עובדים עם מניות בנאמנות לא זכאים להטבת המס של החברה / צילום: Shutterstock
עובדי חברה שמקבלים מניות המוחזקות בנאמנות שטרם מומשו, אינם זכאים למס מופחת בשיעור 15%-20% מכוח חוק עידוד השקעות הון, לו זכאית החברה, ונדרשים לשלם מס בשיעור 25% - כך קבע בית המשפט העליון בפסק דין במסגרתו התקבלה עמדת רשות המסים, לפיה המס החל על הקצאת מניות לעובדים באמצעות נאמן הוא מס רווחי הון, ללא הטבות המס של חוקי העידוד.
● העבירה מידע לרשות המסים על אחיה ותפצה אותו ב-100 אלף שקל
● האם רשמה דירה על שם הבת משיקולי מס. האם החתן זכאי למחצית?
המחלוקת הוכרעה במסגרת ערעורים שהגיש פקיד שומה רחובות על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, בעניין מיסוי הקצאת מניות שביצעה חברת האינטרנט קודויט. קונדויט הקצתה מניות לעובדים באמצעות נאמן לפי סעיף 102(ב) לפקודת מס הכנסה, במסלול רווח הון, וזאת בהתאם לתוכנית הקצאה שאושרה על-ידי פקיד השומה.
בשנות המס 2015 ו-2016 חילקה החברה דיבידנד לבעלי המניות שלה, ובכלל זה לעובדים אשר מניות שהוקצו להם הוחזקו בידי נאמן. בשנת 2015 חילקה המשיבה דיבידנד בסך כולל של 208,133,567 קלים, שמתוכו חולק לעובדים דיבידנד בסך של 31,703,286 שקל. הדיבידנד חולק מתוך רווחים שמקורם במפעל מוטב (מפעל שעומד בתנאי חוקי העידוד וזכאי להטבות מס), ועל בסיס הוראות חוק העידוד נוכה ממנו מס במקור בשיעור של 15%.
בשנת 2016 חילקה החברה דיבידנד בסך כולל של 311,063,466 שקל, שמתוכו חולק לעובדים סך של 40,403,123 שקל. עיקר הדיבידנד בשנה זו חולק גם כן מתוך רווחים שמקורם במפעל מוטב, ומקצתם מקורם ברווחי מפעל מועדף, כאשר על בסיס הוראות חוק העידוד נוכה ממנו מס במקור בשיעור של 15% ו-20% בהתאמה למקור הרווחים מהם חולק.
השאלה שעמדה בלב המחלוקת הייתה מהו שיעור המס החל על דיבידנד המחולק לעובדים שמניותיהם מוחזקות על-ידי נאמן לפי סעיף 102 לפקודה, ואשר מקורו ברווחי חברה שחלות עליהם הוראות חוק העידוד - האם דיבידנד שחולק לעובדים מכוח אותן מניות ימוסה לפי חוק העידוד בשיעור מופחת, או שמא יש לראות בו כמימוש של המניות ועל כן שיעור המס שיוטל עליו יעמוד על 25% לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה? בעוד בית המשפט המחוזי קבע כי שיעור המס צריך להיות מופחת תוך החלת ההסדר שבחוק העידוד, קבעו שופטי בית המשפט העליון כי שיעור המס צריך לעמוד על 25% בהתאם לסעיף 102(ב)(2) לפקודה.
מועד המס? השווי בעת המימוש
הקצאה של מניות או אופציות לעובדים באמצעות נאמן היא הקצאה הנעשית לפי תוכנית שאושרה על-ידי פקיד השומה, על-פיה מופקדות המניות המוקצות, "לרבות כל זכות המוקנית מכוחן", בידי נאמן לתקופה מינימלית מוגדרת. במסגרת התוכנית המועברת לאישור פקיד השומה רשאית החברה לבחור באחד משני מסלולים: מסלול הכנסת עבודה (סעיף 102(ב)(1) לפקודה), שלפיו יראו את הכנסתו של העובד מההקצאה כהכנסה לפי סעיפים 2(1) או 2(2) לפקודה; ו-מסלול רווח הון (סעיף 102(ב)(2) לפקודה), שלפיו יראו את הכנסתו של העובד מההקצאה כרווח הון, והוא יחויב עליה במס בשיעור של 25%.
מקום שבו בחרה החברה במסלול הכנסת עבודה, על המניות המוקצות להיות מוחזקות בידי הנאמן לתקופה מינימלית של 12 חודשים; ואילו מקום שבו בחרה החברה במסלול רווח הון, על המניות להיות מוחזקות בידי הנאמן לתקופה מינימלית של 24 חודשים. בשני המסלולים, מועד המימוש - היינו המועד שבו יחויב העובד במס - הוא מועד העברת המניות מהנאמן לעובד או מועד מכירתן על-ידי הנאמן, לפי המוקדם. כמו כן, בשני המסלולים, סכום ההכנסה של העובד ייקבע לפי "שווי ההטבה", שהוא התמורה או השווי במועד המימוש, בניכוי הוצאות שונות שהוציא העובד ברכישת ובמכירת המניה.
מול הוראות סעיף 102 לפקודה ניצבות הוראות סעיפים 51ב(ג) ו-51יח לחוק העידוד, העוסקות בשיעור המס החל על חלוקת דיבידנד שמקורו בהכנסות של "מפעל מוטב" (המוגדר בחוק כמפעל תיירותי שמתקיימים לגביו תנאים שונים) ושל "מפעל מועדף" (המוגדר בחוק כמפעל תעשייתי שמתקיימים לגביו תנאים שונים). בעוד שברגיל שיעור המס על דיבידנד עומד על 25% (סעיף 125ב לפקודה), ההוראות האמורות בחוק העידוד קובעות שיעורי מס מופחתים, של 15% ו-20%.
המורכבות במקרה של קונדויט נבעה מכך שהדיבידנד שחולק מכוח המניות שהוחזקו בידי הנאמן, לא הועבר לידי הנאמן כפי שמורים כאמור הפקודה והכללים, אלא לידי העובדים עצמם. הדבר נעשה בהתבסס על חוזר משנת 2003, במסגרתו הכירה נציבות מס הכנסה באפשרות להעביר דיבידנדים לעובדים שמניותיהם מוחזקות במסלול לפי סעיף 102, מבלי שהדבר ייחשב לאי-עמידה בתנאי ההקצאה. זאת, על-מנת לאפשר להם ליהנות מהדיבידנדים באופן שוטף ושלא להכביד על הנאמנים בדרישה להחזיק בכספים לאורך זמן.
שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, בהסכמת השופטים יעל וילנר ואלכס שטיין, ציין בפסק הדין כי אין בחוזר זה כדי לשנות מהעובדה שכספי הדיבידנד שהועברו לידיו של העובד היו אמורים, על-פי הוראתו של סעיף 102 לפקודה, להיות מועברים לנאמן, ושהעברתם לידי העובד באופן ישיר היא בגדר מימוש החייב במס בשיעור האחיד הקבוע בה. נקבע כי "עצם העובדה שנציבות מס הכנסה היטיבה עם העובדים מעבר להטבה שבפקודה ואִפשרה להם ליהנות באופן ישיר מהדיבידנד המוענק מכוח המניות בעודן מוחזקות בידי נאמן, אינה יכולה לאפשר עקיפה של הוראותיה הברורות של הפקודה לפיהן העברת כספים מעין אלו לידי העובד מהווה מימוש, החייב במס בשיעור המס הקבוע בה.
לגישת בית המשפט העליון, אף אם העובד לא התעשר מההעברה, מבחינה מהותית העברת הערך שקולה להעברת נתח מתוך המניה לכיסו, כך שגם מכיוון זה מתחייבת המסקנה שמדובר במימוש כהגדרתו בסעיף 102 לפקודה.
עוד נקבע, כי מסקנה זו מתבקשת גם על בסיס מהותה הכלכלית של העברת הדיבידנד לידיו של העובד שהנה בגדר "מימוש" כהגדרתו בסעיף 102 לפקודה של חלק מהמניה, וככזה הוא טעון חיוב במס בשיעור הקבוע בפקודה.
"התמריץ אינו מתקיים במלוא עוזו"
השופט מינץ קבע עוד כי הענקת הטבת חוק העידוד לעובד שלא השקיע בחברה אינה הולמת גם את תכלית חוק העידוד. "חוק העידוד בא לעולם על-מנת לקדם משיכת הון לארץ ולעודד יוזמה כלכלית והשקעות הון בישראל. תכלית זו מוגשמת באמצעות מגוון הטבות המוענקות מכוחו, ובהן פטורים, מענקים, הנחות, הקלות והיתרים (סעיפים 2-1 לחוק). אחת מאותן הטבות שמעניק החוק היא הטבת מס למקבלי דיבידנדים - בעלי מניות בחברות החוסות בצלו של החוק - שנועדה לעודד ביצוע השקעות באותן חברות".
עוד מוסיף מינץ כי "קשה אפוא לראות כיצד הקצאת מניות לעובדים לפי סעיף 102 לפקודה מגשימה תכלית זו", כתב והבהיר כי "העובד - בעל המניות - לא השקיע את כספו בחברה ולא תרם באופן זה לגיוס הון עבור אותה חברה. הענקת המניות לעובד לא הייתה כרוכה בהשקעה כספית מצדו להונה של החברה. ממילא אפוא שהתמריץ שהוראות חוק העידוד נועדו לייצר - עידוד השקעת הון בחברות מסוימות, אינו מתקיים במלוא עוזו".
עם זאת, ציין, כי "במקרה שבו מחולק דיבידנד לכלל בעלי המניות של החברה, ובתוכם עובדי החברה - לאחר מימוש המניות על-ידי הנאמן, דמם של אלו אינו פחות אדום מדמם של בעלי המניות האחרים, והם יזכו יחד עימם בהטבת המס הגלומה בחוק העידוד".
פרשנות מחמירה
לדברי עו"ד דורון מוטעי, שותף וראש קבוצת מיסים במשרד פרל כהן ישראל, "בית המשפט העליון קבע כי העובד אינו זכאי להטבה החלה על הדיבידנד, היות שהדיבידנד שולם לו באופן ישיר, ולא הוחזק על-ידי הנאמן במהלך התקופה הנדרשת על-פי סעיף 102. פרשנות מחמירה של פסיקה זו, יכולה להוביל לעמדה האבסורדית, לפיה חלוקת הדיבידנד שלא באמצעות הנאמן פוגעת בזכאות להטבה מכח סעיף 102 לפקודה.
לפיכך, חברות ("מועדפות", "מוטבות" או "רגילות") יצטרכו לבחון חלוקה של דיבידנד לכל מחזיקי המניות מכח סעיף 102 באמצעות הנאמן, שיחזיק את הדיבידנד לאורך התקופה הנדרשת".