הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
סיפור יוצא דופן הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. גבר הלך לעולמו ממחלה קשה, וידידתו הטובה הגישה בקשה לעשות שימוש בזרעו כדי להביא ילד לעולם. האישה, שניהלה עם המנוח יחסי חברות קרובים אך לא רומנטיים, הוכיחה כי הייתה להם תוכנית להביא יחד ילד לעולם במסגרת הורות משותפת. הם אף ניסו לממש תוכנית זו חודש בלבד לפני מותו, אך ללא הצלחה. המנוח וידידתו היו מודעים למחלתו הקשה, אך העדיפו להאמין כי יחלים, ולכן לא התמודדו באופן ישיר עם השאלה האם רצונו של המנוח הוא להביא ילד עם ידידתו גם לאחר מותו.
● התגרשו וחזרו להתגורר יחד באותו היום, אז מי יהיה זכאי לדירה?
● מה קורה כשהמטפלת של המנוחה טוענת שהייתה ידועה בציבור שלה?
העיקרון המנחה בסוגיית השימוש בזרעו של נפטר הוא כיבוד רצונו של המנוח להביא ילד לעולם גם לאחר מותו. בעניין זה יש להבחין בין נפטר שהותיר אחריו ראיות כתובות או מצולמות המשקפות את רצונו, לבין "רצון משוער" שמייחסים לו בני משפחתו או מכריו. לרצון משוער זה נדרשות ראיות כבדות משקל, והנטל להוכחתו כבד. כאשר לנפטר הייתה בת זוג קבועה, היא מקבלת "זכות וטו" בנוגע לשיקוף רצונו. נטל ההוכחה מתהפך, ונוצרת חזקה משפטית שלפיה המנוח היה מעוניין להביא לעולם ילד עם בת זוגו. לכן, אם היא מעוניינת בכך, בדרך כלל יאשר בית המשפט את הבקשה. בת הזוג רשאית גם למנוע את השימוש בזרע על ידי אישה אחרת אם היא מתנגדת לכך.
במקרה זה למנוח לא הייתה בת זוג קבועה, ולכן הידידה הייתה רשאית לנהל הליך משפטי ולהציג ראיות בנוגע לרצונו המשוער של המנוח. הידידה הצליחה לשכנע את בית המשפט להיעתר לבקשתה.
התערבות המדינה בהליך פגעה בקידומו
כאשר הידידה פנתה לבית החולים לקבלת הזרע, התגלתה הפתעה: התברר כי המנוח מילא "כרטיס שומר זרע", שבו ציין כי הוא מתיר לידידתו לעשות שימוש בזרעו לצורך הבאת ילד גם לאחר מותו. עם זאת, לא רק שמה של הידידה הופיע בכרטיס, אלא גם שמה של אישה נוספת. בעקבות זאת פנתה המדינה לבית המשפט וביקשה לבטל את פסק הדין שניתן, לאור הראיות החדשות שהתגלו, ולדון מחדש בשאלה למי מן הנשים התכוון המנוח להתיר להביא ילד מזרעו לאחר מותו, אם בכלל. בהליך הייתה גלומה גם שאלה עקרונית פוטנציאלית נוספת: האם ניתן להתיר הבאת ילד מזרע מנוח לשתי נשים במקביל.
האישה הנוספת הגישה גם היא תביעה להביא ילד לעולם מהמנוח, אך במהלך ההליך עשתה סיבוב פרסה והודיעה כי לא זו בלבד שאינה מעוניינת בכך, אלא שהיא מבקשת למנוע גם מהידידה להביא ילד לעולם מהמנוח. הן השופט והן נציגת המדינה ציינו כי האישה הנוספת לא בחלה באמצעים כדי להשיג את מטרתה, ואף ניסתה להשפיע באופן פסול על תוצאות ההליך.
בית המשפט שב והכריע כי זכותה של הידידה לקבל את הזרע לשימושה, מאחר שכך היה רצונו של המנוח. לא זו בלבד שכרטיס שומר הזרע, שהתגלה באיחור, לא ערער תפיסה זו - אלא אף חיזק אותה. במסגרת ההליך החוזר נשמעה גם עדותו של מנהל בנק הזרע, שקיבל את הכרטיס לידיו, הופתע לגלות כי רשומות בו שתי נשים שונות, ווידא עם המנוח שזהו אכן רצונו.
לאחר שהשופט קבע כי התערבותה של המדינה בהליך פגעה בקידומו היעיל - החל ממחדלה שלא לפנות לבנק הזרע כבר בהליך הראשון לצורך בירור קיומו של כרטיס שומר הזרע, ועד להתעקשותה על ביטול פסק הדין הקודם ומניעת הידידה ממימוש רצונו של המנוח להותיר אחריו ילד משותף עמה - חויבה המדינה לשלם לידידה הוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
