עידו דויטש / צילום: קין עלית צילומי תדמית
אישי: בן 33, רווק, גר בפרדס חנה
מקצועי: מייסד-שותף ומנכ"ל ארגו, שפיתחה טכנולוגיה לניתוח וידאו ממצלמות בזמן אמת
ילדות ומשפחה: נולדתי וגדלתי בקריית שמונה. יש לי שתי אחיות, שני הבכורה היא גם השותפה שלי בארגו. הוריי הם יזמים בנשמתם. הייתה להם חברת כוח אדם ובהמשך גלידריות וקווי חלוקה. אני השתלבתי בעסק בגיל 12, חילקתי גלידה עם אבא. בזמני החופשי שיחקנו בחיפוש רסיסי קטיושות בעיר, ועד גיל די מתקדם היה לי אוסף כזה בחדר.
● פורטפוליו | בגיל 14 הוא כבר כתב קוד. היום הוא אחרי שני אקזיטים ומנהל מאות מיליוני דולרים
● פורטפוליו | עם מאות עובדים וכבר בגיל 37: הקידום המטאורי של מנכ"ל חברת התשלומים
לימודים או עסקים: כתלמיד הייתי קצת בעייתי, לא התאמצתי יותר מדי. ראיתי בבית הספר פלטפורמה לעסקים וכבר בגיל 8 התחלתי למכור מחזיקי מפתחות לילדים. בהמשך ניסיתי לקדם עוד יוזמות, עד שהמנהלת לקחה אותי לשיחה ואמרה שהתלמידים אינם לקוחות. בכיתה ח' עברתי לתיכון בכפר בלום. הצורך לא עזב אותי ובגיל 15 פתחתי מסעדה בעיר. זה התבטא בתעודת הבגרות שלי, אם כי במקצועות הריאליים כן הצלחתי.
NBA ושברו: בכיתה ו' כבר הגעתי לגובה 1.93 מטר. שיחקתי כדורסל בהפועל גליל עליון, גם קצת בנבחרת הבוגרים, זה היה בזמנו של קטש כמאמן. בצבא שירתי במעמד של ספורטאי מצטיין ושיחקתי בנבחרת הנוער של ישראל. אבל בגיל 19 נפצעתי, והושבתּי לחצי שנה. זה היה קשה, כי אני וכל הסובבים אותי האמנו שאגיע ל-NBA. בזמן הפציעה עבר לי בראש שכל הילדות שלי בוזבזה על הכדור הכתום. אז התחלתי לצאת, ליהנות יותר וגם להתעניין בביזנס והייטק. די מהר החלטתי לעזוב הכול ולהודיע על פרישה.
הכישלון באמריקה: טסתי לארה"ב בהחלטה של רגע, כי רציתי להקים שם סטארט-אפ ולחיות את התרבות האמריקאית. כדי להתפרנס עבדתי בינתיים במכירות בעגלות, שם פיתחתי עם שותף את Vaiker, מכונה לשטיפה מהירה של סכו"ם בדירות שותפים. ב-2014 השטות הזאת זכתה במענק של 100 אלף דולר במסגרת תחרות של אוניברסיטת שיקגו - והתחלנו להריץ את זה. אבל עד מהרה הבנו ששני בני 21 לא יודעים לעשות מספיק כדי להחזיק מיזם חומרה שזקוק להפצה עולמית. נחלנו כישלון קולוסלי, העסק נסגר, אבל למדתי מזה המון. זה היה שווה יותר מכל תואר.
המכירה: ב-2016 חזרתי לישראל, עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ובמקביל שכנעתי את אחותי לעבור לפרדס חנה. הקמנו שם את העסק המשותף הראשון שלנו - מכללת הייטק לנוער בשם שחקים ובית תוכנה בשם הורייזן. המכללה נועדה לתת לתלמידים את מה שאנחנו לא קיבלנו בילדותנו בקריית שמונה, חינוך טכנולוגי. המיזם הזה הגיע לכ-150 בתי ספר ול-12 אלף בני נוער בישראל. בית התוכנה עבד בעיקר עם טכנולוגיות של אבטחת וידאו, בנינו פתרונות ליישובים הסמוכים לקו הירוק. ב-2020, קצת לפני הקורונה, הורייזן נמכרה. המכללה עדיין קיימת.
ארגו: בתחילת 2023 קיבלתי בקשה לפרויקט עם טכנולוגיית מעקב רגישה מגוף משמעותי בישראל. כמה חודשים קודם לכן הושק ChatGPT, וזה גרם לי לחשוב: מה אם אנשים יוכלו לדבר עם מצלמות? אחרי 7 באוקטובר הבנו שיש כאן משימה לאומית שיכולה לעזור לביטחון. ארגו קמה בינואר 2024.
המוצר: ארגו מייצרת למעשה מעין סוכן AI לכל מצלמה "טיפשה". אם יש לי מצלמת אבטחה בבית ואני רוצה להורות לה להודיע לי למשל אם שליח מגיע לשים חבילה - אז ארגו פיתחה רכיב שמתלבש עליה. הוא יכול לסייע למשל בהתמודדות עם תופעת המרגלים האיראנים. אני יכול להגיד למערכת: "תתריעי על אנשים שמצלמים עם הנייד בשטח". בקרוב נספק לעירייה ידועה יכולת לדעת איזה רוכבי קורקינט נוסעים על המדרכה. עד היום כדי לעשות את זה היית צריך לאמן מודל, לאסוף דאטה, לתייג ולהטמיע, ממש ליצור את כל המוצר מסביב. אנחנו מאפשרים לעשות את כל זה בתוך 30 שניות.
המשקיעים: המשקיע הגדול הראשון שאמר לנו כן היה מקורות. בסבב הפרה־סיד גייסנו 1.6 מיליון דולר, בהובלת קרן ההשקעות האמריקאית אנדריסן הורוביץ (a16z, שגם השקיעה בפייסבוק, Airbnb, וויז ועוד - ד"א), אליה הגענו אחרי שהתקבלנו לאקסלרטור היוקרתי שהיא מובילה. 14,500 הגישו בקשה להצטרף לאקסלרטור ורק 58 התקבלו. משקיעים נוספים היו נמל מיאמי, אנג’לים ופרטיים.
העבודה מול גופי ביון: אנחנו פועלים כיום מול ממשלות וגופי ביון, בעיקר באסיה בארה"ב וקצת בישראל, שלהם אנחנו מספקים את הטכנולוגיה. אבל אנחנו רק תשעה עובדים בחברה, ואנחנו עומדים לגדול. כרגע החברה בעיצומו של סבב גיוס גדול שבו משתתפים כמה מגופי ההשקעה הגדולים בעולם.
פנאי: אני מנגן בחמישה כלים - חצוצרה, טובה, חליל צד, טרומבון וגיטרה.