איי פוקלנד / צילום: Shutterstock
החיים באיי פוקלנד עומדים להשתנות ללא הכר. כיום יש בקבוצת האיים בדרום האוקיינוס האטלנטי 3,700 תושבים ממוצא בריטי וחצי מיליון כבשים, שעליהן נשענת הכלכלה המקומית בשילוב דיג וקצת תיירות. האיים, שמוגדרים כ"טריטוריה בריטית מעבר לים", מוכרים כמעט רק בגלל שארגנטינה תובעת בעלות עליהם, מה שהביא לפלישה ומלחמה עם בריטניה ב־1982. בשנים הקרובות, לעומת זאת, הארכיפלג המבודד ותושביו המעטים צפויים להכניס יותר ממיליון דולר לתושב מתמלוגים ומיסוי על נפט שיופק בשטחם. להתפתחות המסעירה הזאת אחראית חברה ישראלית, נאוויטס פטרוליום , שתזרים נפט ממאגר סי ליון (Sea Lion) החל מ־2028.

פוטנציאל המשאבים באזור אמנם היה ידוע במשך שנים רבות, אך שנים ארוכות עברו עד שהבשיל לכדי מימוש. נאוויטס מחזיקה ב־65% מהמאגר, הרביעי בגודלו בעולם שטרם פותח, ומעריכה את חלקה בו ב־32 אלף חביות ביום (בשלב הנוכחי של הפרויקט). בראיון לטיימס אמר סאם מודי, מנכ"ל רוקהופר, שותפתה הבריטית של נאוויטס בפרויקט: "ממשלת איי פוקלנד, דרך התמלוגים, היא הבעלים של 9% מזה (הנפט - ע"א), כלומר 63 מיליון חביות נפט. תכניסו מחיר נפט של, נגיד, 65 דולר לחבית, זה 4 מיליארד דולר".
הסיפור מתחיל ב־2004, אז הוקמה חברת רוקהופר בעיר סליסברי באנגליה במטרה לחפש נפט וגז מצפון לאיים. החיפושים לקחו זמן רב, אך ב־2010 בוצע קידוח אקספלורציה ראשון, ואחריו עוד כמה עד 2012, שהבהירו שיש כאן פוטנציאל נפט לא קטן בכלל.

ובכל זאת, הוא נותר על הנייר במשך עשור נוסף. רוקהופר מכרה את מרבית הזכויות על הנפט באזור לחברת Premier Oil, שנקלעה לקשיים ונקנתה במלואה בידי הארבור אנרג'י ב־2021. הארבור מצדה לא הייתה מעוניינת בשדה ומכרה את חלקה לחברת נאוויטס הישראלית ב־2022.
זו לא הייתה ממש מכירה. למעשה, לא רק שנאוויטס לא שילמה דבר - היא אף קיבלה 6 מיליון דולר תמורת ההתחייבות לעמוד בתנאי הרישיון המקוריים ובעוד התחייבויות חוזיות לרוקהופר. אחד הקשיים היה שבפרימייר אויל רצו לפתח את המאגר כולו בבת אחת, מה שהיה יקר מדי. נאוויטס תפתח את המאגר בשלבים.
ב־2023 סקר משאבים נוסף גילה עלויות נמוכות יותר וכמויות נפט גבוהות יותר ממה שהיה חזוי - מה ששיפר דרמטית את המוכנות להשקיע במאגר. בחודש שעבר הודיעה נאוויטס על החלטת השקעה סופית (FID) לפיתוח שלב א' בפרויקט בתקציב כולל של 1.8 מיליארד דולר.
הנפט שצפוי לזרום בעוד כשנתיים אמור להביא ברכה עצומה לאיי פוקלנד, בדמות התמלוגים ומיסוי חברות של 26%. אמנם סכום ההכנסות המוערך, 4 מיליארד דולר, הוא אולי לא דרמטי ביחס לקרנות עושר כמו הנורבגית ואפילו בעתיד הישראלית - אבל ברמה היחסית זה כסף עצום.
שנה של הישגים לנאוויטס פטרוליום
לקראת החלטת ההשקעה הסופית גייסה שותפות הגז והנפט נאוויטס פטרוליום, שייסד היו"ר גדעון תדמור ב־2015, 1.23 מיליארד שקל. ההנפקה, שזכתה לביקושים חריגים, היא אחד מגיוסי ההון הגדולים ביותר בבורסה בתל אביב בשנים האחרונות. נאוויטס, שנכנסה השנה למדד ת"א־35, הצטרפה לבורסה ב־2017 בהנפקה שבה גייסה רק 31 מיליון שקל בשווי נמוך מהמצופה. מחיר יחידת השתתפות של נאוויטס זינק מאז ההנפקה בכ-1,600% והשבוע היא נסחרה בשווי שוק של 13.7 מיליארד שקל.

שווי אחזקותיו של תדמור עצמו בחברה זינק לכ־1.3 מיליארד שקל. נאוויטס היא החברה המשמעותית השנייה שהקים תדמור, שבעבר הקים את אבנר קידוחים שמצאה ב־1999 את שדה הגז ים תטיס. ב־2009 הפך ליו"ר דלק קידוחים ובתקופתו נמצאו שדות הגז הראשיים של ישראל, תמר ולווייתן. לאחר שסיים את תפקידו בקבוצת דלק ב־2016, הקים את נאוויטס, שאיתה חיפש הזדמנויות נפט בעולם.
משקיע בשם יצחק (השם המלא שמור במערכת), שזכה בינתיים כבר לתשואה של 1,300% על השקעתו בנאוויטס, שוחח עם גלובס על החלטתו להיכנס אליה כבר ב־2017. "מה שהביא אותי להשקיע מלכתחילה היה בעיקר היכרות אישית עם גדעון תדמור עוד מהתקופה שלו כמנכ"ל בקבוצת דלק. האמונה שלי ביכולת שלו להשיא ערך לאורך זמן נבעה מהיכולות שהוא הפגין כבר אז. מלבד האדם עצמו מצא חן בעיניי מאוד המודל העסקי והגישה המציעה ניהול פרויקטים באנרגיה בצורה ממושמעת: לבחור הזדמנויות עם פוטנציאל גבוה, לנהל סיכון בצורה שקולה ולהתקדם שלב אחרי שלב".
לדברי יצחק, האסטרטגיה של נאוויטס בעולם היא "לקחת נכסים עם פוטנציאל גדול ולהפוך אותם לפרויקטים בני־ביצוע מבחינת סיכון, מימון וניהול. בפרויקט כמו סי ליון בעיניי זה בדיוק המבחן ליכולות של גדעון והצוות: איך הופכים תגלית גדולה לפרויקט שניתן באמת להרים, תוך ניהול סיכונים נכון והתקדמות מדורגת".

במילים אחרות: במקום לעסוק בתעשיית החיפוש הרת הסיכונים, נאוויטס מתמחה בקניית תגליות נפט מוכחות, שלא פותחו מסיבה עסקית כלשהי, ובפיתוח שלהן בהשקעה זהירה ומדודה. כך למשל, אבן דרך משמעותית נוספת שרשמה השנה היא תחילת ההפקה ממאגר שננדואה במפרץ אמריקה (מפרץ מקסיקו). את הזכויות עליו היא רכשה במחיר נמוך במיוחד של 1.8 מיליון דולר בלבד, וכעת הוא מפיק 117 אלף חביות נפט ביום. לנאוויטס יש בעלות על 49% מכך.
"התפרצות הר געש של מזומנים"
איי פוקלנד, בניגוד לרוב הטריטריות הקולוניאליות, לא יושבו מעולם לפני שהגיעו אליהם הספינות האירופיות. צרפת, בריטניה וספרד ניסו ליישב אותם במאה ה־18, אך המלחמות הנפוליאוניות הביאו את הארכיפלג הנידח להיות נטוש לגמרי. ארגנטינה ניסתה לתבוע עליהם בעלות לאחר עצמאותה מספרד בתחילת המאה ה־19, אך לא הצליחה לאחוז בהם בצורה אפקטיבית. בריטניה הכריזה עליהם כמושבת כתר ב־1840 והציעה את הקרקע עבור מתיישבים מסקוטלנד.
בכל הזמן הזה האיים לא נחשבו מקום שאפילו שווה להיאבק עליו. ובכל זאת, בעיקר בשל קשיים פוליטיים פנימיים של החונטה הארגנטינאית בזמנו, זו פלשה לאיים ב־1982 על רקע חולשה מתמשכת של בריטניה, חברתית וכלכלית. כוח המשימה שבריטניה גיבשה במהירות כלל יותר מ־100 אוניות, בהן שתי נושאות מטוסים ושתי חטיבות חיל רגלים. למרות המרחק והנחיתות האווירית והמספרית הוא הצליח בסופו של דבר לכבוש מחדש את המעוז המרוחק.
הלחימה, שנמשכה כחודש, גבתה את חייהם של 649 חיילים ארגנטינאים, 255 חיילים בריטים ושלושה מתושבי האיים. בארגנטינה המלחמה והכישלון בה החישו את נפילת שלטון החונטה שנה לאחר מכן. בבריטניה, לעומת זאת, הקריירה הפוליטית של ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר קיבלה דחיפה משמעותיה, שבין היתר אפשרה לה להמשיך את הרפורמות הכלכליות שלה. ראשה של ת'אצ'ר מעטר היום אתרים רבים באיים.
דווקא בעקבות הפלישה איי פוקלנד הפכו משארית קולוניאלית נתונה למו"מ לחלק מהותי ובלתי נפרד מבריטניה עצמה. איש בפוליטיקה הבריטית לא יעז להציע היום להיפרד מהם. גם באיים עצמם אין רצון רב להיפרד. 96% מהמצביעים במשאל עם שנערך ב־1986 היו בעד המשך הריבונות. רוב גדול אף יותר (99.8%) נרשם במשאל חוזר שנערך ב־2013, שנועד בעיקר כדי לספק משקל נגד להצעות הארגנטינאיות למו"מ על מעמד האיים.
אך הכלכלה באיים שונה למדי מזו של בריטניה, למעט אולי אזורים רחוקים במיוחד בסקוטלנד. רוב היצוא של איי פוקלנד כיום הוא דגה (דיונונים ודגים) והשאר צמר ובשר. היא מוכרת אותם בעיקר לספרד ולמרוקו וגם לארה"ב ולאירופה. בשל מיעוט האוכלוסייה הכלכלה שלה זעירה (221 מתוך 229 בעולם), אך בחלוקה לנפש היא דווקא חזקה למדי. מדובר, למעשה, בעיירה אחת, סטנלי, המוקפת בכמה כפרים המפוזרים בין המישורים שטופי הרוח שזורמת באין מפריע מהאוקיינוס העצום.
מתן לב ארי, לשעבר נציג ישראל בבנק הבין־אמריקאי לפיתוח, מוסד בהובלת ארה"ב שמממן פרויקטים ברחבי אמריקה הלטינית, מסביר: "באופן היסטורי כלכלת האי נשענה על דיג, תיירות וגידול כבשים, אך תחילת הפקת הנפט צפויה לשנות את המציאות מקצה לקצה. אמנם התפוקה הצפויה, כ־50 אלף חביות ביום (התפוקה בשיא - ע"א), מתגמדת לעומת 700 אלף החביות של ארגנטינה הסמוכה, אך עבור האוכלוסייה הזעירה מדובר ברעידת אדמה כלכלית. אפשר אפילו לומר - התפרצות הר געש של מזומנים".
עוד הוא מספר ש"הפרויקט צפוי להניב זרם הכנסות שנתי של כ־109 מיליון ליש"ט, סכום העולה על תקציב האי כולו לשנת 2025, שעמד על 102 מיליון ליש"ט". מכאן ש"האתגר המרכזי של הממשלה יהיה ניהול העושר הפתאומי. בעוד המטבע באי צמוד ללירה שטרלינג וכך נוצרת הגנה מפני שחיקת היצוא, החשש האמיתי הוא מנטישת הענפים המסורתיים (דיג וכבשים) לטובת שכר גבוה בנפט וכמובן חשש גדול מזינוק באינפלציה. לכן הממשלה מתכוונת להקים קרן עושר, שתתמודד עם חששות אלה ותבטיח יציבות ארוכת טווח בהיבט ההכנסות והזרמה מדודה שלהן לתוך הכלכלה הזעירה".
לדבריו, המסים אמנם יעברו כולם באופן ישיר לממשלת איי פוקלנד, אך בריטניה "תיהנה מפעילות עסקית ענפה של חברות בריטיות סביב הפרויקט, והן דווקא כן משלמות מסים למלך. נוסף על כך, צפוי צמצום בנטל ההוצאות הביטחוניות (כ־60 מיליון ליש"ט), שכן האי יוכל כעת לממן בעצמו תשתיות נחוצות גם לצבא, כמו כבישים ונמלים".
קשיים סביבתיים ומתיחויות בינלאומיות
מלבד המסים עצמם, פיתוח שדה הנפט, הממוקם כ־200 ק"מ צפונית לאיים, צפוי להפוך את איי פוקלנד לבום טאון, יישוב קטן שחווה גידול וצמיחה דרמטיים עקב גילוי משאבי טבע. התוצר צפוי לגדול במיליארדי דולרים, כולל ביקושים חדשים מצד העובדים והפרויקטים שיוקמו. בין השאר צפויות להיפתח 150 משרות חדשות שישרתו את הפרויקט ויהיו מיועדות לתושבי המקום: אספקת הבסיסים, אירוח, טייסי מסוקים ועבודה במשרדי החברה המקומיים. זאת בשכר שנע בין 28 אלף ליש"ט בשנה (כ־10,000 שקל בחודש) עד 77 אלף ליש"ט בשנה (כ־28 אלף שקל בחודש). כמו כן, מאות עובדים נוספים צפויים להגיע ולהגדיל דרמטית את ההכנסות של עסקים מקומיים מהם, כך שהאיים צפויים לעבור צמיחה כלכלית משמעותית כבר בעתיד הקרוב.
מהצד השני, מאות העובדים המדוברים צפויים להעיב במידה רבה על יוקר המחיה, לרבות מחירי הדיור והשכירות, ולהביא לנטל גדול יותר על התשתית המקומית. זאת למרות שבסקר הערכת ההשפעות החברתיות נאוויטס מציינת כי היא תשתמש בטיסות צ'ארטר ותספק פתרונות דיור חדשים לכלל עובדי הפרויקט. בכתבה ששודרה לפני כמה חודשים בטלוויזיה המקומית, שמסקרת בדרך כלל נושאים כמו גיזת כבשים ומרוצי אופניים, גורם של ממשלת פוקלנד בשם רודי קורדרו העיד שהם שוקלים פתרונות כמו הגדלת קצב הבנייה (שנחשב אטי למדי בימים כתיקונם, בשל מיעוט האוכלוסייה) והפשרת קרקעות ליזמים פרטיים, כמו גם מגבלות רגולטוריות על שיעור העלאת השכירות. גם העבודות החדשות עלולות למשוך עובדים החוצה מהעבודות הרגילות שלהם וליצור דווקא מחסור בעובדים. ב"מדינה" של 3,700 איש כל שינוי כלכלי קטן הוא למעשה שינוי אנושי גדול.
יש גם תגליות נוספות באזור. לאחר קבלת החלטת ההשקעה חברת Borders & Southern Petroleum, המחזיקה ברישיונות חיפוש והפקה מדרום־מזרח לאיי פוקלנד, מסרה בהודעה לבורסת לונדון כי זהו צעד ראשון בדרך להפיכת האיים לאזור הפקת נפט וגז. "זה רגע טרנספורמטיבי עבור כל בעלי העניין באיי פוקלנד", אמר המנכ"ל הארי בייקר.
פרויקט סי ליון כרוך גם בקשיים סביבתיים לא מבוטלים. איי פוקלנד הם אזור ייחודי סביבתית, עם אוכלוסיית פינגויינים גדולה במיוחד, חיים ימיים ושטחי טבע גדולים. האופרציה סביב קידוח הנפט תביא לריבוי של אורות מלאכותיים, קולות מכלי שיט, פליטות גזים, שימוש נרחב יותר בדרכים ותשתיות ותחרות על משאבים כמו מים וחשמל. כדי לצמצם את ההשפעות הסביבתיות, נאוויטס התחייבו להשתמש בטכניקות לצמצום פליטות, מגבלת מהירות לכלי השיט והוכנה תוכנית חירום מיוחדת למקרה של זיהום נפט. מעבר לאמצעי הזהירות הרגילים, כמו בטנה כפולה לכל מיכלי הנפט, היתרון בטמפרטורות הנמוכות של דרום האוקיינוס האטלנטי הוא שהנפט מתגבש ולא מתפזר, מה שיקל לנקות אותו גם במקרה הגרוע ביותר.
פיתוח המאגר טומן בחובו גם פוטנציאל למתיחות מול ממשלת הלייבור בבריטניה עצמה. שר האנרגיה הבריטי הטיל איסור על חיפושי נפט וגז חדשים במימי בריטניה, כחלק מהניסיון להביא לביטול הדרגתי של השימוש בדלקים מאובנים. עם זאת, איי פוקלנד הם כאמור טריטוריה עצמאית והאיסור לא חל עליה ומשרד החוץ הבריטי הבהיר בעבר כי מדובר בהחלטה של איי פוקלנד והחברות הפרטיות. איי פוקלנד גם סירבה לבקשות ממשלת בריטניה להצטרף להסכם פריז, להפחתת פליטת גזי חממה.
דווקא הסקירות של ההשפעה הסביבתית והכלכלית עוררו זעף מצד ארגנטינה הסמוכה, ובספטמבר מניות נאוויטס ירדו בעקבות הצהרת ממשלת ארגנטינה כי היא "מגנה בחריפות" את הפעילות "הבלתי חוקית" של נאוויטס בבואה לפתח את מאגר סי ליון, לרבות הסקירה הסביבתית והחברתית־כלכלית שהיא ביצעה לקראת פיתוח המאגר. "הרפובליקה הארגנטינאית שומרת לעצמה את הזכות לנקוט את כל הצעדים הנדרשים כדי לשמור על הזכויות הריבוניות והאינטרסים שלה". בפועל, הבהירו בנאוויטס, לארגנטינה אין הרבה מה לעשות בנושא.
למעשה, ניתן לראות את ההצהרות על רקע הקשיים הפוליטיים שחוותה אז ממשלת מיליי, שבאופן אולי מעט אירוני מבצעת רפורמות שוק חופשי, בדומה לאלה שביצעה תאצ'ר בבריטניה בשנות השמונים. מצב זה יצר מורכבות דיפלומטית בשל הקשרים הטובים שישראל מטפחת עם ממשלת מיליי, בזמן שחברה ישראלית היא זו שתפיק את הנפט בפוקלנד. שר החוץ גדעון סער נאלץ לאחרונה להוציא הבהרה שנאוויטס היא חברה פרטית שאין לה קשר לממשלת ישראל, ובכל מקרה "אנו מצטערים על התחושות הקשות שנגרמו לארגנטינה בהקשר הזה. ישראל מקווה שהסכסוך בין ארגנטינה לבריטניה ייפתר באמצעות דיאלוג בין הצדדים ובדרכי שלום". שר החוץ של ארגנטינה בירך על ההצהרה, ונראה ששני הצדדים מעוניינים לא לתת לסיפור להפריע ליחסים בין המדינות.