חיסון / צילום: ap, Sean Rayford
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
על פני שלוש שנים ושלוש ערכאות משפטיות נמשך מאבק הדמים בין זוג הורים גרושים סביב מתן חיסוני שגרה לילדיהם, תוך גביית מחיר נפשי קשה מהילדים עצמם.
● אמון במקום חיסון: בית המשפט מאשר פיקוח רפואי במקום חיסון בכפייה
● מתי בגידה מצדיקה חלוקת רכוש לא שוויונית בין בני זוג שמתגרשים?
לאותם הורים יש שלושה ילדים: תאומים בני 15 וילדה בת 10. לפני שלוש שנים האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להורות על מתן חיסון משלים של החיסון המרובע לבתו, חרף התנגדות האם. האם טענה כי לילדה הייתה תגובה קשה למנת החיסון הראשונה, במסגרתה היא לקתה במחלה נשימתית, ולכן היא נמנעת ממתן המנה השנייה של החיסון.
בית המשפט לענייני משפחה מינה שני גורמים מקצועיים לסייע לו בהכרעה: מנהל היחידה לאימונולוגיה קלינית בבית החולים איכילוב; ואפוטרופוסית לדין, שתייצג את טובת הילדה בנפרד מהוריה ותביא את עמדתה בפני בית המשפט.
המומחה הרפואי בחן את טענות האם בדבר רגישות מיוחדת של הילדה לחיסון, ודחה אותן על בסיס ממצאי בדיקות שנערכו לילדה. לעמדת המומחה, לילדה אין רמת נוגדנים מספקת כנגד מחלת החצבת, ולכן באיזון בין הסיכון שבקבלת החיסון לבין הסיכון להידבקות במחלה ותופעות הלוואי שלה, שכוללות סיכון חיים, יש להעדיף את מתן החיסון.
האפוטרופוסית לדין דיווחה לבית המשפט, לאחר פגישה עם הילדים, את התרשמותה שההורים מנהלים את הקונפליקט ביניהם על גב הילדים, מערבים אותם ישירות בסכסוך ואינם מאפשרים להם לגבש עמדה עצמאית בנוגע לחיסונים.
בית המשפט לענייני משפחה אימץ את חוות-דעת המומחה והורה על מתן החיסון לילדה. האם ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, אך קבע כי החיסון יינתן רק לאחר שהאפוטרופוסית לדין תתווך את ההחלטה לילדה, ותשמע את עמדתה. אם הילדה תביע הסתייגות, האפוטרופוסית תעדכן את בית המשפט המחוזי.
הילדה ביקשה לא להיות מעורבת
ממצאיה של האפוטרופוסית לדין העלו דאגה ממשית, לאחר ששוחחה עם הילדה ושמעה ממנה על הקשיים הנפשיים הנגרמים לה כתוצאה ממאבק ההורים. הילדה שיתפה כי היא מודעת לכך שהיא רק ילדה ואינה מסוגלת לקבל החלטות עצמאיות בסוגיות כגון חיסונים, אך ההורים מנסים להפוך אותה לצינור להבעת השקפותיהם האישיות. היא תיארה את הלחץ העצום שמופעל עליה, כאשר האם הציגה בפניה סרטונים ארוכים של אנשים שהחיסונים הסבו להם נזקים חמורים, ואילו האב הזהיר אותה שמה שהיא תאמר לאפוטרופוסית לדין ישפיע על עתידה.
הילדה ביקשה לא להיות מעורבת בקבלת ההחלטה, מתוך הבנה שכל עמדה שתביע, תתפרש על-ידי ההורים כבחירת צד במאבק ביניהם, ולא כבחירה ערכית עניינית.
בשלב הבא פנתה האם לבית המשפט העליון בניסיון למנוע את מתן החיסון. כצפוי, בית המשפט העליון חזר על ההלכה לפיה כאשר קיימת מחלוקת בין הורים בנוגע לחיסוני שגרה המומלצים על-ידי משרד הבריאות, יש להורות על מתן החיסון - למעט במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם.
עם זאת, בית המשפט העליון מצא לנכון להסתייג מהחלטת בית המשפט המחוזי לשוב ולערב את הילדה במאבק רב-השנים בין ההורים בנושא החיסון, והדגיש כי צעד זה רק הגביר את מצוקתה, מאחר שהיא כבר הבהירה כי היא מצויה בין הפטיש לסדן בנושא זה.
מבלי להתייחס למקרה הספציפי, סכסוכים מסוג זה מעלים את השאלה עד כמה ההורים פועלים ממניעים עקרוניים, ועד כמה מדובר בקונפליקט רחב יותר ביניהם, תוך רצון לנצח את האחר. פעמים רבות ההורים מתרכזים במאבק על הבריאות הפיזית של הילדים, ומתעלמים מהנזק הנפשי החמור שהם מסבים לילדים בעצם המאבק. היה מקום שבמקרים כאלה יחייב בית המשפט את ההורים לקבל הדרכה הורית, שתבהיר להם את השלכות התנהלותם.