גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אילוסטרציה: Shutterstock

במוקד ההליך עומד בית מגורים ברמת אפעל, הרשום על שם האישה בלבד. הגבר הוא בעל מניות בחברת אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ, שנכנסה להליכי חדלות פירעון. השאלה שנדונה הייתה האם בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון רשאי לבקש להצהיר כי לבן הזוג שאינו רשום כבעלים יש מחצית מהזכויות בבית המגורים המשותף, הרשום על שם בן הזוג האחר.

● במשך 11 שנה היא גרה עם בת זוג. אז למה הירושה עברה לאחותה?
● רשות המסים מאיימת בשומות של עשרות אלפי שקלים על רוכשי דירות

בית המשפט קבע כי למרות שהזכויות בבית רשומות על שם האישה בלבד, ועל אף שחלפו כ־20 שנה מאז הרישום, המנהל המיוחד עמד בנטל השכנוע והוכיח כוונת שיתוף בנכס. בהתאם לכך נקבע כי בעל המניות הוא בעל מחצית מהזכויות בבית. עוד נקבע כי במצב שבו בית מגורים משותף רשום על שם אחד מבני הזוג, אין "חסינות מוחלטת" לנכס מפני נושי בן הזוג השני, שהבית אינו רשום על שמו.

השאלה שעמדה להכרעה הייתה האם בנסיבות העניין הצליח המנהל המיוחד, האמון על אינטרס נושי בן הזוג שהבית אינו רשום על שמו, להוכיח כי חרף הרישום על שם האישה, מחצית מהזכויות בבית שייכות לבן הזוג. בפסק הדין נקבע כי רישום הבית על שם האישה נועד להגן על בני הזוג מפני נושים פוטנציאליים, נוכח פעילותו העסקית של בעל המניות, הכרוכה בסיכונים כלכליים. העברת הרישום על שמה של האישה, כך לפי בית המשפט, נעשתה למראית עין, בין היתר משום שבפועל לא נשמרה הפרדה רכושית מלאה בין עסקיו של בעל המניות לבין הרכוש הפרטי - ובכלל זה בית המגורים.

אחת האינדיקציות המובהקות לכך הייתה השימוש במשאבים משותפים לצורך רכישת הבית. בני הזוג נישאו בשנת 1984 ורכשו את הבית בשנת 1995. רכישת הנכס מומנה באמצעות הלוואה משותפת שנטלו מחברת כלל בסך של 1.2 מיליון שקל, וכך גם דווח לרשויות מיסוי מקרקעין.

מעורבות האישה בעסקים

האישה טענה כי לבעלה היו קשיים בעסק אחר שבו היה מעורב, ולכן מתוך רצון לשמור על הפרדה רכושית נרשם הבית על שמה. לטענתה, קופת הנושים אינה זכאית למחצית מהזכויות בבית. עוד נטען כי חלפו 20 שנה ממועד הרישום, וכי אין קשר בין חובות החברה לבין הסדר הנושים. לטענת בני הזוג, כל מי שעשה עסקים עם בעל המניות, לרבות נושים מובטחים וגורמים עסקיים, ידע כי בית המגורים אינו בבעלותו ואינו יכול לשמש בטוחה לחובותיו. בית המשפט דחה טענות אלה.

נקבע כי שיעבוד בית המגורים, הרשום על שם האישה בלבד, לצורך נטילת הלוואה משותפת נוספת, אשר הושבה יחד עם ההלוואה המקורית במשך שנים, אינו מתיישב עם טענת ההפרדה הרכושית.

עוד נקבע כי היעדר ההפרדה הרכושית נלמד גם ממעורבותה של האישה בעסקי בעל המניות. באחת החברות הייתה האישה רשומה כבעלת המניות וכדירקטורית היחידה במשך שנים, ושימשה כגורם המרכזי בניהול החברה וברישום הזכויות. זה היה המצג שהוצג כלפי חוץ ובהסכמה, בכל הנוגע לאופן שבו גורמי חוץ תפסו את מעורבותה. בית המשפט ציין כי ייתכן שהאישה לא הייתה מודעת לכל המתרחש בחברה וחתמה על מסמכים לבקשת בעל המניות, שהיה "הרוח החיה" בעסקי החברה, אך גם כך נקבע כי מעורבותה מצביעה על היעדר הפרדה רכושית של ממש, וכי ההתנהלות הייתה "כביכול בהפרדה".

בסיכומו של דבר נקבע כי אף שרישום הזכויות בבית מציג את האישה כבעלים הבלעדית, הכוונה האמיתית של הצדדים הייתה שיתוף מלא בנכס בחלקים שווים. בית המשפט קיבל את בקשת המנהל המיוחד והורה על העברת מחצית מהזכויות בבית על שמו של בעל המניות.

חדלת (ב"ש) 60140-12-20‏ ‏ אשפלסט מסחר ותעשיות פלסטיק 1999 בע"מ נ' הממונה על חדלות פירעון ‏ושיקום כלכלי