דירקטורים יישאו באחריות אישית לנזקים שגרמה החברה שלהם רק במקרים מיוחדים - כך עולה מפסק דין שניתן השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "מתן אפשרות לתבוע בקלות נושאי תפקיד בחברה עלול להוביל לאפקט מצנן", קבע השופט גרשון גונטובניק בהחלטתו לדחות תביעה נגד ארבעה דירקטורים, אשר אחד מהם אף כיהן כמנכ"ל וכבעל השליטה.
● למה ההסעה לעבודה עשויה לעלות למעסיק שלכם מיליונים?
● הכירו את הכלי למשפטנים שזעזע את השווקים ומאיים לחסל ענף שלם
"מי זה ירצה לקדם מהלכים מטעם החברה בהיקפים של מיליוני שקלים ועשרות מיליונים, אם הוא עצמו יישא באחריות אישית להם - הוא ולא החברה?", תהה גונטובניק. "הטלת אחריות אישית בלתי מרוסנת כרוכה אפוא בחשש לפגיעה בפעילות נושאי המשרה, בפעילות התאגידית - וכתוצאה מכך בחיי המסחר התקינים".
התובע, נקבע, "צריך לעבור משוכה, שאינה נמוכה".
מנהלים ודירקטורים אומנם נושאים בחובת זהירות ובחובת אמונים לפי חוק החברות, אך החובות הללו חלות כלפי החברה עצמה - ולאו דווקא כלפי צדדים שלישיים, דוגמת מי שמתקשר בעסקה עם החברה. צדדים חיצוניים כאלה עשויים להגיש תביעה נזיקית וחוזית נגד נושאי המשרה, ואף לטעון כי אלה התרשלו, אך פסק הדין מבהיר כי יתקשו להצליח בכך.
תביעה כזו "אינה מתבקשת כלל ועיקר"
התיק עסק בדיוק במקרה כזה, שהגיע לבית המשפט בנסיבות יוצאות דופן. זאת, אחרי שמשקיע לשעבר בחברה כבר יישב את הסכסוך שהיה לו מולה במסגרת הסכם פשרה, אך התעקש להוסיף ולתבוע אישית את נושאי המשרה על אחריותם ברשלנות לנזק ולהפרת חוזה שגרמה לו החברה לטענתו.
בית המשפט הבהיר כי תביעה כזו "אינה אוטומטית ואינה מתבקשת כלל ועיקר". הטלת אחריות "בקלות יתרה" תפגע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ובמסך ההתאגדות, ש"התעלמות ממנו תוביל לכך שאיש לא יהיה מוכן לשמש כאורגן של חברות ולפעול עבורן ובשמן". תביעה נגד הדירקטורים איננה מובנת מאליה, ועל התובע "להצביע על נסיבות מתאימות ומיוחדות שיוכלו לפתוח את השער". כדי לבסס אחריות אישית, נפסק, נדרש "דבר מה נוסף".
במרכז הפרשה ניצב אליהו קנפלר, כיום בעל השליטה באלביט הדמיה ולשעבר שותף בחברת הנדל"ן מצלאוי. ב-2016 השקיע קנפלר בחברת ADN גלובל אקוויטי, שהייתה אז חברה ציבורית. בעל השליטה והמנכ"ל, אבי נחמיה, כיהן גם כדירקטור בחברה לצד שלושה דירקטורים נוספים. החברה החזיקה בנכסי נדל"ן ששימשו להשכרת משרדים בצרפת, וזאת דרך חברה צרפתית שבה שלטה.
באותה העת נקלעה ADN למצוקה תקציבית, וקנפלר החליט להשקיע בה 4 מיליון אירו תמורת מניות בחברה הצרפתית ובחברת נכסים נוספת, ותוך שהוא אמור לקבל 80% מהתזרים שיגיע מנכסיהן. אלא שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, וקנפלר טען כי הוצגו לו מצגי שווא - כולל לגבי חובות הקשורים לנכסים וביצועים נמוכים שלהם מכפי שהוצג בדוחות.
הצדדים ניהלו משא-ומתן על שינוי תנאי העסקה, אך לטענת קנפלר, נחמיה פעל בחוסר תום-לב, וניהל במקביל משא-ומתן עם קבוצת דיין - משא-ומתן שאומנם הבשיל להסכם עם הקבוצה ולהודעת ADN על ביטול ההסכם עם קנפלר.
ב-ADN טענו מנגד כי קנפלר הוא זה שלא עמד בתשלומים לפי ההסכם, כי ניסה לכפות על החברה למכור לו את נכסיה, וכי הם היו חופשיים לנהל משא-ומתן.
הצדדים הגישו תביעות הדדיות והגיעו לפשרה, שלפיה קנפלר יקבל בחזרה את כספו תמורת השבת המניות שהוקצו לו. למרות הפשרה, קנפלר המשיך לתבוע אישית את נחמיה ואת הדירקטורים על הנזק שנגרם לו לכאורה בגין הפרת חוזה ורשלנות, בסך של כ-20 מיליון שקל. לטענתו, נחמיה אחראי למצגי השווא, והדירקטורים העדיפו את האינטרס של נחמיה ואישרו את ההסכם עם קבוצת דיין בניגוד לחוק.
בית המשפט: הדירקטורים פעלו לטובת החברה
הנתבעים הכחישו כי הוצגו לקנפלר מצגי שווא, ועמדו על כך שהוא היה מודע לבעיות בחברה ולערבות האישית של נחמיה לחובותיה. הדירקטורים טענו כי הפעילו שיקול-דעת עצמאי, כי צדקו כשאישרו את העסקה עם קבוצת דיין אחרי שקנפלר לא עמד בהסכם, וכי פעלו להיטיב את מצב החברה שנקלעה למצוקה תזרימית קשה ולמנוע את קריסתה.
בית המשפט דחה כאמור את תביעת קנפלר ומצא כי שלושת הדירקטורים פעלו לטובת החברה. "מטרתם הייתה לאפשר לחברה לקבל את תזרים המזומנים שהיה כל-כך חיוני עבורה. היה עליהם לקבל החלטות בלוחות זמנים בוערים, וכזאת עשו לאחר שבחנו את הנתונים שעמדו לפניהם. לא הוכחה הטענה שפעלו ללא הפעלת שיקול-דעת עצמאי. גם ההתקשרות עם קבוצת דיין נעשתה נוכח אמונתם כי היא טובה יותר מבחינת החברה".
לגבי נחמיה, בית המשפט קבע כי התמונה בעניינו מורכבת יותר, שכן הוא היה המוציא והמביא בעסקאות ובמגעים מול קנפלר, אך גם התביעה לגביו נדחתה. נמצא כי רוב המצגים שהציג לא היו מטעים, וגם אם בנושא נקודתי אחד הוא ביצע הטעיה ולא גילה כנדרש לקנפלר על מחלוקת עם חברת הנכסים בצרפת - האחרון בחר להתקדם בעסקה גם אחרי שנודע לו על כך.
"בית המשפט קבע כי החברה מסרה מידע מטעה"
עו"ד ידידיה מלכיאור, שייצג את קנפלר, מסר בתגובה: "בית המשפט קבע באופן פוזיטיבי כי חברת ADN מסרה למר קנפלר מידע מטעה על-מנת להוציא ממנו השקעה בסכומי עתק. במהלך ההליך המשפטי חברת ADN הכירה באחריותה ואף השיבה למר קנפלר את קרן השקעתו בסך כ-3.5 מיליון אירו. למרבה התמיהה, על אף ההטעיה ולמרות שלפחות חלק מהדירקטורים פעלו בניגוד עניינים ברור, בית המשפט נמנע מלחייב את הדירקטורים לפצות את מר קנפלר בנזקים המשמעותיים שנגרמו לו. אנו לומדים את פסק הדין והשלכותיו, ונשקול הגשת ערעור".
עו"ד עודד שטייף, שייצג את נחמיה, מסר: "מרשי מברך על התוצאה הצודקת. בית המשפט הכיר בכך שמרשי פעל אך ורק לטובת החברה, בסיטואציה עסקית מורכבת, והצליח להשיג לחברה ערך. פסק הדין הוא רוח גבית לנושאי משרה בחברה לפעול ללא מורא מתוך ראיית אינטרס החברה".
עו"ד דוד לשם, שייצג את הדירקטורים יחד עם עו"ד שי סיידוף, מסר: "מדובר בפסיקה חשובה לעולם העסקי ולכל מי שעוסק באחריות נושאי משרה בחברות. הוא משגר מסר שלפיו נושים חוזיים או נזיקיים של התאגיד צריכים לתבוע את התאגיד ולא את נושאי המשרה שלו, אלא במקרים חריגים ביותר. פסק הדין מעודד נושאי משרה לפעול לפי שיקול-דעתם העסקי לטובת החברה, מבלי שיהיו תחת איום מתמיד".
