ארדואן בביקור במצרים החודש, לצד א־סיסי / צילום: Reuters, Anadolu
מאז הוביל עבד אל־פתח א־סיסי את ההפיכה נגד מוחמד מורסי ב־2013, הוא נתפס בעיני משטר ארדואן כיריב מר. הפלת נשיא מצרים, איש תנועת האחים המוסלמים שמקרבה צמח נשיא טורקיה, יצרה נתק עמוק בין שתי המדינות; אולם מאז, זרמו מים רבים בנילוס. לאחרונה, שני המנהיגים מצאו עצמם משתפים פעולה כבני ברית לכל דבר ועניין, כשהם מאחדים כוחות סביב האינטרסים המשותפים בזירת סומליה.
● בלעדי | גם עצירת המלחמה לא בולמת את שנאתו של ארדואן כלפי ישראל. זו הסנקציה החדשה
● כותרות העיתונים | "האזור מת כלכלית": הקשיים אצל השכנה של ישראל
סומליה, בת החסות של טורקיה, נחשבת למדינה הנחשלת ביותר ביבשת (עם תמ"ג לנפש של כ־630 דולר בלבד לפי הבנק העולמי). כיום, היא מארחת את הבסיס הצבאי הטורקי הגדול ביותר מחוץ לגבולות טורקיה - מתקן שבו הוצבו לאחרונה מטוסי F-16. השבוע שיגרה אנקרה למוגדישו את ספינת הקידוחים "צ'אע'רי ביי", צעד המהווה חלק מתוכניתה לאיתור משאבי טבע במים הכלכליים של סומליה.
מפגן כוח במוגדישו
במקביל לנוכחות הטורקית, מצרים מעמיקה את אחיזתה הצבאית באזור. בשבוע שעבר השתתפו שר ההגנה המצרי עבד אל־מאג'ד סאקר והרמטכ"ל אחמד ח'ליפה בטקס במעמד נשיא סומליה חסן שייח' מוחמוד, שבו הוצגו הכוחות המצריים הנוטלים חלק במשימה של האיחוד האפריקאי לתמיכה באחדות סומליה.
מפגן הכוח הסומלי־מצרי המשותף הוא תוצר של תהליך הזרמת כוחות ואמצעים שהחל בסוף 2024. לפי הצהרות רשמיות, כיום מוצבים בסומליה כ־1,100 חיילים מצריים, אך למשרד ההגנה בקהיר קיימת אפשרות להרחיב את היקף הכוחות עד ל־10,000. לצד כוח האדם, הורחבו משמעותית האמצעים הצבאיים שהמצרים מיקמו בסומליה, הכוללים נגמ"שים מסוג קיימאן ומסוקי מי־24 ומי־17.
עוד לפני הדיונים על הכרה ישראלית אפשרית בסומלילנד, סומליה הייתה מדינה מפולגת. סומלילנד הכריזה על התנתקותה מסומליה כבר בשנת1991, בעקבות קריסת המשטר במוגדישו. באזור זה נוכחת כבר מספר שנים איחוד האמירויות, המפעילה את נמל ברברה האסטרטגי. מזרחית לסומלילנד שוכנת פונטלנד, שהכריזה על עצמה בשנת 1998 כמדינה בתוך סומליה ומאז מתפקדת כרפובליקה אוטונומית.
במקביל, שטחים נרחבים בדרום סומליה מצויים תחת שליטה דה־פקטו של אל־שבאב - הזרוע המקומית של אל־קאעידה. ארגון הטרור, שנחשב לחזק ביחס למשטר המקומי, מהווה את היעד העיקרי של כוח האיחוד האפריקני הפועל במדינה.
בישראל מסתכלים במלוא תשומת הלב להתפתחויות האזוריות שקשורות למצרים על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שישראל מזהה התעצמות צבאית ופיתוח תשתיות צבאיות במצרים, כנדבך נוסף להתרחשויות האזוריות.
האינטרס האתיופי
עם זאת, לא בטוח כי אל־שבאב הם הדבר העיקרי שמטריד את קהיר, והם גם לא מי שהביאו אותה למפנה שכזה של שיתוף פעולה ביטחוני עם טורקיה.
בספטמבר האחרון, השיקה אתיופיה את סכר הרנסנס (GERD), פרויקט שבו השקיעה כ־5 מיליארד דולר. הסכר מוצב על הנילוס הכחול, המהווה מקור ל־80% ממי הנילוס. נהר הנילוס, שממשיך לסודאן וממנה למצרים, מהווה מקור ל־90% מתצרוכת המים בארץ הפרעונים. על כן, א־סיסי חושש ממחסור במים, ומאחר שאין לו יכולת ממשית לאיים משטחו על אתיופיה - הוא בחר להציב כוחות משמעותיים בסומליה, הגובלת בה.
מנגד, אתיופיה אינה מסתירה את שאיפתה למוצא לים, בהיותה המדינה המאוכלסת ביותר בעולם ללא גישה לים הפתוח. בינואר 2024 חתמה הממשלה בבירה אדיס אבבה על מזכר הבנות עם סומלילנד לקבלת גישה לים דרכה, אך ביקורת בינלאומית נרחבת הביאה לבלימת התהליך. נוסיף, כי כתוצאה מהאינטרסים המנוגדים עם אתיופיה והחשש מהתעצמות סומלילנד - שעשויה לשרת את אדיס אבבה - בקהיר לא ראו בעין יפה, בלשון המעטה, את המגעים לקראת הכרה ישראלית בסומלילנד.
טורקיה כמעצמה אזורית
רצף האירועים בקרן אפריקה נמשך השבוע עם ביקורו של ארדואן באדיס אבבה - לראשונה מזה למעלה מעשור. המהלך נועד לבסס את מעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית, כאשר סומליה מהווה מוקד מרכזי באסטרטגיה זו. נשיא טורקיה חותר לפתח את היחסים עם אתיופיה באופן שיבטיח את האינטרסים שלו במרחב, ובראשם מניעת הצטרפותה של אתיופיה למהלך ישראלי של הכרה בסומלילנד. יתרה מכך, הצלחה טורקית בתיווך בין אדיס אבבה לקהיר בסוגיית סכר הרנסנס, עשויה לאפשר לארדואן להציג את עצמו בפני נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כ"פותר סכסוכים" בינלאומי.
עם זאת, לצד המאמץ הדיפלומטי, הפעילות הצבאית הטורקית נשזרת היטב בזו של מצרים. לפני מספר ימים ספורים עגנה במוגדישו הנחתת של הצי הטורקי, TCG Sancaktar, ואף הופצו ברשתות החברתיות תיעודים של שיירות משאיות המובילות נגמ"שים ברחובות הבירה הסומלית - עדות מוחשית לריכוז הכוחות הגובר באזור.