מערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל / צילום: Reuters, AMMAR AWAD
ההתעצמות הצבאית של מדינות אירופה, ובראשן גרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר ביבשת, היא הזדמנות עסקית אדירה, ואחד האתגרים הגדולים ביותר לחברות הביטחוניות הגלובליות הוא עד כמה מהר הן יצליחו להגדיל את הייצור, ולספק את המערכות. רק לדוגמה, צבר ההזמנות של חברות כמו ריינמטאל (גרמניה), לאונרדו (איטליה), BAE (בריטניה) ואפילו סאאב (שבדיה) לשנים הקרובות, כבר מסתכם במאות מיליארדי אירו, והן מכריזות חדשות לבקרים על שיתופי פעולה בתחום הייצור והפיתוח.
● כותרות העיתונים | היום שבו ישראל וארה"ב הבינו שהצבא האיראני הוא לא מה שחשבו
● איראן גילתה את נקודת התורפה של העולם. האם אירופה תשים לזה סוף?
בימים אלה מתפרסמים דיווחים שגם החברות הביטחוניות הישראליות הן חלק מהמגמה. אלביט, לפי דיווחים בגרמניה, נמצאת במו"מ מתקדם על ייצור כלל-אירופי של מערכת הרקטות הרב-קנית שלה EuroPULS, בגרמניה, בשורת חוזים המוערכים ב-6 מיליארד אירו; רפאל חתמה על הסכמי ייצור אירופיים לטילים נגד טנקים EuroSpike, בחוזים המוערכים במאות מיליוני אירו; התעשייה האווירית השיקה בחודש שעבר צוללת לא-מאוישות, שיוצרה בשיתוף החטיבה הימית של תיסנקרופ (TKMS).
אל הדיווחים הללו הצטרף השבוע דיווח בפייננשל טיימס על כך שרפאל נמצאת במו"מ מתקדם עם פולקסווגן, כדי להסב אחד מהמפעלים של ענקית כלי הרכב - הנמצאת בקשיים פיננסיים - לייצור חלקים למערכות כיפת ברזל. לפי הדיווח, פולקסווגן שוקלת להמיר את פס הייצור של המפעל המקרטע שלה באוסנבריק לטובת ייצור משאיות, כני שיגור, גנרטורים וחלקים נוספים של המערכת, שכבר נמכרה לפינלנד וליוון, ועשויה להימכר למדינות נוספות, כולל גרמניה עצמה. הייצור יכול להתחיל בעוד כשנה, ולמנוע מהחברה לסגור את המפעל ולפטר את 2,300 העובדים בו.
"תעשיית הרכב בצרות"
"זה לא סוד שתעשיית הרכב הגרמנית נמצאת בצרות, ושהיא מחפשת הזדמנויות עסקיות בכל מקום אפשרי כדי לצמוח", אומר לגלובס גורם הבקיא בנעשה בזירה הביטחונית הגרמנית. שיתופי פעולה עם ריינמטאל (בייצור משאיות) כבר הוכרזו ו"כולם מדברים עם כולם כל הזמן על איך להיכנס לשוק הדיפנס".
ברקע הדברים נמצאת הבוננזה הכספית האדירה שבהתחמשות מחדש של אירופה בתקופה זו. ממשלת גרמניה הקצתה 500 מיליארד אירו לשנים הקרובות, נוסף על תקציב הביטחון השוטף שלה, לטובת התעצמות צבאית. מדינות נאט"ו, כמעט כולן אירופיות, התחייבו להכפיל את ההוצאה שלהן על ביטחון כחלק מהתמ"ג ל-5% עד סוף העשור. המשמעות הכספית היא תוספת של 550 מיליארד דולר בשנה בהוצאות בתחום זה.
"הניסיון של חברות ישראליות ללכת על ייצור בגרמניה הוא חלק מהתחרות על חוזים והזמנות", אומר לגלובס גורם נוסף. "אם האירופים מתכוונים להשקיע מיליארדים במערכת כלשהי, העובדה שיש ייצור מקומי במדינת איחוד הופכת את ההוצאה ליותר אטרקטיבית בעבורם. הם לפחות רוצים שזה ייצור מקומות עבודה.
"נוסף על כך יש שיקולי יעילות ולוגיסטיקה" אומר הגורם. "אם השוק הוא כאן, הרי שהגיוני לייצר כאן". יש מי שמצביעים על הנעשה כעת בישראל, עם הבידוד הלוגיסטי של המדינה כתוצאה מהמלחמה נגד איראן, כגורם שעשוי להרתיע צבאות אירופיים מרכש ציוד ישראלי. "תראה מה קורה עכשיו, הם לא יכולים לבוא לבקר כדי לראות את התהליך, לבדוק את המוצר; אפילו לקבל את החלקים יהיה קשה", אומר הגורם. "ייצור באירופה עוזר להבטיח להם כבר בשלב המשא ומתן שהם יקבלו את המערכות, גם אם ישראל תהיה במלחמה".
"למשוך השקעות וחוזים"
הדברים נוגעים לייצור החלקים הפחות-רגישים במערכות היקרות. במקרה של כיפת ברזל, הייצור של מיירטי טמיר לא יתבצע במפעל של פולקסווגן. "חלק מהמשחק של החברות כעת הוא להבין כמה מהייצור ניתן לבצע מקומית, כדי למשוך השקעות וחוזים, וכמה ניתן לעשות בישראל או בארה"ב, מטעמי שמירה על הטכנולוגיה", אומר גורם לגלובס.
סיבה נוספת לכך שהשיחות הללו מתקיימות היא העובדה כי תעשיית הרכב של גרמניה חווה קשיים משמעותיים. הרווחים של פולקסווגן, ב.מ.וו ואחרות נחתכו בעשרות אחוזים, ויש משבר של דה-תיעוש בגרמניה. במצב זה, ההזדמנות לייצר נשק בחוזי ענק המובטחים על ידי הממשלה, ואפילו מועדפים כייצור מקומי, הופכת לאחת היחידות בשוק. לשם כך, דרושה קופת מזומנים מכובדת שתאפשר להתרחב בזריזות.
מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי, אמר בראיון לגלובס החודש, על רקע פרסום תוצאותיה, כי בניגוד לחברות אירופיות, לתעשייה האווירית יש כבר "מוצרים מנוסים בשוק", כך שעיקר האתגר העסקי שלה הוא מכירות ואספקה. בהיבט זה, ציין, "ההנפקה המתוכננת רק תעצים את יכולתנו להשקיע גם במחקר ופיתוח, גם ברכש חברות וגם בהקמת תשתיות ובייצור".
"זו רק ההתחלה"
"זו רק ההתחלה של ההכרזות בעניין", אמר גורם ישראלי לעיתון הגרמני הנדלסבלאט, שדיווח גם הוא על המו"מ. "שיתוף פעולה בין פולקסווגן לרפאל יהיה הדוגמה הבולטת ביותר לדרך שבה תעשיית הרכב הגרמנית מחפשת אפיקים חדשים", נכתב.
אבל הנושא רחוק מלהיות סגור. אחת השאלות הגדולות היא אם העובדים הגרמנים יעניקו אור ירוק למהלך. פולקסווגן היא חברה שנוסדה בתקופת השלטון הנאצי, הייתה מקורבת מאוד לצמרת המפלגה, העסיקה עובדי כפייה וייצרה משאיות צבאיות, כלי רכב לוורמאכט, מטוסי קרב וטילי V1. היא עברה אחרי מלחמת העולם השנייה לעסקי הרכב בלבד, והפכה לאחת החברות הגדולות ביותר בעולם.
כעת, חזרה לתחום ייצור הנשק - גם אם מדובר במערכת הגנה מטילים כמו כיפת ברזל - עשויה להיות רגישה מבחינת ארגון העובדים החזק בחברה. פולקסווגן מנוהלת באופן כמעט פריטטי, עם זכויות הצבעה של העובדים בנושאים עסקיים ואסטרטגיים במועצת המנהלים. לקבוצות העובדים השונות הפועלות במפעלי החברה יש חלק מכריע בהחלטות עסקיות.
"בסופו של דבר זה יהיה תלוי בעובדים אם הם יהיו מוכנים לקחת חלק בכיוון החדש", אמר גורם בפולקסווגן ל"פייננשל טיימס". אחת ממחזיקות המניות הגדולות ביותר היא מדינת המחוז סקסוניה תחתית (20%), שלפי הדיווחים תומכת במהלך. אם העובדים יידחו אותו מטעמים "אידיאולוגיים", החברה יכולה להשתמש בכך כנימוק ציבורי לפיטורים המתוכננים. קרן ההשקעות הקטרית, יצוין, מחזיקה כ-17% מהחברה. רפאל לא הגיבה לבקשות גלובס לתגובה.