כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● "פגם יסודי בהכנה למלחמה": ההימור של ישראל שהתברר כשגוי
● איראן גילתה את נקודת התורפה של העולם. האם אירופה תשים לזה סוף?
1התקיפה הישראלית בים הכספי שמטלטלת את הברית של מוסקבה וטהרן
ישראל תקפה בשבוע שעבר בפעם הראשונה אי־פעם מוצב בים הכספי על מנת לפגוע בנתיב הברחת הנשק של רוסיה לאיראן. הנתיב בים הכספי "מחבר בין נמלים רוסיים ואיראניים, המרוחקים כ־965 קילומטרים זה מזה, ומאפשר למדינות להחליף באופן חופשי נשק לצד סחורות כמו חיטה נשק ונפט", פורסם בוול סטריט ג'ורנל. צה"ל תקף במוצב ימי בנמל בנדר אנזלי "ופגע בעשרות מטרות, בהן ספינות מלחמה, נמל, מרכז פיקוד ומספנה לתחזוקת כלי שיט".
הנתיב "הפך חשוב במיוחד להעברת רחפני שאהד האיראניים, שכיום מיוצרים בשתי המדינות ושבהם השתמשה רוסיה להפצצת ערים באוקראינה. בעוד איראן השתמשה בהם לתקיפות על שדות תעופה, מתקני אנרגיה ובסיסים אמריקאים ברחבי המפרץ הפרסי", נכתב.
במהלך מלחמת "שאגת הארי" שיתוף־הפעולה בין הקרמלין לטהרן התגבר. "רוסיה סיפקה לאיראן תמונות לוויין וטכנולוגיית רחפנים משופרת כדי לסייע לה לתקוף נכסים אמריקאים ומטרות נוספות במפרץ", נכתב.
אליעזר (צ'ייני) מרום, מפקד חיל הים לשעבר, אמר לג'ורנל כי "המטרה החשובה ביותר של התקיפה הייתה להגביל את ההברחות הרוסיות ולהראות לאיראנים שאין להם הגנה ימית בים הכספי".
"רוסיה ואיראן צפויות לנסות להמשיך להבריח נשק דרך נתיבים חלופיים, אך ישראל פתחה לעצמה אפשרות לבצע תקיפות נוספות אם תידרש כדי לשבש את הפעילות", אמר מרום לג'ורנל.
הנתיב הימי "הפך לאתגר עבור ארה"ב ובעלות בריתה, שניסו לשבש את שיתוף־הפעולה בין מוסקבה לטהרן. ספינות רוסיות ואיראניות נהגו לכבות משדרים כדי להקשות על המעקב".
לפי אנליסטים, היקף השילוחים דרך בנדר אנזלי שולש בשנה האחרונה. האנליסטית מריה סנגובאיה אמרה לג'ורנל כי "יש סיבות לחשוד שזהו אחד הנתיבים המרכזיים לעקיפת סנקציות".
מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת ענת פלד. לקריאת הכתבה המלאה.
2נקודת השבר של טהרן: הכשל שנחשף ושינה את מאזן הכוחות
"רק לפני ארבע שנים נדמה היה שאיראן מבססת ואף מרחיבה את מעמדה במזרח התיכון. שלוחותיה בלבנון, יהודה ושומרון, סוריה ותימן התבססו ככוחות צבאיים מאורגנים באזורים שלהן". אולם כעת "הרפובליקה האסלאמית נלחמת על הישרדותה. מטוסי קרב ישראליים ואמריקאים תוקפים עמוק בתוך שטחה ומפרקים את הצבא שאיראן בנתה בעשור האחרון, ורוב הפרוקסי שלה נמצאים במצב של קריסה", פורסם בפורן פוליסי, מגזין אמריקאי לפרשנות בענייני חוץ וגאו־פוליטיקה. כותרת הכתבה הייתה "איך קרסה ההרתעה של איראן".
הצי הימי של טהרן "הוטבע ברובו, חיל האוויר כמעט ואינו מתפקד, ומערכות ההגנה האווירית שלה הוכיחו חוסר יכולת לעצור מתקפות מתמשכות. הכוח היחיד שעדיין מסוגל לפגוע במטרות אזוריות, מערך הטילים והרחפנים, נמצא תחת הפצצה מתמדת כאשר מטוסים מפציצים את הכניסות ל'ערי הטילים' של איראן".
בפורן פוליסי תוהים "כיצד הידרדר מצבה של איראן במהירות כה גדולה?". נקודת המפנה המרכזית בדרך למדרון החלקלק של טהרן הייתה "ההבנה של ישראל וארה"ב לפני כשנתיים כי יכולותיה הצבאיות של איראן, במיוחד בתחום ההגנה האווירית והטילים, רחוקות מאוד ממה שהוערך בעבר". לפי הפורן פוליסי, "העדות הברורה ביותר לפער בין הרטוריקה האיראנית למציאות הייתה ביצועי הטילים נגד מטרות צבאיות, במיוחד נגד שדות תעופה".
אולם בפורן פוליסי מזהירים כי "כישלון הטילים האיראניים להרתיע את ארה"ב וישראל עשוי להוביל את טהרן לחפש מנגנוני הרתעה חלופיים, כולל נשק גרעיני".
"ישראל הדגימה יכולות מתקדמות בהרבה. היא הצליחה להשמיד מכ"ם מתקדם של מערכת S-300 מתוצרת רוסית בתוך איראן, פעולה שקדמה למה שקרה במלחמת 12 הימים ביוני 2025 ובסכסוך הנוכחי, שבו ההגנה האווירית האיראנית לא הצליחה להפיל אפילו מטוס מאויש אחד".
לו התקיפות של איראן ב-2024 "היו מצליחות לחדור באופן אמין את ההגנה הישראלית ולהשמיד מטרות באופן רחב, ייתכן שהחישוב האסטרטגי של ישראל היה שונה". אך בפועל, "איראן נכשלה, והטילים שלה נחשפו ככלי נשק הרסניים אך מגושמים".
"כתוצאה מכך, יכולת ההרתעה של איראן קרסה. ישראל הסיקה כי מתקפת פתע בשילוב הגנה רב־שכבתית יכולה להביא לתוצאות צבאיות חיוביות", נכתב.
מתוך הפורן פוליסי, מאת דקר איבלת'. לקריאת הכתבה המלאה.
3המדינות בצפון אפריקה שניצבות בקו האש הכלכלי של המלחמה
אזור נוסף שחוטף זעזועים כלכליים ברקע מלחמת "שאגת הארי" הוא צפון אפריקה. "האזור נותר חשוף מאוד לשיבושים בשוקי המזון והאנרגיה העולמיים, שבהם עליות מחירים עלולות להוביל ללחץ פיסקלי, אינפלציה וחוסר יציבות חברתית", פורסם במכון המחקר The Middle East Institute.
השפעות המלחמה על צפון אפריקה פועלות דרך שני ערוצים מרכזיים: "שיבושים בשוק הדשנים המשפיעים על עלויות ייצור המזון, ועליית מחירי האנרגיה, שמגדילה את חשבונות היבוא ואת הלחצים האינפלציוניים".
אפילו שיבושים קצרי־טווח בנתיבי היצוא מהמפרץ "עלולים להעלות את מחירי הדשנים ולהגדיל את עלויות התשומות באזורים תלויי־יבוא כמו צפון אפריקה. אם השיבושים יימשכו, הם עלולים להשפיע על זמינות הדשנים עם השלכות על יבולי חקלאות לקראת תחילת 2027".
מי שחוותה כבר את ההשפעות הללו היא מרוקו, "הן בצד היבוא והן בצד היצוא". "כיצרנית מרכזית של דשנים וחומצה זרחתית, קבוצת OCP הממשלתית ייבאה בשנת 2023 כ־6.5 מיליון טון גופרית, והערכות הן שהכמות תגדל עם הרחבת יכולת הייצור".
עבור מרוקו, "סגירה של הורמוז לא תפגע בכל האספקה, אך עלולה לשבש חלק משמעותי ממנה, לגרום לעליות מחירים ולמחסור בחומרי גלם. הדבר עשוי להוביל לצמצום ביצוא לשווקים מרכזיים כמו הודו, אמריקה הלטינית ואפריקה שמדרום לסהרה - וללחץ נוסף על מחירי המזון העולמיים".
גם מצרים "ניצבת בפני לחצים, הן בנתיבי הדשנים והן ביבוא הדגנים. למדינה יש תעשיית דשנים גדולה התלויה בחומרי גלם מיובאים, והיא גם יצואנית משמעותית: כ־2.58 מיליארד דולר דשנים ב־2023 וכ־1.4 מיליארד דולר אוריאה ב־2024. בנוסף, השימוש בדשנים במצרים הוא מהגבוהים בעולם בשל אינטנסיביות החקלאות. שיבושים במזרח הים התיכון כבר פגעו בייצור האוריאה והעלו עלויות לחקלאים בתקופה רגישה במחזור החקלאי", נכתב.
מה שמחמיר את הפגיעות בצפון אפריקה הם "לחצי המטבע שמעלים את עלויות היבוא במדינות התלויות בכך. במצרים, מקורות מט"ח כמו הכנסות מתעלת סואץ ויצוא, נמצאים תחת לחץ, בעוד הצרכים למימון חיצוני גבוהים. השילוב הזה מחליש את הלירה המצרית מול הדולר, ומייקר עוד יותר מזון ודלק במונחים מקומיים. מאז תחילת המלחמה באיראן, הלירה נתונה ללחץ נוסף מה שמעלה את עלויות הדלק שמחלחלות לשרשרת ייצור המזון".
מבחינת זירת האנרגיה בצפון אפריקה, עבור "יבואניות אנרגיה כמו מצרים, תוניסיה ומרוקו, עליית מחירי הנפט היא נטל ברור. מצרים, שבעבר הייתה יצרנית, הפכה ליבואנית נטו בעשור הקודם. מחירי נפט גבוהים מייקרים השקיה, הובלה והפצה, מגדילים את חשבונות היבוא, מפעילים לחץ על יתרות המט"ח ומובילים לעתים לצורך בסבסוד". גם תוניסיה מתמודדת כעת "עם משבר כלכלי וחוב גבוה, וכעת גם עם גירעון מתרחב בשל עלויות דלק בלתי צפויות".
המלחמה באיראן חושפת את הפגיעות המבנית של צפון אפריקה לזעזועים בשוקי הסחורות העולמיים. "האזור תלוי ביבוא מזון ואנרגיה משווקים שאין לו השפעה עליהם, ומנגד נשען על מקורות מט"ח רגישים לשיבושים גאו־פוליטיים כמו תיירות, העברות כספים והכנסות מתעלות. התגובה ארוכת־הטווח מחייבת גיוון שותפויות, חיזוק ממשל במגזרים קריטיים והעמקת שיתוף־פעולה אזורי".
מתוך ה-The Middle East Institute, מאת אינתיסאר פקיר. לקריאת הכתבה המלאה.