ד''ר אורן פרייס־בלום, מייסד אוסיו / צילום: באדיבות אוסיו
"חברת Ossio הישראלית מקימה מפעל שני בפלמנטו, פלורידה, ומגייסת 100 עובדים". ההודעה הזו שפורסמה בעיתונות המקומית של העיר, תפסה אותנו בהפתעה. על חברת אוסיו כמעט לא נכתב בתקשורת הישראלית, אך היא צמחה גם בלי תשומת הלב שלנו, ל־265 עובדים, מהם כ־100 בקיסריה. עד היום גייסה יותר מ־100 מיליון דולר, ולפני כמה ימים הוקצה לה קו אשראי בנקאי של 50 מיליון נוספים. הכנסותיה צפויות להגיע לכ־60 מיליון דולר לשנת 2026, והיא שוקלת הנפקה בשנים הקרובות.
● רוצים לשמור על המוח שלכם? תשקיעו בשרירי הרגליים
● בישראל חלמו להפוך למעצמת מידע רפואי, מחקר חדש בדק עד כמה הוא נגיש
"זה לא שהחלטנו להישאר מתחת לרדאר", אומר יזם החברה אורן פרייס בלום בראיון לגלובס, "פשוט אף אחד לא שאל".
החברה מפתחת שתלים לתיקון פציעות כגון פציעות ספורט, בוניונים (עיוותים בבוהן הרגל) ומפציעות כף יד ("מי שנותן אגרוף לקיר למשל, יצטרך את המוצרים שלנו"). עד כה התמקדה החברה רק בשוק האמריקאי, אבל בקרוב יגיעו מוצריה גם לישראל.
זכוכית במקום מתכת
שמו של פרייס־בלום דווקא מוכר בשוק הביומד הישראלי. הוא מהנדס ביו־רפואי, ולפני אוסיו, הקים את לייפבונד יחד עם ישי אתר ב־2007, במטרה לפתח מוצרים מונעי דימומים כתגובה לפציעות טראגיות של חיילים במלחמת לבנון השנייה, אליהן נחשפו שני היזמים. בסופו של דבר לייפבונד הסבה את מוצריה לטיפול בכיבים במעי, אך לא המריאה ונמכרה בתחילת 2021 לחברת בארד בסכום דומה לזה שגייסה - כ־60 מיליון דולר. פרייס־בלום ואתר כבר לא היו אז בחברה. אתר הקים את חברת ביוצ'יינג' להנדסת רקמות, פרייס־בלום כבר ייסד את אוסיו אחרי שעזב את לייפבונד ב־2014.
הוא הקים את החברה בידיעה שהוא רוצה להחליף את שתלי המתכת שהיו הסטנדרט באורתופדיה במשך שנים. "הם לא באמת מתאימים באופן טבעי לעצם, הם מפעילים עומסים שכל הזמן מפרקים את העצם סביב השתל, באופן שיוצר תופעות לוואי, צורך בניתוחים חוזרים, שלא לדבר על הכאבים בחילופי עונות וצפצופים בשדות התעופה", הוא אומר. כל עוד המתכת הייתה הפתרון היחיד בשוק האורתופדיה, הציבור נאלץ להשלים עם הבעיות האלה. "אבל ב־2014 כבר זיהיתי שבכל סוג ניתוח אורתופדי שבו הוצעה חלופה טובה למתכת, השוק אימץ אותה".
אחרי תקופה של חיפוש אחר החומר המתאים ביותר, התמקדה החברה בזכוכית ביו־אקטיבית (BioGlass). חומרים אלה כבר מקובלים בעולם האורתופדי, בתחום מילוי העצם. "יצרנו מהחומר הזה מעין סיבים מינרליים שהעצם יכולה לצמוח סביבם ולתוכם, ועם הזמן הם מתכלים". לדברי פרייס־בלום, "נדרשו כמה שנים כדי לגרום לסיב לעשות מה שאנחנו רוצים. הסוד הוא במבנים הפנימיים של הסיבים בתוך השתל, שכל אחד מהם הוא פחות ממילימטר עובי, ובסוף צריך לבנות מהם משהו יותר חזק מעצם".
החברה החלה במטבח הביתי שלו. "הזמנתי הביתה חומרים להתנסות בהם ב־10,000 דולר. במכס לא הבינו מה אני רוצה. זה היה בעצם הפיץ' הראשון שלי - הייתי צריך לשכנע אותם שמה שאני עושה סביר". אחרי שהבין מה הוא רוצה לייצר, "הלכתי לכפר זרזיר, למפעל של אבא ובן שהיו מייצרים שם כדורי רגל וקוביות מספוג. הם מספר אחד בתחום משחקי הספוג בארץ. והם ייצרו לנו את התבניות הראשונות".
אל החברה הצטרפו כוחות חיזוק כמו ד"ר טלי לינדר, שחזרה בדיוק לארץ מפוסט דוקטורט ב־CalTech והצטרפה כסמנכ"ל לענייני מדע ורגולציה של החברה, ורונית מרחב פרומן, שגם היא חזרה מחו"ל, עם ניסיון בניתוחים וטרינריים שאפשרו לחברה לערוך את הניסויים הדרושים בבעלי חיים.
פרייס־בלום התחיל להסתובב עם המוצר בשוק, ואל החברה הצטרף גם אודי גלבוע, המוכר כאיש הפיננסי מאחורי חברות כמו אלקוברה, ביובלאסט ועוד. "הוא היה היו"ר הראשון ועזר לנו לגייס כספים ראשונים - בהתחלה מרופאים שהתלהבו מהמוצר. הוא גם הביא לדירקטוריון את בריאן ורייר, שהגיע מקובידיאן/מדטרוניק, והפך למנכ"ל החברה. הוא מנטור רציני בשבילי".
השקה רגע לפני המגפה
אחרי ניסויים, קבלת אישור ה־FDA, אבדן של ספק של אחד החומרים, וחזרה על תהליך האישור שוב עם הספק החדש, "השקנו את המוצר הראשון שבוע לפני שהעולם נסגר כולו לקורונה". מאז החברה משיקה עוד מוצר או שניים בכל שנה.
איך צלחתם את שלב החדירה לשוק?
"הכרתי את הנושא הזה מעט מאוד, ולכן בריאן המנכ"ל וסמנכ"ל השיווק ברנן מרילה, היו מאוד חשובים. הם הבינו שכמעט בלתי אפשרי יהיה להיכנס לתחום של פציעות טראומטיות (כמו תאונות דרכים, ג"ו), כי אלה חוזים ענקיים מול בתי חולים, אלא עדיף בתחום הניתוחים האלקטיביים, סביב פציעות ספורט. שם הצורך גדול. ידענו שחייבים לפעול עם מפיצים, כי זה תחום שבו בכל ניתוח צריך שיהיה איש מכירות לעזור בשימוש במוצר, ואם הם עובדים רק על המוצר שלך, לא משתלם להחזיק אותם. עם הזמן בנינו רשת שלמה של מפיצים בכל התחומים שלנו, בעבודה מאוד קשה".
איך השגתם שיפוי ביטוחי?
"חברות הביטוח יודעות לשפות על שתלים. ישנם מקומות שבהם מלבד השיפוי בית החולים מרוויח באחוזים ממה שעולה השתל, ואז הם אוהבים אותנו כי אנחנו קצת יותר יקרים. במקומות אחרים, התשלום לבית החולים הוא פיקס, ואז התמריץ לבית החולים הוא שהמוצר יחסוך לו זמן. אנחנו משווקים גם ישירות למטופל, שיוכל להחליט אם הוא מוכן לשלם עבור המוצר מכיסו, כדי לחסוך סיבוכים ואי נוחות.
"אנחנו מאוד חזקים בטיפול בילדים, כי ההורים מוכנים לשלם עבור מוצר שלא יהיה צורך להוציא או להחליף בהמשך. בדיוק סגרנו הסכם הפצה עם המפיץ המוביל בתחום הניתוחים האורתופדיים לילדים בארה"ב". עוד קהל נגיש יחסית הוא אנשים עם אלרגיה למתכות, שאין להם ברירה.
מוצרי החברה מתאימים גם לתהליכי איחוי עצם וגם למצבים שבהם נדרש קיבוע של עצם לרקמה רכה. זה נעשה למשל כדי לדחות את הצורך בניתוח ברך, והינו אחד ההליכים הפופולריים של החברה.
כאמור, החברה פתחה לאחרונה מפעל שני בארה"ב ("בגלל המכסים, וכי הרופאים אוהבים לראות את המוצרים בעיניים. אבל רופאים מגיעים לראות את המוצרים שלנו גם בקיסריה"), כאשר עד היום הושקעו בחברה כ־100 מיליון דולר. בין המשקיעים - Questa Capital, MVM Partners, OCV, Ortho-Vision ו־Courage Capital. החברה גם קיבלה לאחרונה קו אשראי של עד 50 מיליון דולר מ־Horizon Technology Finance ו־Monroe Capital Support. "אם היינו רוצים להיות עכשיו רווחיים, זה היה אפשרי, אבל אנחנו מקווים לצמוח".
יש עניין באקזיט?
"יש לנו כמה אפשרויות על השולחן אבל נראה שאנחנו בכיוון של הנפקה. לא השנה, אולי ב־2027 או אחר כך".