מה שהתולעים יכולות ללמד אותנו על זיכרון ושיכחה
האם אנחנו זוכרים את כל מה שאנחנו לא שוכחים - או שוכחים את כל מה שאנחנו לא זוכרים? השאלה הזו היא לא רק פילוסופית אלא פרקטית מאוד. מהי הפעולה האקטיבית - זיכרון או שיכחה? קצה חוט של תשובה לשאלה הזו - ואולי גם מנגנון ביולוגי חדש שיאפשר לנו לזכור ולשכוח טוב יותר - הגיע לאחרונה ממחקר בתולעים שנערך באוניברסיטת תל אביב.
● דוברים מספר שפות? ייתכן שזה מגן עליכם מפני דמנציה
● מתחרה באסותא: רשת בתי חולים פרטית חדשה יוצאת לדרך
● לא מסתכלים על תוצאות בדיקות? החוקר שמגלה מתי אנחנו נמנעים ממידע
תולעי הסי. אלגנס הן אחד היצורים הפשוטים ביותר בטבע שיש להם זיכרון שאגור בתוך מערכת עצבים, כלומר נוירונים כמו אלה המרכיבים את המוח שלנו, אבל ממש מעט מהם - כך מסביר פרופ' עודד רכבי מאוניברסיטת תל אביב. התולעים הללו נולדות עם חיבה לריחות מסוימים ועם נטייה לזחול לכיוונם, אבל אם מצמידים את הריח לגירוי לא נעים, התולעת תפסיק לזחול לכיוונו - אבל רק למשך שעתיים. לאחר מכן התולעת שוכחת.
צוות החוקרים, שכלל בנוסף לפרופ' רכבי גם את ד"ר דנה לנדשפט-ברלינר ואת הדוקטורנטית קסם גולדשטיין, רצו לראות מה קורה לתולעת כאשר מקררים אותה. ההשערה הייתה שאולי הקור, הפוגע בתהליכים פיזיולוגיים, ימנע מהתועלת לזכור. למרבה ההפתעה קרה ההפך: הקור דווקא האריך את הזיכרון של התולעים. נראה כי במקום למנוע מהן לזכור, הוא מנע מהן לשכוח.
"זו רק ההתחלה של הסיפור. אנחנו יודעים שאם מרגילים את התולעים מראש לקור, הן עמידות יותר לטיפול בקרח. אבל אז גם האפקט הזה של מניעת השיכחה לא קורה! הן מצליחות לשכוח גם על הקרח". כלומר, לא הקור הפיזיולוגי שמנע פעילות חשמלית בתולעת הוא שהאט את השיכחה, אלא מנגנון ביולוגי אחר, שהקור איתחל.
הקבוצה חיפשה את המנגנון בין החומרים שהקור מעורר בתולעת. "מצאנו מסלול שקשור לחומצת שומן בשם דיאטילגליצרול, מולקולה שידועה בהשפעתה על הממברנה (מעטפת) של נוירונים גם אצל בני אדם.
"ראינו שכאשר יש למידה, הנוירון הסנסורי של התולעת משתנה, הוא מפסיק לירות בתגובה לריח. זו בעצם הלמידה. אבל אם הממברנה הופכת יותר נוקשה - זה קורה בקור, או כשאין מספיק דיאטילגליצרול - אז לוקח לנוירון זמן להתחיל לירות שוב. וכל עוד הוא לא יורה שוב, אין שיכחה". כלומר, ישנו קשר בין גמישות של הנוירונים לבין האפשרות לשכוח.
וכאן מתחבר המנגנון החדש הזה שנמצא בתולעים, לכזה שאותר בזמן האחרון גם בבני אדם: חלק ממנגנון הדיאטילגליצרול קשור לחומר בשם ליתיום. לאחרונה פורסם מאמר של חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, שהראה שמחסור בליתיום יכול להיות אחד הגורמים לאלצהיימר; ומסתבר כי ליתיום מעכבר את היצירה של דיאטילגליצרול.
ובחזרה למעבדה של פרופ' רכבי, שם הוחלט לגדל תולעים גם על ליתיום, ולא רק על קרח. "ראינו שאלה שטופלו בליתיום, זוכרות יותר - כלומר לא שוכחות. ואם הן טופלו תחילה כך שיהיו עמידות לקור, זה לא קורה. כלומר, הכול חלק מאותו המנגנון".
האם צריך לטבול את עצמנו עכשיו בבריכת קרח כדי לזכור יותר? זו עדיין איננה המלצה, ולא כל מה שעובד עבור התולעים עובד גם בשבילנו, אולם בטוח שהמנגנון הזה ימשיך להיחקר.
מחקר מאוניברסיטת חיפה: התכונה המפתיעה שעוזרת לנו להתמודד עם הזוועות
כאשר אנחנו משוחחים עם אדם אחר, אפילו אם מדובר בזר, אנחנו מסתנכרנים אליו. הכוונה היא שעם הזמן, דפוסי גלי המוח שלנו ושלו מתחילים להיות דומים יותר. אפשר לראות את הסנכרון גם כלפי חוץ: הופעות הפנים יהיו דומות יותר, וכך גם דפוסי השינוי בקול, ואם נלך יחד, יחול גם סנכרון מסוים בצעדים שלנו. הסנכרון הזה הוא חלק מיצירת אמפתיה בין בני אדם.
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה דגם בין היתר את היכולת של בני אדם להסתנכרן עם זרים. אחרי אירועי ה-7 באוקטובר, חזרו החוקרים אל אותם הנבדקים ושאלו אותם שאלות נוספות, בין היתר לגבי הרגשתם אחרי החשיפה לאירועים הקשים.
החוקרים מצאו קשר מעניין, שמפרסם כעת במאמר בכתב-העת "Translational Psychiatry". נמצא כי רמות גבוהות של סנכרון מוחי בין-אישי שנמדדו במהלך שיחת היכרות ראשונית, ניבאו עמידות נפשית גבוהה יותר - כלומר פחות תסמיני פוסט-טראומה, דיכאון ומצוקה כללית ביחס לרמת החשיפה לאירועי הטרור שחוו.
זהו ממצא קצת מפתיע, משום שסנכרון מוחי בדרך-כלל מזוהה עם יכולות אמפתיות, לצד ויסות רגשי יעיל ויצירת קשרים חברתיים תומכים. לכאורה, אמפתיה גבוהה יותר עלולה להפוך אנשים לרגישים יותר לחשיפה למידע על טראומות של אחרים. אולם לדברי פרופ' סימון שמאי-צורי מאוניברסיטת חיפה, מעורכתו המחקר, נראה כי הסנכרון גם משמש אינדיקציה ליכולת של בני אדם לסנכרן את התגובה הרגשית שלהם לאירועים טראומטיים קשים, ולכן גם להתמודד עם טראומה.
דחייה בדד-ליין להגשת הבקשות להקמת בית הספר לרפואה באילת
הקרב על בית הספר לרפואה באילת מגיע לישורת האחרונה. המתמודדות העיקריות הן קבוצה פרטית בראשות ד"ר משה כהן, אשר יזם את הרעיון מלכתחילה ורוצה להקים בית ספר פרטי לסטודנטים ישראלים וזרים בשיתוף עם אוניברסיטת דרבצן מהונגריה; מול קבוצה בראשות אוניברסיטת בן גוריון, שנכנסה לתמונה אחרי שהרעיון הבשיל.
הדד-ליין לקבלת ההצעות היה עד סוף אוקטובר 2025. קבוצת כהן הגישה את הצעתה, אולם אוניברסיטת בן גוריון ביקשה וקיבלה הארכה, עד 11 בינואר 2026.
בשנתיים האחרונות הוקמו שלושה בתי ספר חדשים לרפואה, מהם לראשונה בית ספר פרקטי לרפואה באוניברסיטת רייכמן. בספטמבר 2025, בתמיכתו של שר החינוך יואב קיש, הצביעו חברה המועצה להשכלה גבוהה בעד הקמת בית ספר תלת-שנתי ללימודי רפואה פרה-קליניים באילת, עם אפשרות להרחיבו לבית ספר שש-שנתי.
התוכניות של שני הגופים שונות זו מזו. ד"ר כהן מעוניין להקים מיידית בית ספר שש-שנתי לרפואה, תוך הסתמכות על שדות קליניים בקהילה באילת ובבית החולים יוספטל, והוא קיבל התחייבות בעל-פה מקופת חולים כללית שאם יזכה במכרז, הקופה תעשה מאמץ להשמיש את השדות הקליניים עבור הפרויקט.
בכוונת כהן לגייס לפרויקט כסף פרטי ולרשום הכנסות גם משילוב של סטודנטים מחו"ל, אשר יבצעו את ההכשרה הקלינית שלהם מחוץ לישראל. קהל היעד הישראלי שלו הוא בעיקר סטודנטים שכיום יוצאים ללימודים בחו"ל (בדרך-כלל כי לא התקבלו ללימודים בישראל), וגם בתוכנית הזו הם יקבלו בעצם תואר אירופי.
אוניברסיטת בן גוריון מעוניינת להקים באילת שלוחה של בית הספר לרפואה הקיים שלה, אך גורמים בסביבת האונבירסיטה מסרו כי הם אינם מעריכים שבית החולים יוספטל כבר מוכן לקלוט סטודנטים להכשרה קלינית, ולכן תחילה לא ייבנה בית ספר מלא לרפואה, אלא בשלב הראשון הסטודנטים ייקלטו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון. בהמשך יש כוונה עקרונית להפוך את בית הספר לשש-שנתי, כשבית החולים יהיה מוכן לכך.
המועצה להשכלה גבוהה קבעה כי העיר אילת תוחרג כך שתוכל לפעול בה אוניברסיטה בינלאומית, אך אם אוניברסיטה ישראלית תהיה מעוניינת בכך, תהיה לה קדימות.
גורמים במערכת הבריאות הישראלית חוששים לפתוח את לימודי הרפואה בישראל לגורמים מחו"ל, ובנוסף הם חוששים מקניבליזציה של המשאבים ללימודי רפואה בישראל ופרישתם על פני בתי ספר רבים ומרוחקים מדי. ישנו גם חשש ממצב בו המיזם לא יוכל באמת לגייס את הסכום המובטח וכן מהאפשרות שבית החולים יוספטל לא יהיה מוכן בזמן להכשיר את הסטודנטים, ואז הם יישלחו בסופו של דבר להכשרה קלינית בחו"ל.
אולם אלי לנקרי, ראש העיר אילת, אומר כי "פקולטה ישראלית לא תוכל לתת את הפתרון לעיר אילת. מדוע שמי שהתקבל לאוניברסיטת בן גוריון ירצה ללמוד דווקא באילת? ואין להם מענה לשיפור שירותי הרפואה בעיר. לעומת זאת, מאסה של סטודנטים ישראלים שכבר היו מיועדים ללמוד בחו"ל, ועוד סטודנטים מכל העולם שדווקא רוצים את התואר הבינלאומי, תוכל להחזיק בית ספר כזה.
"אני עדיין לא יודע מה בדיוק בן גוריון יציעו, אבל אני לא מוכן להתפשר יותר. אשמח מאוד לראות מהם הצעה רצינית, אבל לא איזו כיתת לימוד שהוקמה בחצי כוח רק כדי לעמוד במכרז. מבחינתי הכי טוב שיהיה שיתוף-פעולה בין הגופים, סטודנטים ישראלים וזרים, שכל אחד מהם יקבל את התואר הרלוונטי לו, ועדיין לשמור על הפרויקט אטרקטיבי". כרגע, זה לא על הפרק.
ארגון הבריאות העולמי רוצה לקדם את הרפואה המשלימה
ה-WHO, ארגון הבריאות העולמי, הודיע על הקמת ועדה מייעצת בנושא רפואה מסורתית, משלימה ואינטגרטיבית.
כיום רפואה משלימה מוגדרת כרפואה שאין מאחוריה עדיין בסיס אמפירי מספק, בין היתר משום שאין גורם שיש לו תמריץ ליצור את הבסיס הזה. היא כוללת בין היתר צמחי מרפא, פרקטיקות חשיבה כמו מיינדפולנס, דיקור, תרגילי נשימה שונים ועוד.
הוועדה הוקמה במסגרת האסטרטגיה לתחום הרפואה המשלימה שקבע ארגון הבריאות העולמי לשנים 2025-2034. האסטרטגיה כוללת ארבעה רבדים: לחזק את הראיות האמפיריות סביב הרפואה המשלימה (ולבדל בין מה שעובד למה שלא עובד); לוודא באמצעות רגולציה כי הרפואה המשלימה היא בטוחה ויעילה; לשלב את הרפואה המשלימה שהוכחה כיעילה ובטוחה בתוך מערכות הבריאות הקונבנציונליות כך שהיא תונגש לקהלים רבים יותר; וכל זאת תוך העצמה של קהילות שמהן מגיעה הרפואה המסורתית הזו.
בסופו של התהליך, פרקטיקות מסוימות של רפואה משלימה שיוכחו באופן אמפירי, בעצם יפסיקו להיות רפואה משלימה ויהפכו לרפואה לכל דבר. כך אמור להיווצר גם שיח מוצלח יותר בין הרפואה הקונבנציונלית לבין הפרקטיקות של הרפואה המשלימה שיימצאו כיעילות ובטוחות.
ד" סילבי בריאנד, המדענית הראשית של ה-WHO, אמרה כי "הצמיחה המהירה של הרפואה המשלימה לא תמיד נתמכה בסטנדרטים גבוהים ובעדויות אמיתיות ליעילות. יצאנו לדרך כדי לסגור את הפער הזה. אין מדובר בתרגיל אקדמי בלבד, אלא במערכת ייעוץ שנועדה לעזור למדינות החברות בארגון לנווט בתוך עולם מורכב שהולך ומתפתח".
הוועדה המייעצת תעזור למדינות לבחון כיצד לבנות מערכי רגולציה לרפואה משלימה. היא מורכבת מ-19 יועצים מומחים מכל העולם, שנבחרו במיוחד כדי לייצג גם תרבויות שונות שמהן מגיעות שיטות של רפואה משלימה.
