יואב תורג'מן. מנכ''ל רפאל / צילום: רמי זרנגר
מהרגע שרגלו דרכה ברפאל בפברואר 2024 יואב תורג'מן נכנס למלחמה. הקווים עובדים מאז חרבות ברזל 24/7, 20% מעובדי החברה בשיא גויסו למילואים, תקציבי המחקר והפיתוח גדלו ב־30%, והביקוש לאמצעי לחימה לצה"ל רק הלך ועלה. התוצאות בהתאם: ב־2025 צמח צבר ההזמנות של רפאל ב־15% והגיע לשיא כל הזמנים - כ־24.5 מיליארד דולר על פני כשלוש שנות מכירה, כמחצית מזה יצוא. ההסבר לכך פשוט: "בשאגת הארי ההישגים היו הרבה מעבר לציפיות", אומר תורג'מן בראיון חגיגי לגלובס לרגל יום העצמאות. "יש מרוץ למידה משמעותי בין הצדדים, ואנחנו מתארגנים לסבבי שיקום מהירים (מילוי מחסנים, תיקונים וכדומה - דש"א)".
● מנכ"ל פייבר: "יש בעלי מניות שמתנהגים כמו עדר שמונע מפחד"
● המדענית שמנהלת 130 מיליון שקל בשנה עבור הממשלה: "גדלתי בעוני קיצוני"
גאוותו של תורג'מן נחה על שורה של מוצרים שהוכיחו את עצמם בשדה הקרב במערכה האחרונה מול איראן, ולא רק - ממערכות ההגנה האוויריות, דוגמת קלע דוד וכיפת ברזל, ועד מערכת ההגנה על רק"ם מעיל רוח. "מערכת הביצועים של כיפת ברזל לא דומה למה שהיה בעבר. היא מכילה כיום כל איום - טילי נ"ט, פצמ"רים, רקטות וכטב"מים בהסתברויות יירוט מדהימות. אפשר להוציא ממנה כל דבר".
ויש לרפאל גם אמצעים התקפיים - בהם טיל אייס ברייקר, שמשמש את חיל האוויר לתקיפות במרחק של כ־300 ק"מ, וסדרת טילי הנ"ט ספייק, שבה משתמש צה"ל בכל הגזרות ונחשבת למבוקשת ביותר בעולם.
אבל יש גם ביקורות. בסוף השנה שעברה מסרה רפאל לצה"ל את מערכת הלייזר אור איתן, שמיועדת לאיומי הכטב"מים והרחפנים, אך השפעתה במלחמה לא ניכרה בשטח. "אנשים איבדו סבלנות", עונה תורג'מן למבקרים. "חשבו שמיד לאחר שהמערכת תיכנס לצה"ל היא כבר תיפרס. אם תיקח את F-35 - זה מטוס שהפיתוח שלו הסתיים לפני הרבה שנים, אבל הוא לא היה מבצעי בתוך חודשיים. אני מאמין שבקרוב נראה גם ללייזר תוצאות מבצעיות.
"הלייזר יכול להיות קלאסי לטילי מצרר. הוא מצית את הדמיון, מאפשר שליטה מלאה עם מחסנית אינסופית. כרגע אנחנו בפאזת ייצור מהירה, וחיל האוויר בתהליכי קליטה מקצועיים. אנחנו לא משאירים פינות פתוחות, ולא רוצים תקלות מבצעיות, ועושים הכול באפס זמן".
המחסנית האינסופית חשובה במיוחד מול כלכלת החימושים, מושג שהפך בשנים האחרונות לשגור בשיח הציבורי, ואליו מתלווה לרוב החשש ממחסור עתידי באמצעי לחימה. "כלכלת חימושים אומרת שלא יורים סתם, רק אם התוצאה שווה את העלות והמאמץ. זה מונח שקיים ביומיום, גם בחי"ר סופרים כדורים", מסביר תורג'מן ומרגיע כי בשום שלב לא היה מחסור: "בכל המלחמות, כולל חרבות ברזל, עם 40 אלף רקטות, כיפת ברזל וקלע דוד יירטו כל מה שצריך. גם מול כל מה ששיגרו במלחמה הנוכחית מול איראן - עמדנו. שיעורי היירוט גבוהים מ־90%. אני מזכיר שלפני המלחמה היו הערכות למאות או אלפי הרוגים".
נדרשתם להסיט אספקות שיועדו לחו"ל לטובת הארץ כדי שזה יקרה?
"אמנם במונחים דולריים הצמיחה שהצגנו ב־2025 הייתה פי 1.5 או פי 2, בהשוואה לתעשייה האווירית ולאלביט, אבל נדיר שהצורך הגובר באספקות הוא על חשבון הלקוחות בחו"ל. אנחנו דואגים שהם לא ייפגעו".
"משווה לאחרים כדי לקבל נקודות ייחוס"
יואב תורג'מן (63), נשוי ואב לחמישה, מתגורר בעמק יזרעאל. הוא גדל בחדרה לאב פועל במפעל צמיגים ואם גננת. "הייתה לי ילדות מאושרת במשפחה חמה ואוהבת בת שישה ילדים", הוא מספר. "נושא הלימודים היה חשוב מאוד להוריי, והם השקיעו רבות בטיפוח היכולות שלנו".
לאחר הגיוס הצטרף לקורס חובלים ושירת בחיל הים במשך 25 שנה, לרבות כראש מערכות לחימה. בתפקידו האחרון שימש כמדריך במכללה לביטחון לאומי והשתחרר בדרגת אלוף משנה. ב־2006 החל את דרכו בתעשייה האווירית, היישר בתפקיד ראש מנהלת החץ. בהמשך כיהן כמנהל מפעל מל"מ, וב־2018 עבר לתפקיד מנכ"ל אלתא, חברה־בת של התעשייה האווירית, שנחשבת לבית המכ"מים הלאומי. בפברואר 2024 חצה את הכביש כשמונה למנכ"ל רפאל.
בצידה לדרך לקח איתו גם את המתיחות שידע עם מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי, שמונה לאחרונה ליו"ר החברה - במהלך מפתיע. תורג'מן ולוי עבדו ביחד בתע"א כמעט 20 שנה, כשלוי הוביל את ההנהלה ותורג'מן, בתפקידו האחרון, היה בדרג סמנכ"ל. עם המעבר הפכו השניים גם ליריבים עסקיים.
"חלק מהיכולת להצטיין היא להוציא מעצמך עוד ועוד מבלי לעצור, ותמיד אתה שם בנצ'מרק ביחס לאחרים", מסביר תורג'מן את התחרות. "אתה רוצה שהטיל שלך, למשל, יהיה טוב יותר ולטווח ארוך יותר. אנחנו נוהגים לעשות את הכי טוב, ובסוף השנה משווים לאחרים כדי לקבל נקודת ייחוס. כבר שנתיים הדוחות שלנו מצביעים על צמיחה כפולה ביחס לאלביט ותע"א".
בשבוע שעבר נבחר בועז לוי ליו"ר תע"א. מה עמדתך בנושא?
"מאחל לתע"א הצלחה".
אל התחרות מבית, איתה מתמודד תורג'מן, מצטרפת גם כניסתן של חברות זרות לסצנה הביטחונית המקומית, ובראשן אונדס, חברת החזקות אמריקאית בתחום. אונדס כבר ביצעה שורת רכישות של חברות ביטחוניות בישראל, וההסתערות על השוק המקומי לוותה גם במעבר של לא מעט בכירים בולטים ברפאל אל שורותיה. ביניהם: המנכ"ל הקודם של רפאל, אלוף (מיל') יואב הר אבן, המכהן כחבר בוועדה המייעצת של החברה, ותא"ל (מיל') אושרי לוגסי, שמנהל את פעילותה בישראל, זאת לאחר שכיהן בעבר כסמנכ"ל שיווק ברפאל.
עם בליץ הגיוסים של החברה האמריקאית עלו גם חששות כי סודות רגישים מרפאל יעברו איתם אל הבית החדש. אבל תורג'מן פחות מודאג. "זו מחמאה שחברה חדשה, שקמה עם הרבה כסף מהשוק הבינלאומי, רואה בעובדי רפאל לשעבר מוקד. כמעט כל האנשים שהגיעו לשם הם אכן אקסים. אל מנכ"ל רפאל, שעזב לפני שנתיים וחצי, בכלל אי אפשר לבוא בתלונות. אנשים שסיימו קדנציה, ויש קצובת כהונה בחברות ממשלתיות - זה ברור שילכו לעבוד בתחום, ולא כנהגי משאית או רופאי עיניים. אני לא מוטרד. אנחנו מתמודדים עם חברות גדולות יותר כמו ריית'און ולוקהיד מרטין, ועושים זאת בהצלחה. ובכל מקרה, לגבי אונדס - הם משכו הרבה תשומת לב, אבל אני לא בטוח שיביאו תוצרים".
עוד זירה שבה מתמודדת רפאל עם אתגרים היא בצפון. עד כה נחשבה החברה לאחד מהמעסיקים הגדולים באזור, וכעת אנבידיה בדרך להקמתו של קמפוס ענק בקריית טבעון והמאבק על הטאנלטים מעלה הילוך. "יש תחרות שהייתה בעבר ותהיה בעתיד. כדי לעמוד בה צריך להציע שכר, תנאים ועניין. התנאים ברפאל לא נופלים מההטבות בהייטק, ובנושא השכר רשות החברות והממונה על השכר באוצר מאפשרים מודל גמיש, אבל צריך יותר גמישות".
"השלב הראשון בהנפקה יהיה עם משקיעים מוסדיים"
בימים אלה שוקדת רשות החברות גם על הנפקת רפאל. במשך שנים התמקדה המדינה באפשרות להנפיק חלק מהתעשייה האווירית - עד 30% ממניותיה. הנפקת רפאל אמורה להתבצע במתווה שונה.
לדברי תורג'מן, שתי החברות פועלות בשוק בינלאומי תחרותי במיוחד, ולכן ההגבלות החלות על חברות ממשלתיות אחרות אינן מתאימות להן. "אני לא רואה כיצד התעשיות הביטחוניות, רפאל ותע"א, ימשיכו לצמוח ללא הנפקה".
מהו המודל המתוכנן להנפקה?
"רפאל היא חברה שנוגעת בדברים ביטחוניים רגישים, ויש חלקים שלא ניתן לחשוף בפני הציבור. זה נוגד את סטנדרט העבודה בשוק הבורסאי שלפיו כל המידע חשוף לציבור. בכל העולם מתמודדים עם הקונפליקט הזה. לדעתי, זה יהיה דו־שלבי. השלב הראשון יהיה עם משקיעים מוסדיים, שם קל יותר לעשות זאת והרגולציה פחות מגבילה. זה לא פרסום לכולם, אלא לכמות קטנה של אנשים. בשלב השני, כשייפתרו צווי חיסיון ואינטרסים חיוניים, תתאפשר גם מכירה לציבור".
כמה מתכוונים למכור?
"עדיין אין החלטת ממשלה. אני מקווה שכשזו תתקבל היא תאפשר מקסימום מניות, כדי שהמדינה וכולנו נצא נשכרים. יש הכרה עמוקה של השר הממונה על החברות הממשלתיות ושר הביטחון בצורך הבהול בהנפקה ובהקלה רגולטורית על החברות הביטחוניות, בדגש על רפאל ותע"א. כל הצדדים דוחפים. אני יכול להבין שיש שיקולים נוספים וחובת זהירות לעשות זאת כך שהמהלך יצליח".
הרצון להנפיק את רפאל מושפע מהניסיון שלה בעבודה עם השוק הבינלאומי והביקושים הגוברים לטכנולוגיות שהיא מפתחת. כבר ב־2004 הקימה רפאל (20%) את החברה האירופית יורוספייק בשיתוף שתי ענקיות גרמניות, ריינמטאל ודיהל, המחזיקות ב־40% מהמניות כל אחת. ההצלחה הגדולה של יורוספייק, שהוקמה כדי לשווק טילי ספייק ברחבי אירופה, הביאה להעתקת המודל אל חברת יורוטרופי, שפועלת לשיווק מערכות מעיל רוח באירופה. רפאל (40%) הקימה אותה עם KNDS ו־GDELS %03 (כל אחת).
בתקופתו של תורג'מן התרחבו שיתופי הפעולה הבינלאומיים לזירות חדשות. בספטמבר אשתקד רפאל וחברת HRC (Hyundai Rotem Corporation) חתמו על הסכם אסטרטגי, שבמסגרתו משולבת מערכת מעיל רוח בטנק הקוריאני K2 וצפויה להשתלב בפלטפורמות נוספות.
"אי אפשר להמשיך בגישה המסורתית של הקמת עוד חברה ועוד חברה. שיתופי פעולה מאפשרים להיכנס לשוק ולעתים להביא יכולות שאצל האחר טובות יותר. רפאל היא הרבה יותר מכון מחקר מאשר התעשייה האווירית ואלביט. הפתיחות האקדמית מחלחלת ואנחנו אוהבים לעבוד עם שותפים אחרים".
לסיכום, מה המסר שלך לאזרחי מדינת ישראל לכבוד יום העצמאות?
"אנחנו חיים בתקופה כמעט תנ"כית - מגפה נוראה ומלחמות. אני לא חושב שהיו בהיסטוריה האנושית מלחמות כל כך ארוכות טווח. אין לנו מחלוקת עם איראן על מים, על אדמה או על כל דבר אחר. יש התנגשות ציביליזציות, התנגשות של סולמות ערכים בין המערבי־מודרני לבין הדתי־קנאי, וישראל בעין הסערה. אבל המדינה הוכיחה שהיא יודעת לעמוד כתף אל כתף עם מעצמה כמו ארה"ב, עם ביצועים שמסבים גאווה. ישראל כיום היא מעצמה במונחים שהם הרבה מעבר למקומיים".