כוחות צה''ל בלבנון, באוקטובר / צילום: דובר צה''ל
ההכרעה על תקציב מערכת הביטחון מתקרבת, אבל השאלות הפתוחות עוד רבות. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר בפגישות ההכנה לתקציב עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון ישראל כץ כי בכוונתו להוביל החלטה להגדלה דרמטית של תקציב הביטחון ב-350 מיליארד שקל במשך עשור, חלק מהסכום יגיע מהתייעלות הצבא אבל כבר עתה ברור שמדובר בפער של מאות מליארדי שקלים מתכניות משרד האוצר.
הקרב על תקציב הביטחון עומד בליבת ההכנות לתקציב המדינה לשנת 2026 מתוך הבנה שבו ייקבע ה"נורמאלי החדש" של מערכת הביטחון, שכן ברור לכלל השחקנים שהתקציב שהיה לפני המלחמה יגדל באופן דרמטי ואולם בין משרד האוצר למערכת הביטחון נרשמו פערים של עשרות מיליארדי שקלים ביחס לתקציב. כעת הכרעת ראש הממשלה נתניהו לא עונה לכל הדרישות של מערכת הביטחון אבל היא רחוקה הרבה יותר מזו של האוצר.
פער של 51 מיליארד שקל
במשרדי האוצר והביטחון כבר סיכמו לפני חודשים על תקציב הביטחון לשנת 2026 והוא כולל 93 מיליארד שקל, אך הוא לא כלל הוצאות על ביטחון שוטף (בט"ש) מוגבר ובמסגרתו מערכת הביטחון דורשת 37 מיליארד שקל נוספים, נוסף ל-7 מיליארד שקל שנמצאים במחלוקת ו-7 מיליארד שקל להתמודדות עם האיום האיראני. סך הדרישות לשנה הבאה עומדות על 144 מיליארד שקל.
בחודש נובמבר בשנה שעברה הגישה ועדה ציבורית מיוחדת לבחינת תקציב מערכת הביטחון בראשות יעקב נגל את מסקנותיה, והיא נקבה בסכומים קטנים בהרבה מאלו שהסכים להם ראש הממשלה. הוועדה סברה שתקציב של 133 מיליארד שקל למשך עשור, לעומת דרישה של 450 מיליארד שקל מצד מערכת הביטחון הוא שמתאים ביחס לתרחישי הייחוס שהציג הצבא, צרכיו, והצורך בהתייעלותו. כך, לפי ועדת נגל, תקציב מערכת הביטחון אמור היה להיות כ-100 מיליארד שקל מדי שנה, סכום נמוך בהרבה מזה שמציבה כעת החלטת נתניהו.
"תקציב צל": בפועל ההוצאות לא מפוקחות
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ובכירי האוצר ניסו לנצל את ה"נורמאלי החדש" כדי לשים סוף לפערים שנוצרים מדי שנה בין התקציב המתוכנן לזה שמבוצע בפועל. תקציב ההתקשרויות של הצבא מגיע לאישור החשכ"ל רק בשלבים מאוחרים מאוד של מימושו ופעמים רבות לא ניתן, הלכה למעשה, לעצור את הזרמת הכספים. כך באוצר מכנים את תקציב ההתקשרויות כ"תקציב צל", כשבפועל ההוצאות לא מפוקחות. בנוסף לכך, במשרד האוצר רצו לשים סוף לדיונים השנתיים אודות הבט"ש המוגבר ומה נכלל בו, מה האומדן המדויק לעלות משרתי המילואים, לנוכח האביוז במערכת, ולצמצם את דרישות הצבא לצרכים אפשריים עתידיים ולדון בהם כאשר אלו יתעוררו.
מנגד, גם לאחר שנתיים של מלחמה הצורך בבט"ש מוגבר ובהוצאות ביטחון גבוהות הוסבר בצורך לשקם את הצבא ובמיוחד צבא היבשה, להשאיר חיילים רבים בקו הצהוב ברצועת עזה, למנוע התחממות ביו"ש ולהגן על ישראל מחיזבאללה שמתבסס על גבולה הצפוני שוב, כל אלו נוספים לאיום המשתקף מאפשרות לסבב נוסף מול איראן. על כן במערכת הביטחון רצו להשאיר 60 אלף חיילי מילואים בכל רגע נתון, כמעט פי 10 מבמצב שלפני המלחמה.
האסטרטגיה הכלכלית
האסטרטגיה הכלכלית שאמורה היתה לעצב את תקציב המדינה בעשור הקרוב עומדת על כך ששנת 2026 היא שנת מפנה בכלכלה הישראלית לאחר שנתיים של מלחמה שכללו פגיעה בתוצר, הגדלת גרעון וכתוצאה מכך יחס חוב-תוצר שנע סביב 70% לעומת 60% לפני המלחמה.
עלויות הריבית הגבוהות שמשלמת המדינה היא כמשקולת על התקציב. לכן הכוונה היתה להגיע לגרעון של 3.2% תוצר בשנה זו, ובמשך עשור להוריד 0.8% מיחס החוב תוצר כך שבתוך עשור הוא יתקרב לזה שהיה ערב המלחמה. כעת, החלטת ראש הממשלה שמסמלת ניצחון גדול למערכת הביטחון בקרב על התקציב תצטרך לעמוד אל מול האסטרטגיה הכלכלית. השאלה הפתוחה הגדולה שנותרה היא על מה יוותרו בממשלה - האם בשנת בחירות, ההחלטה על תקציב הביטחון תגיע על חשבון משרדי הממשלה האחרים והשירותים החברתיים; או שהשרים יעדיפו להגדיל את הגרעון המתוכנן - בניגוד להבטחות ולמסרים שרצו לשדר באוצר למשקיעים ולגופים הבינלאומיים.
ואולם, ספק בכלל אם הגרעון שנקב בו האוצר הגיוני. כך, פורום הכלכלנים שאיתו מתייעצים באוצר, המכונה "פורום קונצנזוס" העריך שהצמיחה תהיה נמוכה יותר מתחזית האוצר הרשמית ושהגרעון יגיע ל-4.8%. בין היתר הצוות לקח בחשבון את המצב הגיאו פוליטי ואת הבחירות הקרבות.