בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה נגד יו"ר דירקטוריון בחברה צרפתית המוחזקת בידי חברה ישראלית ליבוא משקאות, והורה על "צו מרווה" (Mareva) בגובה 17.6 מיליון שקל, המהווים את סך הכספים שהתובעים הלוו לחברות.
● העליון: פטור מהיטל השבחה בשכונות שיקום - גם בעת מכירת דירה בפרויקט התחדשות עירונית
● ועדת החקירה בפרשת הצוללות מצאה: ליקויים ברכש במיליארדים והחלטות שסיכנו את ביטחון המדינה
את התביעה הגישו בעלי מניות מיעוט המחזיקים בחברה ישראלית בשם דה הום בר בווטש, חברה ליבוא משקאות, נגד חברה צרפתית בשם הולדינגס, חברה להכנת מוצרים לייצור משקאות. החברה הישראלית מחזיקה ב75% מהחברה הצרפתית, וממנה היא מייבאת את המשקאות. התביעה גם הוגשה נגד דירקטור בחברה הישראלית ונגד יו"ר הדירקטוריון בחברה הצרפתית, סרג' בואנו.
התובעים טענו כי חתמו על הסכמי הלוואות במסגרתם הלוו כספים ליו"ר הדירקטוריון והדירקטור (שהועברו לחברות), אך כספים אלה לא הוחזרו. עוד נטען כי הנתבע בואנו עושה בחברות כבשלו, כשהוא פועל לדילול ההחזקות מבלי ליידע את בעלי מניות המיעוט.
מנגד, הנתבעות טענו כי הכספים שהועברו לא היו הלוואות אלא השקעות בחברה ולכן אין הפרה.
בקשה לצו מניעת שימוש
התובעים ביקשו צו מניעת שימוש, צו המכונה "צו מרווה", נגד כלל נכסיו של יו"ר הדירקטוריון, וזאת לאור העובדה שהחברה הצרפתית, שעד כה הייתה חברה ציבורית נסחרת, הפכה לחברה פרטית בשל מכירת כל החזקותיה לחברה הפרטית שהוקמה על-ידי בואנו.
לטענת תובעים, מהלך זה של שינוי הסיווג והעברת הנכס היחידי של החברה הצרפתית וירידת ערכה, מהווה הברחה של הנכס היחידי של החברה הישראלית המחזיקה בחברה הצרפתית, שממנו יכלו התובעים להיפרע את הלוואותיהם. זאת, מתחת לאפם של התובעים תוך הטעיה, מרמה וערבוב נכסים, וללא האישורים הנדרשים לכך, כך נטען.
עוד נטען כי החברה הצרפתית הייתה שווה 700 מיליון שקל, ולאחר הגשת הבקשה ירד שוויה ל-60 מיליון אירו בלבד. פעולה זה, לגישת התובעים, מלמדת שהכסף שהלוו לחברה לא יושב להם.
לעומת זאת, הנתבעים טענו כי העברת המניות נעשתה כדין, וכי שינוי הסיווג התבסס על הערכת שווי חיצונית ובלתי תלויה, ולכן לפעולה זו יש הצדקות כלכליות. עוד הם טענו כי שינוי הסיווג לא שינה מזכויותיהם של התובעים, והם נשארו בעלי מניות, כמו גם שמדובר בהעברה טכנית, ומצבת הנכסים לא נפגעה. עוד נטען כי הסעד שהתבקש הוא "נשק יום הדין", ומדובר בצו אישי המגביל את חירותו הקניינית של אדם.
בית המשפט קיבל את התביעה והורה על "צו מרווה" נגד בואנו בגובה 17 מיליון שקל. בית המשפט מסביר כי "צו מרווה" הוא סעד חריג שמכוחו באפשרות בית המשפט להורות למשיב בעצמו להימנע משינוי זכויות או להוציא מרשותו נכסים, אם יש חשש שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. הייחודיות בצו הזה היא שהוא מופנה כלפי נכסים שאינם בישראל, שכן הוא מופנה כלפי אדם ספציפי ולא כלפי נכסים.
בית המשפט קבע כי לתובעים יש סיכויי תביעה טובים ביחס לשאלת הסכומים וזכאותם לקבלם בחזרה וביחס לפעולותיו של הנתבע.
"המהלך יצר שינוי מהותי במעטפת הזכויות"
בית המשפט קבע כי שינוי הסיווג שבוצע בחברה הצרפתית אינו מהלך טכני, אלא שינוי בעל השלכות על זכויות החברה הישראלית, ומדובר בצעד חריג שלא נעשה במסגרת הפעילות השוטפת של החברה הצרפתית. זאת גם אם לא מדובר במכירת מניות במובנה הצר, הרי "שהמהלך יצר שינוי מהותי במעטפת הזכויות, פגע בשקיפות ובסחירות וסיכל את יכולת הפיקוח של בית המשפט", ואף "מהלך שכזה יכול להתפרש כמפר את צו איסור הדיספוזיציה".
עוד עמד בית המשפט על עיתוי הפעולות, וזאת לאחר שהוצא כבר צו איסור דיספוזיציה, אשר יוצר "חשש ממשי" לפעולות שיש בהן כדי להכביד על איתור נכסי הנתבעות וסיכול האפשרות למימוש פסק דין. זאת, ביתר שאת כאשר מדובר בחברה זרה שפועלת מחוץ לישראל, ויכולת המעקב והפיקוח אחר פעולותיה פוחת משמעותית עם שינוי הסיווג. עוד נקבע כי הצו שניתן הוא מידתי ותחום, שכן הוא אינו מונע קיום פעילות עסקית שוטפת וסבירה.
סעד זמני חריג
לדברי עו"ד גיל אפרתי, המייצג את התובעים, "צו מרווה" הוא סעד זמני חריג במשפט האזרחי, שמטרתו למנוע מנתבע להוציא נכסים מרשותו, לשנות את מצבם או לבצע פעולות דיספוזיציה שיש בהן כדי לסכל את ביצועו של פסק דין עתידי. בניגוד לעיקול רגיל, הצו אינו "תופס" נכס מסוים אלא מופנה אישית כלפי הנתבע, והוא יכול לחול גם על נכסים המצויים מחוץ לישראל. ההליך לקוח מהמשפט הבריטי, ובתי המשפט בישראל עשו שימוש בצו שכזה בעבר בעיקר בסכסוכים בתוך המשפחה, ובמקרים חריגים בלבד - ומכאן תקדימיות פסק הדין.
לגישתו, המשמעות המעשית של ההחלטה היא כפולה: מצד אחד, לא מדובר בעיקול שמונע מהחברה הצרפתית להמשיך ולפעול, והפעילות העסקית שלה אינה משותקת עד להכרעה בהליך העיקרי. מצד שני, נמנעת האפשרות מבעלי מניות הרוב והדירקטורים לבצע מהלכים תאגידיים או פיננסיים שיש בהם כדי לרוקן מתוכן את יכולת הגבייה של בעלי מניות המיעוט, אם וכאשר ייקבע בסופו של יום כי החברה הישראלית חייבת להם סכומי כסף משמעותיים.
לדברי עו"ד אפרתי, ההליך העיקרי צפוי להימשך, ובמסגרתו הוא משוכנע כי בית המשפט יקבע שמדובר בהלוואות לכל דבר ועניין שלא הושבו, ולא בהשקעה שנכשלה. לדבריו, אילו לא היה בסיס לתביעה וסיכוי ממשי לקבלתה, בית המשפט לא היה מטיל את הצו המבוקש ועושה בו שימוש כה נדיר ותקדימי.
