סולן רדיוהד תום יורק בהופעה. ''מפיק שלא יפחד'' / צילום: Reuters, Udndata
הכותב הוא די ג'יי, מפיק מוזיקלי בינלאומי (Vooz Brothers) ובעלים של חברת מוזיקה לאירועים בארץ ובחו״ל
שוק המופעים הבינלאומיים שמגיעים לישראל בשפל שאולי לא ראינו מעולם. ידענו כבר אינתיפאדה ופיגועים, ה-BDS הפעיל מכבש לחצים ודחף אומנים לביטולים גם בעבר, אבל מאז ההופעה הגדולה האחרונה של ברונו מארס בפארק הירקון ב-4.10.2023, לפני קצת יותר מ-60 אלף איש, ישראל קרובה לבידוד תרבותי.
● האלבום שהפך את פינק פלויד לכוח משמעותי בתולדות הרוק הוא גם קינה על חבר, וגם כתב אישום נגד התעשייה
● ההופעה בפריים טיים האמריקאי שתפסה שתי ציפורים במכה, והחזירה את הג'אז ואת אליוט סמית' למיינסטרים
ממופעי ענק בפארקים, דרך תערוכות, עולם הלילה ופסטיבלים - שוק המופעים הבינלאומי חווה קיפאון וחוסר ודאות. כמובן שכרוכים בכך נזקים כלכליים כבדים לעוסקים האמיצים במלאכה.
אשת יחסי הציבור רונית ארבל, שמלווה מופעים בינלאומיים מעל 40 שנה (כולל רולינג סטונס, בוב דילן, מדונה ועוד) לצד מפיקים כמו שוקי וייס, גד אורון, יהודה טלית ועד "לייב ניישן ישראל", מתארת מצב לא קל לעוסקים בתחום, למרות החשיבות הלאומית. "מופעי ענק דורשים תמיכה של המדינה. כרגע המדינה מתעלמת לחלוטין מהתחום ומסרבת לבטח את המפיקים מפני ביטולים הקשורים במצב הביטחוני. המפיקים חשופים לביטולים גם 24 שעות טרום מופע, אחרי השקעה של מיליונים".
ארבל מדגישה את הרצף הקשוח של אירועים ביטחוניים, שלא מאפשר לעבוד. "אני לא זוכרת פרק זמן כזה ארוך של מעבר ממבצע למלחמה וחוזר חלילה, רצף של 3 שנים של חוסר ביטחון אישי ומדיני. הסיכון פה הוא גם של האומן - ביטול מופע במסגרת טור עולמי גורר הפסדים לא רק למפיק, אלא גם לאומן עצמו. למה שהוא יסתכן כשהוא יכול לעשות 4 הופעות בטוחות בוומבלי?".
ארבל טוענת שאין אלמנט פוליטי בהחלטה של אומנים להופיע כאן. "הופעות מתקיימות בכל העולם גם במדינות עם ממשל שנוי במחלוקת. את האומן ומנהליו פחות מעניין מי עומד בראשות המדינה. מה צריך לקרות כדי שנחזור למפה? שלום עולמי. לכן אני פסימית".
"יש גופים שפשוט לא יבואו לכאן"
לעומתה יואל פאר, מנכ"ל בימות גלובל, טוען שהפוליטיקה משפיעה בהחלט על עולם התרבות "לפחות 30 פרויקטים מחו"ל בוטלו לי מאז 2023. הבלט הלאומי הספרדי או האנגלי לא הגיעו, ובוודאות גם לא יגיעו בקרוב. להקת בלט מהונגריה, שכבר סוכמו איתה כל התנאים - מחכים לראות מה מתפתח כדי לאשר הגעה למופע מתוכנן ביולי. למערכת היחסים הפוליטית יש השפעה על קבלת ההחלטות האומנותיות. להקות מחול אמריקאיות מסחריות כמו קומפלקשן או מומיקס - אולי נצליח להביא לישראל, אם ישאר שקט. מנגד הפילהרמונית של ברלין לדוגמה, שיש לי מערכת יחסים חברית איתם, פשוט לא יבואו לכאן".
פאר מסכם: "אני מקבל מסרים רבים מגופים תרבותיים שונים, שאני בתקשורת יומיומית עמם, שכל עוד הממשלה הזו בשלטון - הם לא יגיעו. פשוטו כמשמעו".
נוי אלוש, יועץ מוזיקלי, לשעבר מנהל התוכן הבינלאומי של לייב ניישן ישראל, סבור ששני תרחישים יחזירו לכאן אומנים בינלאומיים: "הראשון, שיהיה שקט בכל הגזרות ואז אולי יחזרו אומנים שיותר מחוברים לפה ופחות עסוקים באיך זה 'צובע' אותם להופיע בישראל. למשל מופע סטנדאפ של ג'רי סיינפלד (שגם פשוט יותר תפעולית ממופעי ענק מבחינת צוותים, עלויות וביטוחים, ד"ת), הופעה של מדונה או הזמרת פינק עם השורשים היהודיים, וגם זה תלוי בצוותים הענקיים שלהם, שלהם שלא יכשילו את המהלך. ראפרים אמריקאים עשויים להשתכנע בעזרת הצ'ק הנכון, וגם זה צריך להיות בליווי איזה אירוע פרטי עתיר תקציב ואיזה מופע באבו דאבי והמזרח התיכון".
התרחיש השני לפי אלוש הוא רוחות של שינוי: "בלי להיכנס לפוליטיקה - הרבה מהשנאה אלינו היא בגלל הקיצוניות של פוליטיקאים מסוימים. אני עוקב מקרוב על מה אומנים בינלאומיים מפרסמים ברשתות, וברוב המקרים אין פה שנאה לישראלים, אלא למה שישראל מייצגת כרגע בעולם".
"היו פה שנתיים מדהימות לפני השביעי באוקטובר"
אמוץ טוקטלי, מייסד ומנכ"ל Book Me Tiger ומנהל תוכן בתחום המוזיקה האלקטרונית, לוקח את זה צעד קדימה. "ישראל מייצגת כרגע בעולם מלחמה, פאשיזם, הדתה, גזענות והפרדה מגדרית. לא בדיוק ליברליות והחומרים שמסתדרים עם אומנות. כשחיילות ישראליות מגיעות לבסיס עם חולצת בטן ביום השחרור וחוטפות קנס - ככה אנחנו נתפסים בעולם. לעומת זאת בערב הסעודית למשל מתקיימים פסטיבלים גדולים כמו ה-MdlBeast ללא הפרדה מגדרית ועם מסרים של שלום וצעידה לקראת שינוי עד כמה שאפשר, וזה די להביא לשם את הדי ג'ייס הכי גדולים בעולם. כדי שנוכל לחזור ל-50 אלף מבלים במסיבת פארק עם סולומון (די ג'יי מהמובילים בעולם, ד"ת) או הופעה של רדיוהד, צריך מפיק אחד וחברה מסחרית אחת שלא יפחדו להרים אירוע תרבותי שיוצא נגד המלחמה. הם יראו שלצד מצב ביטחוני שמאפשר זאת, אומנים בינלאומיים מתייצבים".
אלוש מוסיף: "למה היו פה שנתיים מדהימות לפני השביעי באוקטובר? הסכמי אברהם הסירו הרבה התנגדויות של אומנים גדולים שיש להם באמירויות שוק גדול, ולא רצו להגיע כי הם פחדו שהופעה בישראל תפסול אותם, כמו טראוויס סקוט שהופיע בפארק הירקון. הסכמים עם לבנון, ערב הסעודית ועוד יכולים לטרוף את הקלפים ולהפוך את העניין ליותר כלכלי ואפשרי, אבל להערכתי זה יקח כמה שנים טובות".
ומתוך המגבלות פאר מצביע על הזדמנות - פריחה אומנותית דווקא מהקרקע המקומית: "כתוצאה מהמצב אני עובד עם יותר להקות ישראליות ומתגלות להקות יוצאות מהכלל, שאולי הקהל לא היה נחשף אליהן, כי היה נשאר להן פחות מקום פנוי בלו"ז". גם זו קרן אור קטנה.