כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● בין יומיים לשבועיים: כך צפוי להיראות מבצע קרקעי באיראן
● ההיסטוריה מלמדת: מה צפוי בשווקים אחרי כניסה לתיקון?
117 אלף חיילים ו־440 ק"ג אורניום: מה עומד מאחורי המהלך האמריקאי
בניו יורק טיימס מדווחים כי מאות חיילים מהכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, כולל מיחידות "הריינג'רים" ו"אריות הים", הגיעו למזרח התיכון. הם מצטרפים ל-2,500 לוחמי מרינס ו-2,500 מלחים שהגיעו השבוע.
גם בוול סטריט ג'ורנל מדווחים כי הפנטגון שוקל לשלוח "עוד 10 אלף חיילים" כך שייתכן שבקרוב "יהיו לארצות הברית יותר מ־17 אלף חיילי קרקע על סף דלתה של איראן". אלפי החיילים "עשויים לשמש לאבטחת אזורים במצר הורמוז, להשתלט על האי ח'ארג או לסייע במבצע לחילוץ האורניום המועשר של איראן". התגבורת צפויה לכלול "חיילי חי"ר, כלי רכב משוריינים ותמיכה לוגיסטית".
למרות שטראמפ אמר כי הוא מקווה לפתור את הסכסוך "באמצעים דיפלומטיים וללחוץ על איראן להסכים לשורת דרישות קשוחות כולל מסירת מלאי האורניום המועשר, פירוק מתקני גרעין מרכזיים ופתיחה מחדש של מצר הורמוז", איראן דחתה את הדרישות האמריקאיות ומעריכה שסגירת הורמוז תפעיל לחץ על הבית הלבן ותוכל "להרתיע מתקיפות עתידיות". אך, כעת רבבות החיילים שטראמפ שולח לאזור "עשויים להעניק לארה"ב מנוף לחץ נוסף, תוך הכנה לפעולה מכרעת יותר אם הדיפלומטיה תיכשל".
ברגע שטראמפ יורה על פריסת הכוחות "הם יוכלו להשתלט על אזורים אסטרטגיים, כגון איים מול החוף הדרומי של איראן או חלקים מהקו החופי. הם גם יוכלו להשתלט את כ־440 קילוגרמים של אורניום מועשר שבידי המשטר, שעשוי לשמש לפיתוח נשק גרעיני".
בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי כל אחת מהמשימות הללו "תהיה מורכבת ומסוכנת" ועלולה להוביל "לאבדות אמריקאיות משמעותיות". סת' ג'ונס, ממכון המחקר האמריקאי ה־Center for Strategic and International Studies, אמר לג'ורנל כי "אהיה מופתע אם אפשר יהיה לבצע זאת בלי נפגעים או בלי פגיעה בספינות מסחריות או צבאיות".
גם מארק מונטגומרי, אדמירל בדימוס וחוקר בכיר, אמר לג'ורנל "זה יהפוך להזדמנות להרוג אמריקאים כשהם מרוכזים ומקובצים. הם יהיו מטרה קלה".
מתוך הניו יורק טיימס מאת אריק שמיט והלן קופר. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת לארה סליגמן, מייקל ר. גורדון ואליסטר מקדונלד. לקריאת הכתבה המלאה.
2האם המלחמה באיראן היא בשורה טובה לבייג'ינג? לא בטוח
נשיא סין שי ג'ינפינג "מקבל את ארצות הברית שתמיד רצה. וושינגטון הפכה לפחות בטוחה בתפקידה הגלובלי, פחות מחויבת לסדר המבוסס על כללים שאותו הובילה בעבר, ויותר נכונה להשתמש בכוח בדרכים שמערערות שווקים, מוסדות ובעלי ברית. כך שהסמכות והאמינות הגלובלית שלה נשחקות", פורסם בפורן אפיירס, כתב עת אמריקאי יוקרתי למדיניות חוץ.
המלחמה באיראן "היא בשורה טובה לבייג'ינג. וושינגטון חלשה ופחות צדקנית, היא הפכה לפחות מסוגלת לארגן קואליציות, ויותר נוטה להרחיק את השותפים שהיא זקוקה להם כדי לאזן את סין. במשך עשרות שנים, מנהיגי סין רצו ארצות הברית חזקה מספיק כדי לשמור על הכלכלה העולמית יציבה ולמנוע קריסה מערכתית אך לא כזו שמסוגלת לעצב את הסדר הבינלאומי בדרכים שמגבילות את עליית סין. שי קרוב כעת לתוצאה הזו יותר מכל קיסר או מנהיג מפלגה במאתיים השנים האחרונות", נכתב.
אולם, בפורן אפיירס מבהירים כי כעת "לא מדובר בניצחון חד־משמעי עבור סין. שי אינו רוצה רק ארצות הברית מוחלשת, אלא כזו שעדיין מסייעת לשמור על סדר עולמי יציב", נכתב.
"לבייג'ינג חשוב האם הסחר ממשיך לזרום, האם האנרגיה מגיעה בזמן, והאם משברים גלובליים נותרים מוגבלים ולא מתפשטים. עבור סין, יציבות אינה העדפה רכה, אלא תנאי יסוד להתחזקות לאומית מתמשכת", נכתב.
"המלחמה האמריקאית־ישראלית באיראן, שהידרדרה לעימות אזורי, היא המבחן המשמעותי ביותר עד כה לאיפוק האסטרטגי של סין. בניגוד למלחמת רוסיה באוקראינה, המלחמה באיראן מאיימת על האינטרסים המרכזיים של סין, לא בגלל תלות חריפה בנפט מהמזרח התיכון, אלא משום שוושינגטון הופכת תנודתית יותר ומערערת את הסדר העולמי שעליו בייג'ינג נשענת".
עבור סין, "ארה"ב חלשה בלבד היא מצב שניתן להתמודד איתו; אך ארה"ב בלתי צפויה, אלימה וחסרת ריסון היא מסוכנת בהרבה. ארה"ב נחלשת יכולה ליצור הזדמנויות; אך אמריקה תנודתית הורסת את התנאים שמאפשרים לנצל אותן. בייג'ינג אינה חוששת מכך שוושינגטון תאבד כוח, אלא מכך שתשתמש בכוחה בדרכים שהופכות את העולם לפחות צפוי. מול וושינגטון פזיזה יותר, ההנהגה הסינית תפעל בזהירות, תגן על נקודות החולשה שלה, ותימנע מלקיחת אחריות גלובלית שאין לה יכולת לשאת".
המלחמה באיראן ממחישה זאת היטב. "בוושינגטון יש הרואים בה מתנה לסין, אך בייג'ינג אינה רואה זאת כך. חוסר יציבות במזרח התיכון אינו יתרון ברור לסין".
בסופו של דבר, נשיא סין שי "קיבל את מה שרצה וגם את מה שפחד ממנו: ארה"ב פחות יציבה ופחות צפויה. לא כל מה שמחליש את ארה"ב מחזק את סין. טעויות אמריקאיות אינן בהכרח יתרון לסין אלא מערערות את המערכת ששתי המעצמות תלויות בה".
מתוך הפורן אפיירס מאת ג'ונגיואן זו ליו. לקריאת הכתבה המלאה.
3מיליון עקורים ומתחים עדתיים: לבנון מתקרבת לנקודת רתיחה
"העימות המתמשך בין ישראל לחיזבאללה דוחף את המדינה והחברה הלבנונית, שגם כך שבריריות, לנקודת שבירה ומחריף מתחים עדתיים ופילוגים פוליטיים", נכתב במודרן דיפלומסי, מגזין בולגרי לענייני יחסים בינלאומיים. העימות המחודש נתפס כעת על ידי אנליסטים "כאחד המשברים המסוכנים ביותר מאז מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990)".
זירת הלחימה בלבנון "גרמה לעקירתם של יותר ממיליון בני אדם, בעיקר מוסלמים שיעים מדרום לבנון ומאזורים בשליטת חיזבאללה בביירות. הדבר יצר מתחים בשכונות נוצריות, דרוזיות ואחרות. הגעת המפונים מעוררת חששות בקרב הרשויות המקומיות באשר לאירוח אנשים שעלולים להפוך למטרות לתקיפות ישראליות".
גם המתיחות הפנימית גוברת. "ממשלת לבנון, בראשות ראש הממשלה נוואף סלאם, מתנגדת לפעילות הצבאית של חיזבאללה וקוראת למשא ומתן דיפלומטי עם ישראל, מה שמעמיק את הקרע בין הממשלה לארגון הטרור".
"מנהיגי חיזבאללה מגנים את עמדת הממשלה ומשווים אותה לשיתוף הפעולה של משטר וישי בצרפת בזמן מלחמה. ההחרפה הרטורית הזו מעלה חששות ליציבות הפנימית", נכתב.
חיזבאללה מצליח להשתקם "וארסנל הנשק שלו אף עולה על יכולת הצבא הלבוני, מה שמעורר חשש לעימותים פנימיים בין פלגים אם תימשך העקירה".
המצב הפוליטי נותר מתוח "השפעת חיזבאללה בלבנון עומדת למבחן, ועולות השערות לגבי מאזן הכוחות העתידי בין המדינה לבין הכוח הצבאי של הארגון. העימות הנוכחי מעמיק את הפילוגים העדתיים, מגביר חששות לאי־שקט אזרחי רחב, ומאיים על יציבות הממשל בלבנון. פתרון המשבר נותר לא ברור, והוא תלוי הן בהתפתחויות פוליטיות פנימיות והן בהסדרים אזוריים רחבים יותר, הכוללים את איראן וחיזבאללה".
מתוך המודרן דיפלומסי. לקריאת הכתבה המלאה.