תוכנית המתאר החדשה לקיבוץ מעגן מיכאל, על חוף הים התיכון בין חיפה לחדרה, אושרה לפני זמן לא רב, בתנאים, בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה חיפה. מדובר בתוכנית לא שגרתית בנוף "הקיבוצי", שמציעה גם בנייה רוויה - בנייה בצפיפות גבוהה יחסית, לא צמודת קרקע - וגם מתחם לפינוי־בינוי באחד האזורים הוותיקים יותר של הקיבוץ. יודעי דבר אף מספרים שהבנייה החדשה תכלול, שימו לב לזה, מעליות. האם מדובר בעידן חדש בקיבוצי ישראל?
● הקריסה השקטה של יזמי המגורים
● הפרויקט נתקע, ההיתרים לא הגיעו: תביעת ענק נגד עיריית יהוד-מונוסון
התוכנית, "מעגן מיכאל 2040" נולדה מתוך הצורך הכלל ארצי לבניית יותר יחידות דיור (יח"ד) ולציפוף כלל היישובים בישראל, כחלק מהשאיפה ליצור מאגר גדול מספיק של דירות חדשות בארץ. היא חולשת על פני 3,605 דונם, שטח הקיבוץ, ומציעה 300 יח"ד חדשות, כך שבסך הכול יהיו במעגן מיכאל 900 יח"ד - שיאפשרו מגורים לכמעט 3,000 תושבים בקיבוץ, שנחשב כבר כיום לאחד הקיבוצים הגדולים בישראל מבחינת אוכלוסייה.
האם תוכנית המתאר החדשה, המציעה "טיפוסי בנייה" ויוזמות לא אופייניים לקיבוצים של היום, היא חריגה ביחס להיסטוריה הקיבוצית, וציון דרך שבעקבותיו ילכו עוד קיבוצים בישראל? גלובס עם כמה הערות.
העבר: הציפוף אינו חדש לקיבוצים
הרעיון של בנייה לגובה - גם אם לשלוש או ארבע קומות לכל היותר - נשמע זר לגמרי לקיבוצים, אבל הרעיון של בנייה צפופה וגבוהה יחסית בקיבוצים היה קיים לפני עשרות שנים. רק בעשורים האחרונים הפכה הבנייה הקיבוצית לצמודת קרקע בעיקרה, כפי שמספרת האדריכלית עידית רן שכנאי, מרצה ודוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.
"הקיבוץ לא היה אמור להיות כפר, כמו שהפך להיות בהרבה מובנים ובהרבה מקומות", היא אומרת, "אלא יישוב בעל אלמנטים אורבניים יותר. עוד בהתחלה היה בינוי של כמה קומות בקיבוצים, כשהחריג הוא קיבוץ מנרה, שיש בו גם בניינים בני חמש קומות, וזה נדיר מאוד. אבל בניינים של שתיים ושלוש קומות, בקבוצת כנרת למשל, זה היה דבר שכיח".
"בקיבוצים ותיקים בעיקר, רוב הבתים היו בני שתי קומות, ובחלק מהם גם יותר", מוסיף נטע מור, אחראי קרקעות ותכנון בתנועה הקיבוצית. "זה הפך להיות שכיח פחות בקיבוצים שהוקמו בשנות ה־50 וה־60. בשנות ה־60 וה־70 החל המעבר של קיבוצים לצמודי קרקע, שזה מה שאנחנו רואים היום".
עו"ד מיכה דרורי, מנהל המחלקה המשפטית בתנועה הקיבוצית, מוסיף: "המבנה של הקיבוץ הטיפוסי היה קומפקטי, בשאיפה שהכול יהיה קרוב: מרכז הקיבוץ מועדון לחברים וחדר אוכל - ומסביב בתים. מאחורי זה נמצא גם עקרון עידוד ההליכתיות, רצון ליצור מעין 'בית' אחד גדול שבין חלקיו הולכים, ברגל, ממקום למקום, כי הכול קרוב. כתוצאה מכל אלו אפשר לראות היום הרבה מאוד קיבוצים, עשרות, שהייתה בהם בנייה צפופה ובקומות - כזו שנשארה עד היום.
"ובכל זאת, את הפרויקט של מעגן מיכאל אפשר להגדיר כחלוצי בעולם הקיבוצים, במיוחד מבחינת הנפח והמספרים.
"היום גם גורמי חוץ רוצים לעודד בחזרה את הצפיפות בקיבוצים, ובעיקר גורמי התכנון. תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית הקובעת את הצפיפויות והפיתוח ברחבי הארץ - י.נ) מדברת בדיוק על זה, ותיקון 5 קובע את הצפיפויות במרחב הכפרי, הכולל גם את הקיבוצים. כבר היום, בהרבה קיבוצים, יש שכונות חדשות שמציעות צפיפויות ברמות שאליהן שואפים מוסדות התכנון".
השינוי: "יכול להביא גם את מעמד הביניים"
הרצון לציפוף מוביל לבנייה מאסיבית ושונה מזו שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות בקיבוצים, אבל באותה הזדמנות היא יכולה להוביל לשינוי נוסף, לא חזותי - אלא חברתי: הכניסה של תושבים חדשים. ההרחבה המשמעותית, שבוודאי לא "תתמלא" רק באמצעות אנשי הקיבוץ עצמו, יכולה לשנות את אופי האוכלוסייה ובעיקר להכניס אליו דם חדש, צעיר יותר.
"הקיבוצים מאמצים אט־אט את הרעיון של בנייה רוויה גם כי מוסדות התכנון מבקשים מהם, לטובת אותו ציפוף והגדלה של היצע הדירות בישראל, אבל לא רק בגלל זה", מסבירה רן שכנאי. "זה קורה גם כי אין להם הרבה מקום פנוי שנשאר בתוך הקיבוץ הקיים, גם כי הם הבינו שהם מאבדים את השטחים הפתוחים - ובנייה רוויה וצפופה מאפשרת לשמור עליהם וליצור חדשים - וגם כי אין להם פתרונות דיור מגוונים. הם 'התעסקו' במשך שנים רק בדיור למשפחות במצב סוציו־אקונומי גבוה, ולכן הדיור הוא מסוג מאוד מסוים.
"הם צריכים לאפשר מגוון גדול יותר של פתרונות דיור, ולכן בין היתר חושבים גם על בנייה רוויה. בעצם, השינוי אל הבנייה הרוויה הוא חזרה אחורה וגם מבט קדימה, בו־זמנית. הקיבוצים מנסים להגדיר את עצמם מחדש, מבצעים תהליך חשיבה חברתי על מי יהיו חברי הקיבוץ. זה תהליך שגם שואב השראה מהעבר, תהליך של שינוי מחשבתי. הקיבוצים מבינים שהם לא יכולים להמשיך את מה שהיה, כי זה לא הוביל לתוצאות הרצויות".
"אין ספק שמהלך כזה יכול גם לסייע לגיוון התמהיל", מוסיף מור. "שיהיו לא רק דירות קטנות, ולא רק צמודי קרקע גדולים, שכאלו יש למכביר בקיבוצים, שיהיה הרבה יותר מגוון. לא רק 40 מ"ר, ולא רק 120 מ"ר ומעלה, אלא עוד דירות 'בין לבין' - 70 או 80 מ"ר. זה קריטי לקיבוץ ויכול להביא אליו גם את מעמד הביניים".
פינוי־בינוי קיים בקיבוצים אבל באופן מצומצם
תוכנית המתאר של מעגן מיכאל כוללת גם "מרכיב" של פינוי־בינוי: הריסה ובנייה מחדש של בתים בתוך שטחי הקיבוץ הוותיק, בפרויקט שיכלול גם מעין קרקע משלימה - דירות חדשות שיוקמו בשטח שבו נמצאת כיום בריכת דגים, ורובן יישארו בידי היזם. גם כאן, אולי מפתיע לומר, מעגן מיכאל אינו היחיד - לפחות לא ברמת הרעיון והתכנון.
"בעבר, כשהייתה לינה משותפת, היו הרבה מאוד דירות קטנות בקיבוצים", מספר מור. "בהמשך הדרך, כשהלינה המשותפת הסתיימה והבינו שהדירות לא מותאמות לביקוש של התושבים, נעשו מעין פרויקטים של הריסה ובנייה מחדש, אבל רק לטובת בנייה של דירה חדשה, טובה יותר תכנונית, במקום דירה קיימת. לא פינוי־בינוי לטובת ציפוף, כמו שקורה עכשיו במעגן מיכאל. גם היום יש כמה קיבוצים ששוקלים פינוי־בינוי אצלם, אבל זה די נדיר ובשלבים התחלתיים".
"התחדשות עירונית תיעשה כמובן בעיקר בשכונות הישנות שבמרכז הקיבוץ, שעם השנים הפכו פחות אטרקטיביות וקצת נזנחו", אומרת רן שכנאי. "זה רעיון קיים, אבל לא נפוץ, וגם מה שקיים הוא בעיקר במחשבה. הרעיון שעומד מאחורי זה גם הוא חברתי ולא רק נדל"ני: להחזיר את החיים למרכז הקיבוץ. זה מתחיל להבשיל, ומאוד הגיוני לעשות זאת.
"היו ניסיונות כאלו גם בעבר, אפילו הוצעה בנייה של בתים על הדשא של חדר האוכל - אבל שום יוזמה כזאת לא התממשה בפועל".
עו"ד דרורי טוען כי פינוי־בינוי יישאר מנת חלקם של קיבוצים בודדים: "אין עידוד ליוזמות כאלו בקיבוצים כמו שיש בערים - אין הקלות ופטורים, לפחות כיום. מעגן מיכאל הוא קיבוץ ש'יושב' טוב, ויכול לכלכל את זה בצעדיו. האם זה יקרה בקיבוצים אחרים? זה תלוי במצב הכלכלי של הקיבוץ ובמצב החברים שלו".
מור תומך בדברים ומציין כי לדעתו "פינוי־בינוי 'ידבר' פחות לשאר הקיבוצים".
העתיד: הסיפור של מעגן מיכאל כמתווה דרך
התוכנית שמקודמת כיום למעגן מיכאל היא ללא ספק תוכנית חדשנית בכל הנוגע לנוף הקיבוצי של העשורים האחרונים - אבל עד כמה היא מהפכנית או פורצת דרך, כזו שיכולה להתוות את הדרך עבור הקיבוצים האחרים ולסמן את תחילת התפתחותם בעידן הצפיפויות החדש שמכתיבים מוסדות התכנון? לטענת המומחים, היא בהחלט יכולה להיות תוכנית שתשמש ציון דרך.
"דבר ראשון צריך לזכור שהתוכנית של מעגן מיכאל היא דוגמה חריגה יחסית, כי זה קיבוץ גדול כבר היום, וגם הבנייה החדשה היא בהיקף מאוד נרחב", אומרת רן שכנאי. "אבל מעגן מיכאל יכול להראות לכולם איך זה יהיה, להציג משהו ששאר הקיבוצים יוכלו לראות בעיניים, ולהחליט בהתאם מה מתאים להם ומה פחות, ואיך ליישם את הבנייה הרוויה אצלם. הרעיון, בסופו של דבר, הוא לשלב בנייה רוויה שתהיה חלק מהאופי הקיבוצי, בכל קיבוץ".
"אנחנו בתנועה הקיבוצית מאוד בעד הציפוף, ולדעתי בשנה־שנתיים הקרובות יהיו יותר ויותר קיבוצים שיצאו למהלך דומה לזה של מעגן מיכאל, ברגע שיאושר סופית תיקון 5 לתמ"א 35", מצהיר מור. "יש כמה קיבוצים שכבר מגבשים תוכנית מתאר חדשה, והרבה קיבוצים נמצאים בחשיבה בכיוון הזה.
"אז מעגן מיכאל הוא אולי לא הראשון שמקדם תוכנית כזאת, אבל בוודאי בין הראשונים, ובסדרי הגודל שהוא שואף אליהם - זה לגמרי ראשוני וייחודי. ברגע ששם זה יצא אל הפועל, זה יקרה בעוד קיבוצים. מעגן מיכאל מייצרים את תמונת העתיד, ממחישים לשאר הקיבוצים כיצד, עם ההתאמות הנדרשות, מבצעים תכנון תא שטח בקיבוץ בצורה חדשה, המתאימה יותר לגישת הציפוף המודרנית".
