בניין משרד האוצר בירושלים / צילום: רפי קוץ
כבר ארבעה עשורים שחוק ההסדרים, שמגיע ביחד עם תקציב המדינה, הוא הדרך הכי שכיחה, ולא פעם כמעט יחידה, לבצע פה רפורמות גדולות ומתבקשות. זה לא אידיאלי, בעולם מושלם היה נכון לעשות שינויים מבניים בנוהל מסודר ולא בהליכים מזורזים באישון ליל, אבל בהינתן הפוליטיקה המקומית, ברור לגמרי שאלמלא השיטה הקלוקלת הזו לא היינו מקבלים למשל את פירוק הנמלים (2005), את העלאת גיל הפרישה לנשים (2021) או את הקיצוץ בקצבאות הילדים והוצאת אוכלוסיות שלמות לעבודה (נתניהו מודל 2003). מדובר היה ברפורמות כואבות, שדרכו כולן על קבוצות לחץ מאוד חזקות ושגם לא ממש השתלמו פוליטית, אבל הן גם היו קריטיות לטווח הבינוני והארוך. לא מופרך שחלקן ממש הצילו את ישראל מפשיטת רגל.
● הדיונים על חוק ההסדרים: אלו החוקים שפוצלו ממנו
● באוצר מכינים תוכנית גיבוי: "קופסאות" של מיליארדים אם התקציב לא יעבור
אבל הגורם החשוב ביותר שעמד בעוצמה בכל הצמתים ההם, ונעדר כמעט לחלוטין היום, הוא אגף התקציבים. מי שמחפש סיבה להתפוררות חוק ההסדרים בכנסת השבוע, מוכרח להתחיל בחולשה הבלתי נתפסת של מי שבעבר נתפסו כ"נערי אוצר כל-יכולים", וכעת אפילו רפורמות עלובות הם לא מצליחים להעביר בכנסת. כל עימות ממוסגר כמו קרב פוליטי של בצלאל סמוטריץ' מול חברי כנסת ושרים אחרים מסביב לשולחן, וגורמי המקצוע בכלל לא חלק מהמשוואה.
איך זה קרה? קודם כל פרסונלית. ראש אגף התקציבים הקודם יוגב גרדוס פרש כבר באוגוסט, אבל הממונה החדש, מהרן פרוזנפר, מונה רק עכשיו. מה בוער. לכולם זה נראה משום מה הגיוני שפרוזנפר נפסל שוב ושוב בוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה, בתקופה כל כך קריטית לשמירה על הקופה הציבורית, בטענה שלא מן העניין ששר האוצר לא ממנה מספיק נשים (עובדה מקוממת ונכונה כשלעצמה, שנפתרה במינוי חשבת כללית לאוצר, אבל שבוודאי לא מצדיקה את הפקרת אג"ת לתקופה כל כך ארוכה). וכאילו זה לא מספיק, לא מעט סגנים מכהנים בתפקידם רק כ"ממלאי מקום", מה שכמובן מחליש את מעמדם וגורם גם להם בין השאר להתאמץ לרצות את המערכת ולא לטעות, כדי שייזכו למנוי של קבע.
עבודה באגף התקציבים כבר לא נחשבת לפסגת השאיפות
אבל עוד קודם לכן, התמעטות הדורות באגף התקציבים מאוד ברורה לעין. בגלל שלימודי כלכלה הפסיקו למשוך את הטובים ביותר, אפילו אם מדובר בעיקר בבוגרי האוניברסיטה העברית (וגם חוגי הכלכלה עצמם, ודאי בתארים המתקדמים, הולכים ומתמעטים). ובגלל שגם המצטיינים שבהם מוצאים הזדמנויות לשכר ולסיפוק בשוק הפרטי, בלי לשחות בביצה הלא נעימה של הפוליטיקה המקומית, כשעבודה באגף התקציבים כבר לא נחשבת לפסגת השאיפות של בוגרי כלכלה. רבים ממי שבכל זאת נשארו או באו, נראים ונשמעים לא פעם כמו פוליטיקאים, בהווה או בעתיד. במקביל, המערכת די מהר יישרה קו - והיא מצמצמת בהדרגה בסמכויות שלהם, וגם לא מתכוונת להמשיך.
השורה התחתונה מאוד מדאיגה. והיא חייבת להטריד כל אזרח שגר כאן, ושעיניו רואות שדי בכמה מאות או אלפי נפגעים חזקים ואינטרסנטיים (נציגי ועדים, מגזרים שונים) כדי לחסל בקלות רפורמות קריטיות לציבור כולו. ונכון שאגף התקציבים קיבל במידה רבה של צדק את הביקורת נגדו במהלך השנים. זחיחות מוגזמת של "ילדים" שרק יצאו מספסלי האקדמיה, כוחניות שלא מבינה את כללי המשחק הפוליטיים ועוד, אבל לפחות ידענו שיש שם למעלה בירושלים כלכלנים ואנשי מקצוע שחושבים מה טוב ומה נכון, לא רק עד הבחירות הבאות. לא עוד.