הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בפסק דין יוצא דופן שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בצפת, בוטלה צוואה שבה אב הדיר את ילדיו מהירושה לטובת אחותו, מאחר שהביע חרטה על כך בעל-פה בשעותיו האחרונות.
● סירב להביא עוד ילדים לעולם - וחויב בגט ובכתובה
● עד איזה גיל חשיפה לעירום בין הורים לילדים נחשבת לגיטימית?
תחילתה של הפרשה במשבר משמעותי שפרץ בין ההורים בשנת 2018, בעקבותיו פתחו ההורים בהליך גירושים בבית הדין הרבני. האב, שסירב לתת לאם גט, יוצג בהליך על-ידי שני טוענים רבניים. ילדי בני הזוג, אשר תיארו את חיי הנישואים של ההורים בלשון המעטה כ"מורכבים", תמכו ברצון האם להתגרש - מהלך שנתפס על-ידי האב כתמיכה באם כנגדו.
בשנת 2021 אובחן האב כחולה סרטן, ובכעסו כלפי האם וילדיו, פנה לרבנים שייצגו אותו וביקש לערוך עבורו צוואה, במסגרתה מינה את אחותו כיורשת יחידה. מאוחר יותר, עם ההחמרה במצבו הבריאותי, חל שינוי מהותי ביחסים המשפחתיים. האב והאם חתמו על הסכם ממון שהסדיר את יחסיהם הרכושיים מבלי להתגרש, ויחסיו עם ילדיו השתפרו.
כשהאב הלך לעולמו, נודע לילדים, לתדהמתם, על הצוואה שהותיר אחריו האב מתקופת הסכסוך ביניהם. האחות מצידה לא בזבזה זמן, ובטרם הספיקו הילדים להתאושש, פנתה להוצאת צו קיום צוואה והעבירה לשמה את נכסי הירושה.
הילדים פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את הצוואה ואת הצו המקיים אותה. לטענתם, הצוואה הייתה פרי מלאכתה של האחות, אשר פעלה להשתלט על רכוש אחיה, בודדה אותו מילדיו והייתה מעורבת אישית בעריכתה.
שני הרבנים שערכו את הצוואה זומנו לתת עדות ושכנעו את בית המשפט כי לא נפל פגם בעריכת הצוואה. אולם אז אירעה תפנית עצומה בעלילה. כשנשאל הרב האם הצוואה משקפת את רצון המנוח בעת עריכתה, השיב כי אכן כך - אלא שהיא אינה משקפת את רצונו בשעת מותו.
או-אז גולל הרב סיפור מפתיע, לפיו ימים ספורים לפני מותו, האחות התקשרה אליו נסערת ולחוצה ואמרה לו כי שמעה מפי אחיה שהוא מעוניין להוריש את כל רכושו לאחד מבניו, במקום לה עצמה. הרב גייס את העד השני לצוואה, הם הכינו צוואה חדשה, הצטיידו במצלמה לתיעוד אירוע החתימה ומיהרו לבית החולים.
למרבה הצער, הם הגיעו מאוחר מדי: האב כבר לא היה במצב שאיפשר את החתמתו על הצוואה החדשה, והוא נפטר ימים ספורים לאחר מכן.
עיקרון "זעקת ההגינות"
ילדיו של המנוח, שנכחו באולם בית המשפט בעת עדות הרב, פרצו בבכי ואמרו כי זו הקלה גדולה מאד עבורם לדעת שאביהם לא הלך לעולמו עם רגשות כעס כלפיהם, כפי שהשתקף בצוואה שערך שנה קודם לכן.
האחות מצידה הכחישה את טענות הרב. היא אישרה את שיחתה עמו, אך טענה כי לא אמרה שהמנוח מבקש להוריש את רכושו לבן, אלא רק למנות את הבן כמנהל עיזבון.
בית המשפט בחן את הפערים בגרסאות הצדדים והסתמך על ראיות רבות בהחלטתו להעדיף את גרסת הרב על פני גרסת האחות.
בשלב זה נדרש בית המשפט להכריע בשאלה שלא עמדה בפניו בתחילת ההליך: כיצד יש לנהוג בטענת הרב בדבר שינוי רצונו של המנוח בימיו האחרונים, כאשר החוק קובע כי ניתן לבטל צוואה קודמתת ולשנות את זהות היורשים רק באמצעות עריכת צוואה חדשה.
בית המשפט פסק כי ניתן להעניק תוקף לרצונו של המנוח מכוח עיקרון "זעקת ההגינות", המאפשר לסטות מהוראות החוק במקרים חריגים בהם נגרם עיוות דין ועוול.
במקרה זה, המנוח שם את מבטחו באחותו שתמלא אחר הרצון שהביע בפניה בימיו האחרונים, אך היא מעלה באמונו וניסתה לחמוס את הרכוש לידיה בחוסר תום-לב.
לפיכך, בית המשפט קבע כי הצוואה בטלה, וכי הרכוש יחולק בין אשתו וילדיו של המנוח בהתאם לצו ירושה.
