סוריה: יושבת בצד ומתמודדת עם צרות גדולות יותר מהמלחמה באיראן
סוריה היא כנראה המדינה היחידה במזרח התיכון שבעיותיה גדולות יותר מהמערכה מול איראן. מלחמת האזרחים המדממת במדינה, שנמשכה מ־2011 ועד סוף 2024, הותירה את מי שהייתה אחת המדינות המרכזיות באזור כצל חיוור של עצמה. מיליונים נהרגו, נמלטו או נעקרו, הכלכלה נחרבה, ותחת משטר אסד הפכה המדינה לברונית סמים בחסות איראן ורוסיה.
גם לאחר נפילת אסד ועלייתו לשלטון של אחמד א־שרע, שביצע תפנית מהציר האיראני לעבר המערב, סוריה נותרה בשפל כלכלי וחברתי. שטחים בצפון־מזרח המדינה נתונים לשליטה כורדית, ובדרום - בשליטת הדרוזים (בתמיכת ישראל). עם זאת, לא־שרע יש חשבון פתוח עם חיזבאללה והוא עשוי לנצל את רגע השפל של הארגון כדי לסגור אותו סופית.
"כשמשווים את המצב הנוכחי למלחמת האזרחים הנוראית, המצב היום מצוין", אומר בלא מעט אירוניה פרופ' אייל זיסר, מומחה לסוריה וסגן הרקטור באוניברסיטת תל אביב. "סוריה אינה חלק מהמלחמה הנוכחית, ואינה משלמת מחירים דרמטיים. בניגוד ל־2023-2024, כיום אין לאף אחד סיבה אמיתית לתקוף בה".
פרופ' זיסר מדגיש כי "סוריה נמצאת כיום בצד הנכון של המפה המדינית, עם יחסים טובים מול אירופה, ארה"ב ומדינות המפרץ. בעוד ארה"ב וישראל מכות את איראן, ואיראן משיבה מלחמה - איש אינו מאשים את השלטון הסורי. בקהילה הבינלאומית יגידו שהם פשוט 'התנהגו יפה'".
חשבון פתוח מול חיזבאללה
מוקד אחד נותר נפיץ: אזור הבקעא בלבנון, הצמוד לגבול המזרחי ומזוהה כמעוז חיזבאללה. ד"ר עידו יהל, פוסט־דוקטורנט במרכז דיין באוני' תל אביב, מציין כי "יש שמועות כבר מזמן על פלישה סורית לאזור, דווקא בעיתון אל־אח'באר המזוהה עם חיזבאללה". לדבריו, "לא־שרע יש חשבון ארוך עם הארגון, וניצול חולשתם הוא היגיון מובן. סוריה תמיד שמה עין על לבנון, וגם ארה"ב דוחפת לכיוון הזה".
עם זאת, יהל מסייג: "כל זה היה הגיוני אם א־שרע היה באמת שולט בסוריה. לא ברור מה סדר הכוחות של הצבא הסורי, ועד כמה הוא מורכב ממיליציות שנאמנותן לשלטון מוטלת בספק". פרופ' אייל זיסר שותף לספק: "לכאורה יש להם אינטרס להכות בחיזבאללה ולבסס את סוריה בלבנון בתמיכת ארה"ב וישראל, אבל מצד שני - חסר להם צרות? הם בקושי שולטים בסוריה".
"סוריה תושפע עמוקות מתוצאות המלחמה", אומר ד"ר עידו יהל. "המשטר החדש רואה באיראן איום. החלשת הציר האיראני משרתת אותו, אך התחזקות יתרה של ישראל עלולה לעורר חשש שדמשק תהיה 'הבאה בתור'". ברמה האנרגטית, פרופ' זיסר מציין כי "סוריה השיבה לעצמה את השליטה במאגרי נפט שהיו בידי הכורדים. עם זאת, משלוחי הנפט מאיראן פסקו, וקטאר - שהייתה אמורה לסייע בעזרת משאבי הגז שלה - חסומה מאחורי מצרי הורמוז". למרות זאת, מצבו של המשק הסורי כה רעוע, שצריכת האנרגיה הנוכחית נמוכה ממילא ואינה מייצרת לחץ מיידי.
עידן ארץ
מצרים: נדחקת לפינה בין התלות במאגר לוויתן לסגירת מצר הורמוז
השבתת מאגר "לוויתן" בהוראת מערכת הביטחון פגעה באספקת הגז למצרים, וזאת במקביל לחסימתה המוחלטת של קטאר - יצואנית הגז הטבעי המונזל (LNG) השנייה בגודלה בעולם - מאחורי מצר הורמוז.
התוצאה היא משבר אנרגיה חריף במדינה שגם בשגרה מתקשה לספק את צרכי אוכלוסייתה והתעשייה המסובסדת שלה. הלחץ על קהיר גובר נוכח השיבושים בענף התיירות, ההאטה בתנועה בתעלת סואץ ומשבר דשנים המאיים על החקלאות המקומית. בתוך המציאות המורכבת הזו, עבור ישראל, נפתחת כעת הזדמנות ייחודית.
"מצרים החלה להורות על החשכת רחובות, סגירה מוקדמת של מסעדות, צמצום נסועה ועידוד עבודה מהבית. במקביל, הממשלה נאלצה להגביר סובסידיות שבעבר קוצצו", מסביר פרופ' און ברק מהמחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. הצעדים הללו נובעים מהאטה כלכלית חריפה, המושפעת ישירות מהזינוק במחירי הנפט והגז.
אף החשש האמיתי הוא מחודשי הקיץ הלוהטים - אז צריכת החשמל במצרים מזנקת לשיא, ובאזורים מסוימים הופכים החיים ללא מיזוג אוויר לבלתי אפשריים.
מעבר למשבר האנרגיה, אומר פרופ' ברק "החקלאים במצרים נמצאים כעת בעיצומה של עונת הזריעה, אך המחסור בדשנים - ש־20% עד 30% מהם מיובאים ממדינות המפרץ - יוצר פגיעה אנושה. למחסור הזה יש השפעה מיידית על החקלאים, המהווים למעלה מרבע מכוח העבודה במצרים, ובעוד חודשים ספורים נרגיש את ההשפעה הישירה גם על מחירי המזון".
הזדמנות נדירה לישראל
ברמה הפוליטית, המצוקה המצרית מתורגמת ללחץ בינלאומי כבד. "נשיא מצרים א־סיסי הבהיר כי ללא עצירת המלחמה על ידי ארה"ב, מחיר הנפט עלול לזנק מעל ל־200 דולר. יש שם תחושת מצוקה גדולה", מסביר פרופ' עמוס נדן, ראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. "התחושה בקהיר היא של חוסר אונים - הם אומרים 'לא עשינו כלום, מה רוצים מאיתנו'".
לצד המצוקה, מצרים מנסה למנף את מעמדה הדיפלומטי. פרופ' און ברק מוסיף כי "מנסים להפוך את מצרים לעוגן של יציבות ותיווך, והשלטונות המצרים מקווים לתרגם זאת לכסף". הוא מציין כדוגמה את השקעות הענק של איחוד האמירויות, שחיוניות כעת למצרים במיוחד נוכח חוסר היציבות האזורי והמתקפות האיראניות - כלומר, שהשליטים עלולים להחליט להשקיע כספים שייעדו למצרים בשיקום מדינתם שלהם.
לדברי פרופ' נדן, המצב מייצר לישראל הזדמנות אסטרטגית נדירה. המצוקה המצרית יכולה להפוך למנוף פוליטי עבור א־סיסי אל מול האופוזיציה של "האחים המוסלמים". "עלינו לחשוב על מחוות שיוכיחו שאנו קשובים לכאב המצרי, למשל בתחום הגז", אומר נדן.
"המצוקה היא לא רק כלכלית אלא גם הסברתית. במצרים שואלים את עצמם למה הם קשורים ל'שחקן המשוגע' הזה שנקרא ישראל. אם בתחילת המלחמה ישראל נתפסה בתקשורת המקומית כחלשה וכמצויה בעימותים פנימיים, היום השיח התהפך לעבר 'ישראל הגדולה' - אך הוא מלווה בחשש כבד מאמירות קיצוניות אצלנו על כיבוש שטחים וגירוש עזתים לכיוון מצרים".
לסיכום, מדגיש נדן כי "מחווה ישראלית לכיוון קהיר תוכל להוכיח למצרים ולעולם: שווה להיות בידידות עם ישראל כשנמצאים בצרות".
עידן ארץ
ירדן: נמצאת בין הפטיש לסדן, אבל בממלכה מודאגים מסכנה קיומית אחרת
ממלכת בית האשם בירדן מקפידה להציג עצמה כעוגן של יציבות במזרח התיכון הסוער. האליטה הבדואית שלה מתחנכת במוסדות יוקרה באירופה, ושולטת על רוב פלסטיני, שאליו נוספו בעשור האחרון למעלה ממיליון פליטים סורים. הממלכה נחשבת לשוחרת שלום; המלחמה האחרונה שבה נטלה חלק פעיל הייתה ששת הימים - אז היה המלך עבדאללה השני בן 5 בלבד.
ובכל זאת, הטילים והכטב"מים במערכה שבין ישראל לאיראן חולפים דרך קבע בשמיה, בעוד אספקת הגז הישראלי - עמוד השדרה האנרגטי של הממלכה - נקטעה בשל החשש הביטחוני מפגיעה בתשתיות. אך מעבר לאיומים הללו, ירדן חשה כעת בסכנה קיומית מסיבה אחרת לגמרי.
לדברי פרופ' אמריטוס אשר ססר, מומחה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, "נהוג לומר שמיקומה של ירדן בלב הסהר הפורה, בין ישראל לעיראק, הוא יתרון שרבים מעוניינים ביציבותו. אלא שהפעם מדובר בחיסרון: היא לכודה בין שתי היריבות, ישראל ואיראן, כשמלחמות הכטב"מים והטילים מתנהלות ישירות מעל שטחה". לדבריו, "אם ירדן מיירטת את האיומים בשמיה - כפי שעשתה בסבבי 2024 ו־2025 עבור טילים שיועדו לישראל - הציבור המקומי תופס אותה כמי שמשתפת פעולה עם ישראל. מנגד, אם תימנע מיירוט, היא מסתכנת בפגיעה ישירה בשטחה".
אך הטילים הללו לא רק עוברים מעליה - הם גם פוגעים. הממלכה ספגה פגיעות איראניות ישירות נגד שדות תעופה מלכותיים ובסיסי צבא מערביים (לרבות אמריקאים) בשטחה, ואזרחיה נפגעו משברי יירוט. "ירדן מנסה לשמור על נייטרליות, היא לא רואה את עצמה כמשתתפת במלחמה", מסביר פרופ' אשר ססר, "אך היא נתפסת כמי שלכודה בין שני גורמים המייצרים חוסר יציבות באזור - איראן מחד, וישראל וארה"ב מנגד".
למלחמה יש גם תג מחיר כלכלי, בעיקר בתחום האנרגיה: הזינוק במחירי הנפט והפסקת אספקת הגז מישראל (בשל השבתת המאגרים משיקולי ביטחון) אילצו את עמאן לרכוש אנרגיה יקרה ממקורות חלופיים. הצעדים הדרסטיים כבר מורגשים בשטח: הממשלה אסרה על עובדי מדינה להשתמש ברכבי שירות למעט בעניינים רשמיים, וטיסות רבות הושעו. ירדן נאלצת לקנות אנרגיה ממקורות אחרים, יקרים יותר - והדבר משפיע לרעה על יחסיה עם ישראל.
חשש מפני המולדת החלופית
אך לדברי פרופ' אשר ססר, בעוד שכל אלו מעיבים על הממלכה, האיום הקיומי האמיתי מגיע מכיוון אחר לגמרי. "אם ישראל אינה נכונה לפתרון שתי המדינות, נשאלת השאלה 'כיצד תיפתר הבעיה הפלסטינית?'", הוא מסביר. "עמדת ישראל, השוללת הקמת מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן, מעוררת בעמאן חשש שהפתרון יהיה על חשבונה". בלב החרדה הירדנית עומד תרחיש "המולדת החלופית". "קיים פחד מפני תרחיש של סיפוח הגדה המערבית, שיגרור גירוש אוכלוסייה לירדן", מציין ססר. "החשש מייצר מתח בין המדינות".
עידן ארץ
טורקיה: מודאגת מהאינפלציה יותר מהטילים שנפלו בשטחה
חודש לתוך המלחמה עם איראן, בטורקיה כבר מבינים שהם לא יכולים להישאר מחוץ למשחק. גם אם אנקרה הצליחה עד כה להשאיר את הראש מעל המים, השלכות המלחמה מורגשות כמעט בכל זירה: בכלכלה, בפוליטיקה הפנימית, ביחסי החוץ, בשאלת הפליטים ואף במתחים סביב הסוגיה הכורדית הקריטית. עבור הנשיא ארדואן, זהו משבר אזורי שמחדד לא רק את פגיעותה של איראן, אלא גם את נקודות התורפה של טורקיה עצמה.
ארדואן בחר לעסוק במלחמה דווקא בנאום לציון עיד אל-פיטר, וקרא לאחדות בעולם האסלאמי ולהתגברות על "האתגרים באזורנו". לרוב, המסגרת שהנשיא מציע פשוטה למדי: ישראל היא יריב קבוע ומטרה נוחה לגינוי, וארה"ב היא אויב נוח על רקע רגשות אנטי־אמריקאיים שהתחזקו באנקרה בעשור האחרון. אבל כעת, איראן היא עניין מורכב בהרבה. מדובר הן בשכנה שחולקת עימה גבול ארוך והן בגורם אזורי הקשור לסוגיות הרגישות ביותר מבחינת אנקרה.
מבחינה דיפלומטית, טורקיה מנסה ללכת על חבל דק. מצד אחד, היא מציגה את עצמה כמי שפועלת להפסקת הלחימה. שר החוץ חאקן פידאן הבהיר, כי ישראל היא "האחראית העיקרית למלחמה הזו", ובכך סימן את מאמציה של אנקרה למצב את עצמה גם כמבקרת חריפה וגם כמתווכת המבקשת להביא לסיומה. אנקרה סבורה שהפתרון לסוגיית הגרעין האיראני הוא דיפלומטי.
ארדואן עצמו מדגיש כי טורקיה אינה מעוניינת להיגרר למלחמה, אלא למלא תפקיד בסיומה. מצד שני, תמיכה גלויה מדי בארה"ב תציב אותו בעמדה בעייתית מאוד מבחינה אידיאולוגית ופוליטית, משום שהיא עלולה לציירו כבעל ברית עקיף של ישראל, קו שנוח במיוחד לניצול מבחינת טהרן.
ואכן, טורקיה כבר חשה את הסכנה הזאת. איראן שיגרה, לפי הדיווחים, טילים לעבר בסיס נאט"ו באינצ'ירליק שבדרום טורקיה, אף שאינו מעורב ישירות בלחימה. הטילים יורטו בידי מערכות פטריוט של נאט"ו, ובהמשך אף הוצבו מערכות נוספות.
תלויה בפועל בברית המערבית
התמונה הזו חושפת את המתח המובנה במדיניות הטורקית: אנקרה מבקשת לבדל עצמה מהמלחמה, אך בפועל תלויה יותר ויותר בברית הביטחונית המערבית כדי להגן על עצמה מפני זליגה של העימות לשטחה.
אלא שהאיום המיידי ביותר מבחינת השלטון הטורקי אינו צבאי, אלא כלכלי. המלחמה באיראן מפעילה לחץ כבד על יסודות הכלכלה הטורקית. שר האנרגיה הטורקי אלפרסלאן ביירקטאר אמר השבוע כי כל עלייה של דולר אחד במחיר הנפט מוסיפה כ-400 מיליון דולר לחשבון האנרגיה של טורקיה. ביירקטאר הבהיר כי תלותה של טורקיה בנפט מהמזרח התיכון עומדת על כ־10% מכלל האספקה, והיא "ניתנת לניהול", ואין בעיות באספקה למרות המלחמה שבה מעורבת איראן.
אנליסטים סבורים כי כל עלייה של 10 דולרים במחיר חבית נפט מוסיפה בין 3 ל־5.1 מיליארד דולר לגירעון בחשבון השוטף של המדינה. עבור משק שסובל כבר עתה מאינפלציה של יותר מ־30% בשנה, זהו איום ממשי על יציבותו.
הלחץ אינו תיאורטי; הוא מתגלגל במהירות אל הכיס של הצרכן ועלול להוביל לכעס ציבורי שממילא קיים עוד לפני המלחמה. ככל שהלחימה תימשך, כך יגבר הקושי של ממשלת ארדואן לבלום את עליות המחירים ולהציג לציבור תחושת שליטה.
מומחית לטורקיה, פרופסור מירי שפר מאוניברסיטת תל אביב, אומרת כי "טורקיה, שמצבה הכלכלי רעוע, היא מדינה שרגישה במיוחד לזעזועים כמו משבר האנרגיה האזורי. ב-2025 הצליחו להוריד את האינפלציה מ-70% ל-30% בערך. ואולי כעת, האינפלציה שוב תוציא אותה משליטה. לטורקיה אין עתודות והיא רגישה לזעזועים הללו".
ואולם, היא מבהירה, המלחמה באזור עבור אנקרה היא לא רק עניין כלכלי אלא אתגר רחב בהרבה. "החל מהחשש שאולי כרגע הוסר, אבל לא מזמן היה קיים, מפני השלכות השימוש שעושות ארה"ב וישראל במיליציות כורדיות על שלמותה של איראן, שהיא שכנה מיידית של טורקיה. וכמובן שטורקיה רואה בכך איום מיידי על שלמותה, משום שבטורקיה יש מיעוט כורדי גדול - בערך חמישית מאוכלוסיית המדינה - ויש מיעוט כורדי משמעותי מאוד בצפון סוריה ובצפון עיראק, וטורקיה רואה היסטורית ברצון של הכורדים במדינה איום קיומי". לדבריה, "ארדואן ניסה לאורך השנים להגיע להסדר כלשהו עם המיעוט הכורדי, ואפילו בשנה האחרונה היו דיבורים על הסדר היסטורי שיהיה אפשר להגיע אליו".
הנקודה הזו רגישה במיוחד מבחינה פוליטית. ארדואן אינו רוצה להתמודד ב-2026 עם מחאות רחבות על רקע כלכלי. החשש באנקרה הוא שהמלחמה לא רק תערער את היציבות האזורית, אלא גם "תזלוג" פנימה אל החברה הטורקית עצמה.
עליית מחירי הדלק, המזון והשכירות עלולה להפוך במהירות לבעיה של לגיטימציה שלטונית. זה נכון במיוחד כאשר הנשיא בוחן אפשרות להקדים את הבחירות, ונדרש לשכנע ציבור מותש שהוא עדיין מסוגל להבטיח יציבות.
פרופסור שפר מבהירה, כי "מהרבה בחינות דעת הקהל הטורקית כפי שהיא מתבטאת בצינורות הרשמיים היא אנטי-ישראלית, והמלחמה הנוכחית מחזקת עמדה זו. השבוע הייתה כותרת בעיתון טורקי על שר החוץ הטורקי שמצטרף לשיחות בפקיסטן לתווך עם איראן, ונאמר שם כי "ארה"ב וישראל לא יצטרפו", כדי לרמז שישראל וארה"ב לא מחפשות דרך לסיים את המלחמה. ברור שישראל לא יכולה להגיע לשיחות בפקיסטן, אבל את זה לא אומרים".
נושא נוסף שמעלה שפר הוא היחסים של אנקרה עם אזרבייג'ן. "איראן ירתה גם על אזרבייג'ן, שהיא מדינה עם קרבה תרבותית מאוד משמעותית לטורקיה, שעזרה לה מול המלחמה שלה עם הארמנים. ולכן, איום על אזרבייג'ן משפיע גם על טורקיה.
"כשישראל הפציצה אוניות בים הכספי, זה מביא אותנו לאיום אפשרי על הסטטסו קוו בקווקז, וטורקיה מושקעת אסטרטגית וכלכלית בקווקז, בפרויקטים של תשתיות והעברת גז ונפט, ועוד הרבה חומרי גלם חשובים אחרים. ולכן, דברים שעלולים לפגוע בתשתיות - יש לכך משמעות דיפלומטית, אסטרטגית וכלכלית לטורקיה".
"רוצים לראות משטר מוחלש"
בנוסף, היא שופכת אור על משבר נוסף שחווה כעת טורקיה. "לפני שבועות אחדים האיחוד האירופי קיבל החלטות על קידום תעשייה תוצרת מקומית באיחוד האירופי, ולטורקיה יש מעמד מיוחד באיחוד. הייתה באנקרה תקווה שגם תעשיית הרכב הטורקית תושפע לטובה מכך, ושהתעשייה הטורקית תצמח, אולם עכשיו המלחמה משבשת זאת".
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממרכז דיין באונ' ת"א: "המלחמה היא יוזמה ישראלית ואמריקאית, ולכן טורקיה לא תומכת בה. הם מעוניינים לראות את משטר האייתוללות ממשיך, אבל מוחלש.
לכך, לדבריו, יש כמה סיבות: "ראשית, אם המשטר ייפול, הוא יוחלף בגורם פרו-ישראלי, כך שטורקיה עדיין רוצה שישראל תהיה עסוקה עם איראן, כדי שאיראן לא תרשה לעצמה להקצות את המשאבים למקומות אחרים.
"טורקיה לא רוצה לראות היחלשות של איראן או של הממשלה הריכוזית, כי זה עלול לסלול את הדרך עבור הכורדים והזכויות שלהם. הטורקים לא רוצים לראות כעת הגירה מהשטח האיראני, כי אם וכאשר המשטר ייפול, כל התומכים יתחילו לברוח מאיראן לכיוון טורקיה, כפי שראינו ב-1979.
"וכמובן, טורקיה מקבלת נפט וגז גם מאיראן, ואנחנו יודעים שההפצצה הישראלית במקורות הנפט והגז של איראן היא מכה לטורקיה, כי היא תמיד קיבלה את מקורות האנרגיה בצינורות, ולא באמצעות גז נוזלי ומכליות. נכון לעכשיו, הם מנסים לשדר עסקים כרגיל, אבל זו בעיה עבורם.
בעיה נוספת, אומר כהן ינרוג'ק, היא שיגור מאיראן לשטח הטורקי. "בסך הכול הם הודו בארבע מתקפות, והעידו על שתי אזעקות שווא, שאני לא קונה. בסך הכול היו עד היום שש מתקפות על טורקיה. אז זו בעיה עבורם, כי זה מפר את הריבונות, והם היו אמורים להגיב, אבל הם לא יכולים להרשות לעצמם, כי מנקודת מבט הישרדותית, המשטר האיראני הרבה יותר טוב לאינטרס הטורקי.
"נכון לעכשיו", הוא מסכם, "לא הוכרז מצב חירום, אבל הכלכלה הטורקית מאוד שברירית".
יובל פסו
לבנון: מתקרבת לנקודת רתיחה בגלל המלחמה מול חיזבאללה
המלחמה בין ישראל לחיזבאללה, על רקע העימות הרחב עם איראן, דוחפת את לבנון לנקודת רתיחה מסוכנת. אנליסטים מזהירים כי מדובר באחד המשברים החמורים מאז מלחמת האזרחים, לא רק בשל ההרס הפיזי אלא בעיקר בשל השלכותיו החברתיות והפוליטיות.
מאז תחילת הלחימה נעקרו יותר ממיליון בני אדם, רובם שיעים מדרום לבנון ומהפרברים הדרומיים של ביירות. תנועת האוכלוסייה לאזורים נוצריים, דרוזיים וסוניים יוצרת מתחים חריפים בין הקהילות. רשויות מקומיות אף בודקות את זהות העקורים, מחשש לנוכחות גורמים שיהפכו ליעדי תקיפה.
המומחה לענייני חוץ וביטחון, ד"ר ז'ק נריה, אומר כי כעת "העקירה ההמונית יוצרת לחץ חסר תקדים. מפונים שיעים נכנסים לאזורים נוצריים, דרוזיים וסוניים, מה שמוביל לחיכוכים קשים. בעיירה ג'זין, למשל, האוכלוסייה כמעט הוכפלה - מ-3,000 ל-7,000 תושבים - ושינתה את אופייה מנוצרי לשיעי. תופעות דומות מתרחשות ברחבי המדינה". לדבריו, "יש שתי מילים שכמעט אי אפשר לבטא בלבנון, אבל הן כבר נוכחות בשיח הציבורי: מלחמת אזרחים".
הקרע הפוליטי מעמיק
במקביל, הקרע הפוליטי מעמיק. הממשלה בראשות נוואף סלאם והנשיא ג'וזף עאון מתנגדת לפעילות חיזבאללה, אסרה על קיום הזרוע הצבאית שלו ואף דרשה את פירוקו מנשק. חיזבאללה מצידו הגיב בחריפות, ובכיר בארגון הזהיר כי "אנחנו מסוגלים להפוך את המדינה על פיה".
נריה מדגיש, כי "מה שעומד למבחן הוא עצם ריבונותה של לבנון. מעבר לשאלת פירוק נשקו של חיזבאללה, מדובר במאבק על אופייה של המדינה. אם חיזבאללה יישאר על כנו, נפגוש לבנון אחרת".
הוא מצביע גם על המעורבות האיראנית: "השגריר האיראני, שלבנון ביקשה לגרש, הודיע שלא יעזוב - ואיראן גיבתה אותו. זה ממחיש את השאלה המרכזית: מי הריבון?".
לדבריו, חוסר היכולת לאכוף צעדים בסיסיים מערער את הסיכוי לרפורמות: "המלחמה הזו מוכיחה יותר מכל שהחזית הלבנונית היא חלק אינטגרלי מהחזית האיראנית, כאשר קצינים איראנים יושבים בחדרי המבצעים ומנהלים בפועל את האש מול ישראל".
עם זאת, לדבריו ניכרת שחיקה בלגיטימציה הציבורית של הארגון: "כשני שלישים מהלבנונים, בעיקר סונים ונוצרים, אינם רואים בחיזבאללה גוף שמייצג אותם". לצד זאת, כוחו הכלכלי של הארגון נותר משמעותי: "כמיליארד דולר זורמים מדי שנה לארגון... לוחם חיזבאללה מקבל כ-2,000 דולר בחודש, בעוד שחייל בצבא לבנון מרוויח כ-250 דולר בלבד, אז מי יעדיף להתגייס לצבא המדינה?".
ד"ר יוגב אלבז, חוקר לבנון במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי "מאז 2008 חיזבאללה הוא הכוח החזק ביותר בלבנון דה-פקטו". לדבריו, ההסדר הפוליטי שנקבע העניק לארגון זכות וטו בפועל, מה שהוביל ל"שיתוק" מתמשך.
עם זאת, המלחמה האחרונה, לדבריו, שינתה חלק מהתמונה: "רבים מבכירי חיזבאללה חוסלו, והארגון איבד חלק מיכולת ההרתעה. גם בלבנון התחילו להבין שחיזבאללה אינו חזק כפי שחשבו. הממשלה החדשה אף צמצמה את כוחו הפוליטי, כך שלא ניתן להפיל את הממשלה כפי שהיה בעבר".
איראן מזרימה מיליארד דולר
למרות זאת, הוא אומר, הארגון פועל לשיקום כוחו: "איראן מצליחה להזרים לארגון כמיליארד דולר", ואף נשלחו קצינים איראנים לסייע בניהול המלחמה. במקביל, הביקורת הציבורית גוברת כאשר "המלחמה נתפסת ככישלון".
אלבז מציין גם שינוי במדיניות: "זו הפעם הראשונה שלבנון מנסה לבסס מונופול מדינתי על כוח צבאי". עם זאת, "הקשר לאיראן נותר עמוק, והארגון עדיין נשען על מימון חיצוני ומערכות אזרחיות מקבילות".
לבנון ניצבת בפני רגע הכרעה: חיזבאללה נחלש אך עדיין חזק, והלחץ הציבורי גובר. "פוליטית הוא נחלש וזה המפתח", מסכם אלבז. "השאלה היא האם ניתן יהיה לתרגם את הזעם הציבורי לשינוי ממשי".
יובל פסו
קטאר: תצטרך להכריע אם קונספציית ה"גם וגם" עדיין משרתת אותה
במשך שנים ביססה קטאר את מעמדה בתווך שבין הציר האסלאמיסטי למערב. מצד אחד, האמירות קיימה שיתופי פעולה עם איראן, והעניקה מקלט לבכירי חמאס; מצד שני, דוחא מקפידה לקרוץ למערב, באמצעות השקעות באוניברסיטאות בארה"ב, עסקאות גז אסטרטגיות באירופה ואירוח אירועי יוקרה עולמיים כמו מונדיאל 2022.
על פניו, המלחמה הנוכחית הייתה אמורה לערער את "הקונספציה" הקטארית. למרות הניסיון להלך בין הטיפות, האיראנים לא חסו על קטאר, ותקפו את ראס לפאן - מהמתקנים הגדולים בעולם לייצור גז טבעי. לפי דוברות משרד החוץ הקטארי, המדינה אף סיכלה מתקפה נגד נמל התעופה בדוחא.
"מתחילים לחזור לשגרה"
ובכל זאת, בקטאר מנסים לשדר עסקים כרגיל. "בזמן ששאר המפרץ מתקשה לחזור לשגרה, בקטאר כבר פורסמו שעות פעילות לגני ילדים ותיכונים", אומר ד"ר אריאל אדמוני ממכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "אומנם בשבועיים הראשונים ראינו התקפות במדינה, אך אחרי שבוע של שקט, הם מרשים לעצמם לחזור לשגרה".
הם העריכו שהם יהיו חלק מהמלחמה?
"אומנם אין אהבה גדולה בין הצדדים, אבל כדרכה של קטאר - הפעולות נגד איראן לא היו פומביות, והתמקדו בערוצים דיפלומטיים. אני מניח שהם לא חזו סדר גודל כזה, אך הם עדיין לא שוברים את הכלים. אפילו ברשת אלג'זירה, למשל, לא רואים קו אנטי-איראני מובהק".
אז עסקים כרגיל גם מבחינה מדינית?
"זה מורכב. בתוך קטאר קיימים קולות הסבורים שגיבוי-יתר לישראל ולארה"ב נתפס כתמיכה בקו הציוני. עם זאת, פתאום אנחנו יכולים לראות את ראש ממשלת קטאר מדבר על זה שהאיראנים כבר לא יוכלו להחזיק בטילים, ויש אמירות יותר מובהקות בפומבי. אבל האם יש כאן תכנון חשיבה מחדש? אין עדות לזה".
גם בכל הקשור לחמאס - למרות הדיווחים על נכונות קטארית לגרש את הנהגת הארגון, ד"ר מדמוני אומר כי "שומעים את זה כבר שלוש שנים. הטונים עכשיו אומנם גבוהים יותר, אבל זה לא מבשר על גירושין".
"הסיפור הוא הגז"
מלבד הפן המדיני, גם הנושא הכלכלי מטריד את דוחא, בעיקר לאחר הפגיעה במתקן הגז בראס לפאן, שהשבית כ-17% מיכולות יצוא הגז הטבעי הנוזלי (LNG) שלה. "אנחנו נוטים יותר להתמקד בנפט, אבל מבחינת קטאר הסיפור הוא הגז - זה משפיע על תוצרים כמו הליום ואלומיניום, ובאמצעות כך אפילו על קירור שבבים בקוריאה הדרומית", מציין ד"ר מדמוני.
לסיכום, נראה שקטאר ביום שאחרי המלחמה תחזור לאותה נקודה. על הגדר.
"במצב הנוכחי גם לא נראה שתהיה חשיבה מחודשת. אם המצב באיראן ישתנה, הם יצטרכו לראות איך הם קופצים על העגלה".
אלון פרל