שבעת המופלאים מתוך הסרטון שהפך ויראלי. מצפן הביתה / צילום: צילום מסך
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים.
הסיפור הזה נשמע כלקוח מסרט הוליוודי, טוב מכדי להיות אמיתי: להקה של שבעה כלבים מעורבים שנגנבו מחצר ביתם בצפון סין על ידי כנופיית סוחרי כלבים לתעשיית הבשר - הצליחה להימלט.
● אי קטן, 158 צבי ענק ומשל אחד על גמישותו של הטבע
● יותר מתוחכם ויותר אכזרי: הצפרדע שחיסלה את נבלני הייתה פעם תקוותו של עולם המדע
הרשת השתגעה אחרי הסרטון שהפך ויראלי החודש, ובו נראו הכלבים האלה בצוותא, צועדים לפי הטענות 17 קילומטרים בטריטוריה עוינת ולא מוכרת, עד שמצאו את דרכם חזרה הביתה, כל אחד לבעליו.
ההשערה הרווחת הייתה שהכלבים הועמסו על משאית דחוסה בדרכם למשחטה מרוחקת. בנקודה כלשהי במהלך המסע, בזכות שילוב של מזל ותושייה, הצליחה הלהקה להימלט מהכלובים. במקום להתפזר בבהלה או להיטמע ברחובות העיר הזרה, שבעת הכלבים שלא נפגשו קודם התגבשו ללהקה נחושה אחת. הם חצו שדות, כבישים מהירים וכפרים נידחים במשך ימים, סובלים מרעב ותשישות, אך שומרים על כיוון קבוע - הביתה.
אלא שבינתיים צפו טענות שלפיהן לא מדובר בכלבים שנגנבו ומצאו את דרכם הבייתה, אלא פשוט בחבורה שהלכה שולל בעקבות נקבה בעונת הייחום. כך או כך, המצפן הפנימי של הכלבים הוא תופעה ביולוגית אמיתית.
14 חודשים, 3,218 ק"מ בערבות אוסטרליה
17 קילומטר זה מרחק מכובד בהחלט, אבל עבור כלב, מדובר על מרחק התמצאות קצר מאוד.
בשנת 1979 ג'ימפה, בוקסר מעורב בגולדן רטריבר, גמע 3,218 קילומטר בערבות אוסטרליה במשך 14 חודשים, אחרי שהלך לאיבוד במהלך טיול עם הבעלים שלו. המרחק הזה הוא גם שיא גינס למרחק הגדול ביותר שגמע כלב שהלך לאיבוד עש ששב לביתו.
ג'ימפה לא לבד. כלבים מסוגלים לגמוע מאות ואלפי ק"מ כדי להגיע הביתה אחרי שהלכו לאיבוד. אבל איך הם עושים את זה?
איך כלבים שמעולם לא עזבו את סביבתם הקרובה יודעים לאיזה כיוון לנווט כשהם נפרקים מאות ואלפי קילומטרים משם? התשובה המדעית לכך נחשפה בשנים האחרונות בסדרה של מחקרים פורצי דרך ששינו את כל מה שחשבנו על הידיד הטוב של האדם.
המחקר המרכזי בתחום, שהוביל צוות חוקרים בינלאומי, בדק עשרות כלבים לאורך שנתיים, וגילה כי לכלבים יש "העדפה כיוונית" (Directional Preference) מובנית. החוקרים מצאו כי כלבים נוטים ליישר את גופם באופן עקבי לאורך ציר צפון-דרום. הגילוי הזה לא היה מקרי; הוא הוכיח שכלבים ניחנו ב"מגנטורספציה"- היכולת המופלאה לחוש את השדה המגנטי של כדור הארץ ולהשתמש בו כמצפן פנימי.
שכבה ויזואלית נוספת על גבי העולם הפיזי
אז איך עובד ה"מצפן" בתוך המוח הכלבי? המנגנון המאפשר לכלבים לחוש את השדה המגנטי הוא אחד מהאירועים הביולוגיים המורכבים בטבע. מדענים מאמינים כי בעיניהם של הכלבים קיים חלבון בשם קריפטוכרום 1. חלבון זה רגיש לאור כחול ומגיב לשינויים זעירים בשדה המגנטי. התיאוריה המדעית המובילה גורסת כי הכלבים לא רק "חשים" את הצפון, אלא אולי אפילו רואים אותו כשכבה ויזואלית נוספת המונחת על גבי העולם הפיזי, מעין "מציאות רבודה" טבעית המורה להם את הכיוון.
החוש הזה כלי הישרדותי ממדרגה ראשונה. המצפן הפנימי הזה פועל בדומה ל-GPS: הוא מאפשר לכלב לשמור על "תחושת צפון" אבסולוטית. גם כשהם הועברו במשאית סגורה ולא יהו יכולים לראות את הדרך או את השמש, המוח שלהם המשיך לעבד את האותות המגנטיים. ברגע שהשתחררו מהשבי, הם יכלו "לחשב" את כיוון הנסיעה שעברו ולדעת באיזה כיוון בדיוק הבית נמצא.
היכולת הזו אינה מוגבלת רק למציאת כיוון כללי. מהמחקר עלה כי כלבים רגישים לשינויים זעירים ביותר בשטף המגנטי. ככל שהם מתקרבים לאזור המוכר להם, ה"חתימה המגנטית" של המקום הופכת למדויקת יותר, מה שעוזר להם לצמצם את טווח החיפוש עד לרמה של קילומטרים בודדים, שם נכנסים לפעולה חושים אחרים.
בעוד שהמצפן המגנטי מספק את הכיוון הכללי למרחקים ארוכים, הכלבים לא מסתפקים בו ומשתמשים ב"מערכת ניווט רב-שכבתית". ככל שהלהקה התקרבה לאזור הבתים של חבריה, חוש הריח הפנומנלי שלהם נכנס לפעולה. הם החלו לזהות "ציוני דרך כימיים" - מולקולות ריח ייחודיות לאזור מגוריהם שנישאו ברוח ממרחקים.
הדינמיקה הלהקתית סייעה לפעול בקור רוח
בטבע, הפאניקה היא האויב הגדול ביותר של הניווט. כלב בודד ומפוחד עלול להיכנס למצב של "ריצת עיוורון", שבו המוח מפסיק לעבד אותות מגנטיים עדינים. בלהקה, הכלבים שומרים זה על זה ומפחיתים את רמות הסטרס הקבוצתיות. הדינמיקה הלהקתית מאפשרת להם לפעול בקור רוח, מה שמאפשר למערכת המגנטית במוחם להמשיך לעבוד בשיא היעילות.
המחקרים מדגישים כי היכולת הזו אינה נחלתם של כלבי ציד בלבד או גזעים שנחשבים חכמים במיוחד. מדובר בחומרה ביולוגית עתיקה שקיימת בכל כלב, החל מצ'יוואווה ועד לדני ענק. הכלבים הוכיחו שהאינסטינקט הזה חי ובועט גם בכלבי בית, שמעולם לא נדרשו להשתמש בו קודם לכן.
זוהי הוכחה חיה לכך שהכלב המבוית עדיין ניחן ביכולות פראיות גם אחרי 30 אלף שנה שבהן לא נאלץ להשתמש בהן. היכולת של הכלבים הללו לקרוא את השדה המגנטי של כדור הארץ ולתרגם אותו לנאמנות בלתי מתפשרת מזכירה לנו שגם בלב הטכנולוגיה המודרנית, הטבע ניחן בפתרונות מופלאים - עשרות אלפי שנים לפני שהמצאנו את המצפן.
עבור אינספור מופלאים שיצאו למסע של חייהם, יהא המחיר אשר יהא, המצפן תמיד הצביע על הכיוון היחיד שחשוב: הבית.
***גילוי מלא: בעקבות מידע חדש שיצא לאחר פרסום הטקסט עודכנו בו מספר פרטים בנוגע לסרטון הוויראלי של הכלבים בסין.