OMODA 7 פלאג–אין
מדיניות המיתוג של יצרני הרכב הסינים יכולה לאתגר גם כתבי רכב מנוסים, לא כל שכן לקוחות מהשורה שמחפשים תמורה הולמת לכספם. דוגמה בולטת היא המותגים "Jaecoo" ו-"Omoda" של קבוצת צ'רי, שנוצרו לפני כשלוש שנים עבור שוקי היצוא של החברה.
● מבחן דרכים | גם לאחר שספג התייקרות הרכב הזה עדיין זול זריז וחסכוני
● מבחן דרכים | למי שמוכן לשלם מעל 800 אלף שקל לרכב, זו כנראה בחירה טובה
דגמי הרכב של המותגים כמעט זהים מכנית, וחולקים שלדה ורכיבי הנעה. גם ממדיהם החיצוניים והפנימיים די דומים, ומחירם קרוב עד כדי אחוזים בודדים. אולם לטענת צ'רי הם פונים לקהל שונה בתכלית.
בעת השקת המותג ג'אקו נטען, שהוא פונה לקהל של "הרפתקני שטח עירוניים". לעומתו המותג אומודה הוא "אופנתי עתידני עם דגש על אסתטיקה וטכנולוגיה". ולא נשכח את הצלע השלישית, המותג האם צ'רי, שגם הוא מציע דגמים זהים מכנית, אבל עבור "קהל משפחתי ומעשי".
אלא שבינתיים נרשמה תפנית נוספת בעלילה, והוחלט לאחד בישראל את המותגים אומודה וג'אקו תחת מטרייה שיווקית אחת -"אומודה-ג'אקו". מבולבלים? אתם לא היחידים.
עיצוב חיצוני
הדגם המרכזי של המותג אומודה בישראל הוא אומודה 7, אח תאום, אך לא זהה חיצונית, ללהיט המכירות ג'אקו J7. הוא אכן מצליח להיראות שונה מאחיו לבית ג'אקו, עם עיצוב מושחז ומתוחכם יותר, ונבדל מהקווים הרבועים והקשוחים מעט של הג'אקו.
האלמנט הבולט בחרטום שלו הוא גריל טרפזי מחורר, שמשובץ אינטגרלית בתוך המשטח המסיבי של הפגוש הקדמי הגדול, ומעליו בליטה חדה קדימה של מכסה המנוע. פרופיל הצד נראה דינמי הודות לעמוד גג קדמי שנטוי בזווית די חדה, עמוד גג אחורי מושחר, שיוצר מראה של גג "צף", ומשטח גג, שמשתפל לאחור בזווית מתונה. החלק האחורי מציג שמשה צרה יחסית ופנסים אחוריים גדולים עם תאורת "זיגזג". הרכב ארוך יותר ב-13 סנטימטרים מהאח לבית ג'אקו, ומותיר רושם עדכני, אם כי קשה לכנות אותו "עתידני". אפילו עם צבע המאט האופציונלי.
פנים הרכב
סף הכניסה-יציאה ממוקם בגובה נוח, ולמרות שהנהג והנוסעים נדרשים למעט יותר גמישות מאשר בצ'רי טיגו 7 הגבוה, אין תלונות בנידון. תא הנוסעים מרווח, וארבעה-חמישה מבוגרים בגודל מלא לא יתקשו למצוא בו מקום. המושבים הקדמיים רחבים, ואפילו במצבם הגבוה נותר מרחב ראש בשפע. המושב האחורי שטוח למדי, ויש מספיק מרחב גם לארוכי-רגליים. גם מרחב הראש מאחור סביר בהחלט.
תא המטען, שמסתתר מאחורי דלת חשמלית רחבה, מרשים בגודלו, ועם נפח של כ-537 ליטר הוא גדול בכמה עשרות ליטר מזה של ג'אקו 7. בניגוד לעיצוב החיצוני, שעושה מאמץ להתבלט, עיצוב הפנים מינימליסטי ותכליתי, עם קווים רכים שזורמים מדלת לדלת ועם מנעד צבעים שקט.
הנדסת האנוש אופיינית לרכבי צ'רי, עם תנוחת ישיבה גבוהה שצופה למרחוק, אבל ראות מוגבלת לאחור, שמצריכה שימוש במצלמות ההיקפיות. במערך הפיקוד אין כמעט מתגים פיזיים, למעט כמה מתגים שטוחים על ההגה ועל הקונסול הרחב והגבוה, שמפריד בין המושבים הקדמיים.
כמקובל, עיקר השליטה מתבצעת באמצעות מסך המולטימדיה הגדול והשטוח שבמרכז הרכב. המסך חד ומגיב מהר לפקודות, אבל כמו בכל רכבי קבוצת צ'רי - ממשק האנוש שלו די סבוך. יש צורך בעוד שניים-שלושה עדכוני תוכנה עד שניתן יהיה לכנות אותו "ידידותי למשתמש".
המסך עלול להסיח את הדעת בעת נסיעות ליליות, אבל בגרסה הבכירה יש גימיק חביב, שמאפשר להסיט את המסך על מסילה ולהציב אותו מול הנוסע. יש גם פיקוד קולי דו-לשוני, אבל גם הוא דורש עדכוני תוכנה עד שניתן יהיה לכנות אותו "רהוט".
איכות הייצור והגימור מכובדת, עם חומרים רכים ונעימים למגע, שעוטפים בנדיבות משטחים רבים בתא הנוסעים, כולל מאחור. בידוד הרעשים יעיל במיוחד הודות לשמשות קדמיות עם זיגוג כפול, ונראה שהרכב שקט יותר במהירויות גבוהות, בהשוואה לדגמים-האחים שמחדירים לא מעט רעש רוח.
כמקובל אצל הסינים, האבזור התקני נדיב בהשוואה לרבים מהמתחרים המערביים. לכל הגרסאות יש מושבים חשמליים עם דיפון דמוי עור, מצלמות היקפיות, גג שמש חשמלי, דלת אחורית חשמלית ועוד. יש גם מערכת קול עם שלל רמקולים אבל איכות השמע שלה בינונית. כדי לקבל תצוגה עילית, כרית לגב התחתון ועוד כמה פריטי נוחות צריך להעפיל לרמות הגימור הגבוהות יותר.
מנוע וצריכת דלק
מערכת הפלאג-אין של אומודה 7 מקבילה לזו של ג'אקו 7 וצ'רי טיגו 7, והיא ללא ספק מקדמת המכירות העיקרית של משפחת הדגמים הזו. היא משלבת מנוע חשמלי ומנוע 1.5 ליטר טורבו בנזין, שרוב הזמן משמש לטעינה של הסוללה תוך כדי תנועה.
הסוללה היא בקיבולת צנועה יחסית של 18.4 קילוואט-שעה, ואמורה לספק טווח חשמלי של עד 92 ק"מ כאשר היא טעונה במלואה. בנסיעה רגועה, עם האצות אקראיות, אפשר לצפות לטווח חשמלי ריאלי של כ-70-80 ק"מ. מערכת מחזור אנרגיית הבלימה לצורך טעינה מרגישה די חלושה.
כשהסוללה יורדת מתחת למפלס טעינה מסוים, או בעת האצה בעלייה או בחירה במצב ספורט, מנוע הבנזין נרתם לסיוע, והמערכת כולה מרגישה ונשמעת מאומצת יותר. בכל המצבים דוושת ההאצה מגיבה ללחיצה ראשונית די בעצבנות.
להבדיל ממותגים שמנפחים את ההספק על הנייר, אומודה נוקבת בהספק מרבי ריאלי של 204 כ"ס. די בכך כדי להאיץ מאפס ל-100 קמ"ש בקצב סביר של 8.4 שניות ולאפשר עקיפות בטוחות. צריכת הדלק הרשמית ב-WLTP עומדת על 43 ק"מ לליטר, אבל זה נתון תיאורטי משוקלל, שמבוסס על טעינה מלאה של הסוללה. מי שיוותר על טעינה חיצונית יצטרך להסתפק ב-18-20 ק"מ ריאליים כשהסוללה מרוקנת, די דומה לרכבי בנזין מקובלים. היינו שמחים גם לטעינה ביתית בקצב מהיר יותר.
על הכביש
על הכביש הרושם הראשוני הוא שהכיול הדינמי של האומודה מעט יותר הדוק ו"אירופי" מזה של הדגמים האחים לבית צ'רי, במיוחד הג'אקו. אומנם ההגה עדיין די קליל, ולא מתקשר מספיק בכל מצבי התכנות שלו. אבל נטיית הגוף בפניות הדוקות מרגישה מרוסנת יותר, ובולמי הזעזועים רכים פחות, מה שתורם גם לספיגה בוגרת יותר של מהמורות עירוניות. היציבות הכיוונית על הכביש המהיר טובה.
כמו ברוב כלי הרכב הסיניים שבהם פגשנו, הרהיטות של מערכות "הסיוע לנהג" לא משתווה לזו של המותגים המערביים, במיוחד לא מערכת הסיוע בשמירה על הנתיב, שמתערבת בגסות בהיגוי ודורשת ביטול לפני כל נסיעה.
מחיר
אומודה 7 משווק בישראל ב-180-200 אלף שקל, מחיר זהה כמעט לג'אקו 7 פלאג-אין, הדגם הנמכר ביותר בישראל, וללא תחרות ישירה ממותגים מערביים בכל הנוגע לאבזור ופוטנציאל החיסכון. התחרות היא מול סיניות אחרות, ואולי בעיקר מול האחים-מבית של ג'אקו וצ'רי, ונראה שהוא ייקח מהם הרבה מכירות בישראל, ולו גם בזכות עיצובו המלוטש. אך כל זמן שהשלם גדול מסך חלקיו, נראה שמבחינת הסינים זו הצלחה.
חלק מהמתחרות
ג'ילי סטאריי פלאג-אין
170 עד 175 אלף שקל עולה הפלאג-אין של הקרוס־אובר של ג'ילי. לרכב יש עיצוב שמרני והוא גדול מעט מהאומודה, עם תא נוסעים מרווח מאוד ומאובזר. מערכת הפלאג־אין מייצרת 214 כ"ס, ומצוידת בסוללה של 18.4 קילוואט, עם טווח חשמלי של עד 83 ק"מ
BYD Sealion 5
172 אלף שקל עולה הקרוס-אובר המשפחתי של BYD. יש לו תא נוסעים שימושי למשפחות עם הרבה אבזור תקני. מערכת ההנעה מייצרת הספק משולב של עד 213 כ"ס וסוללת 18.2 קילוואט-שעה מאפשרת טווח חשמלי של עד 86 ק"מ
