מצר הורמוז / צילום: ap, Asghar Besharati
ענקיות האנרגיה המפרציות עראמקו ואדנוק החלו ליטול סיכון, לכבות משיבי מיקום ולחצות את מצר הורמוז - על אף סכנת המתקפות האיראניות. עראמקו היא ענקית האנרגיה של ערב הסעודית, ואילו אדנוק שייכת לאיחוד האמירויות; שתי מדינות שיש להן מוצא לים הפתוח גם ללא מעבר בהורמוז. לערב הסעודית עומד חופה המערבי הארוך בים האדום, עם צינור נפט שחוצה את המדינה ממזרח למערב, ואילו לאיחוד האמירויות צנרת נפט לפוג'יירה, השוכנת מחוץ למצר וסמוכה לעומאן.
● הזירה שבה טורקיה וישראל נמצאות במסלול התנגשות
● המדינה שמבקרת את ישראל, אבל משתמשת במערכות נשק כחול לבן
עם זאת, האתגר המהותי טמון בכושר הטעינה בנמלים ובנפח המוגבל של הצנרת. עראמקו מסרה למשקיעים במרץ כי ניתן להוביל עד 7 מיליון חביות ביום ליאנבו, נמל הנפט המערבי המרכזי, אך קצב הטעינה בפועל עמד על כ־4 מיליון חביות בלבד - וזאת, לא כולל משך השיט הממושך יותר ליעדים במזרח הרחוק. במקביל, בסוכנות רויטרס דווח כי קצב היצוא מפוג'יירה שבאיחוד האמירויות עמד במרץ על 1.62 מיליון חביות ביום, נתון הנושק לנפח המקסימלי של 1.8 מיליון.
על כן, נאלצו הסעודים והאמירותים לפנות לפתרון יצירתי לכאורה, אך מסוכן בהחלט. פעילות זו אמנם אינה מתקרבת להיקפים שנרשמו טרום מבצע "שאגת הארי", אך היא עשויה להצביע על מגמה חדשה שבה מדינות נוטלות אחריות על גורלן הכלכלי לנוכח האיומים מצד משמרות המהפכה במרחב הורמוז.
חשבונית מסוג אחר
אלו כבר הביאו לנזקים כלכליים משמעותיים ומרובי רבדים, בראשם בתחום הביטוח. לפי דיווחים בתקשורת הספנות העולמית, היקף החשיפה הביטוחית באזור המפרץ הסתכם בחודש שעבר בכ־352 מיליארד דולר - נתון הגבוה מיכולת ההתמודדות של השווקים הפרטיים. כדי למנוע שיבושים בשרשראות האספקה, נאלצו ממשלות להתערב והקצו ערבויות בהיקף של כ־40 מיליארד דולר. נתונים אלו משקפים את השלכות התוקפנות האיראנית: בנתיבי שיט מסוימים למפרץ, עלויות הביטוח הוכפלו פי עשרה בהשוואה לתקופה שקדמה למבצע "שאגת הארי". בקרן המטבע הבינלאומית מעריכים כי הזינוק בעלויות האנרגיה והשילוח הוביל לעלייה של חצי אחוז באינפלציה העולמית, ועלול להוריד את צמיחת התוצר הגלובלי ל־3.1%.
חלק מהנזקים הבינלאומיים נובעים במישרין מהמתרחש בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות, ובעיקר בתשתיות האסטרטגיות של חברות הנפט המקומיות. עראמקו התמודדה במהלך המבצע עם מתקפות איראניות שגרמו לנזקים לתשתיותיה, ואילו אדנוק סופגת פגיעות גם תחת הפסקת האש. רק בשבוע שעבר גינתה איחוד האמירויות מתקפת כטב"מים איראנית נגד מכלית הנפט MV בארכה השייכת לאדנוק; זוהי ספינה אחת מבין יותר מ־900 אוניות סוחר שלפי חברת המודיעין הימי AXS מארין היו תקועות במפרץ נכון לסוף אפריל. מדובר בירידה זניחה יחסית ליותר מ־1,100 הספינות ששהו במרחב עם פרוץ המבצע, חודשיים קודם לכן.
השיבושים הקשים בשרשראות האספקה צפויים להימשך זמן רב, גם אם תושג הפסקת אש מיידית. מנכ"ל עראמקו, אמין נאסר, העריך ביום ראשון כי גם עם חידוש הסחר הבינלאומי דרך מצר הורמוז, לשוק הנפט יידרשו כמה חודשים כדי להתאזן. לדבריו, "הסחר והספנות יישארו מוגבלים במשך יותר מכמה שבועות מהיום. אנו צופים שהשיבושים באספקה יימשכו, והשוק יחזור לשגרה רק בשנת 2027".
תחזית פסימית
המצב הנוכחי מייצר לענקיות הספנות קשיים תפעוליים וכלכליים כבדים, בראשם זינוק של כ־50% במחירי הנפט מאז סוף פברואר. וינסנט קלרק, מנכ"ל מארסק - חברת הספנות השנייה בגודלה בעולם, החולשת על כ־14.3% מהסחר העולמי במכולות - ציין בראיון לבלומברג כי המשבר במזרח התיכון הוביל לזינוק של כ־500 מיליון דולר בהוצאות החודשיות של החברה, כתוצאה מהתייקרות הדלק והביטוחים.
"עד עתה אנו מסוגלים לעמוד בתחזיות שלנו, שכן הניסיון מראה כי ביכולתנו לגלגל את העלויות ללקוחות", הסביר קלרק. דבריו נאמרו על רקע דוחות הרבעון הראשון, שהצביעו על EBITDA של 1.75 מיליארד דולר - מעל תחזיות השוק שעמדו על 1.66 מיליארד דולר. בדוחות החברה צוין עוד כי תחזית הצמיחה לשוק המכולות הבינלאומי ב־2026 עומדת על 2%-4%.
בד בבד, דוח הענקית הדנית מצביע על כך שהמפרץ הפרסי היווה אשתקד כ־6% מהסחר העולמי במכולות. זהו שיעור משמעותי, אך המפרץ קריטי פי כמה לשוק האנרגיה העולמי; מנתוני מרכז הסטטיסטיקה של ה־GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ) עולה כי מדינות המועצה היוו ב־2024 מקור ל־21.8% מהפקת הנפט העולמית ולכ־26.6% מהיצוא. נתונים אלו אינם כוללים את איראן, שהפיקה באותה שנה כ־3.3 מיליון חביות ביום וייצאה כ־1.6 מיליון. הרפובליקה האסלאמית, בדומה לשכנותיה, תלויה במעבר בהורמוז, אך מחזיקה ביתרון אסטרטגי בשל שליטתה במצר.
מדינות ה־GCC קריטיות גם לשוק הגז הטבעי, שבו הן מחזיקות בכ־21.2% מהעתודות העולמיות ומהוות מקור לכעשירית מהתפוקה וליותר מ־13% מהיצוא הגלובלי. בחישוב מצטבר הכולל את איראן, חצו במצר הורמוז בשנת 2024 כ־20 מיליון חביות נפט ומוצריו ביום - נתח המהווה כ־20% מהסחר העולמי. שיעור דומה נרשם בגז טבעי מונזל (LNG), רובו ממקור קטארי.
בסיכומו של דבר, הלחץ להוצאת הנפט מהמפרץ אינו נובע רק מהרצון לבלום את הפסדי ההכנסות המקומיים, אלא גם מחשש הלקוחות באסיה מפני מחסור. נתוני המכס הסיני מלמדים כי ערב הסעודית סיפקה אשתקד כ־14% מתצרוכת הנפט של המעצמה, לצד עיראק (11%) ואיחוד האמירויות (7%). עם זאת, ה"משחק" הסיני - הכולל עקיפת סנקציות והסתרת העובדה שבייג'ינג מהווה יעד לכ־90% מיצוא הנפט האיראני - משתקף היטב בנתונים הרשמיים, המטשטשים את התלות הממשית של סין באספקה מהאזור.
הקומבינה הסינית
לפי נתוני המכס הסיני, כ־11% מתצרוכת הנפט ב־2025 הגיעה ממלזיה - נתון שאינו סביר בעליל; בהתחשב בהיקפי הצריכה הסיניים, מדובר בכ־1.3 מיליון חביות ביום, בעוד ההפקה המלזית אשתקד עמדה על 503 אלף חביות ביום בלבד. במאמר של אריקה דאונס מאוניברסיטת קולומביה צוין כי ההסבר היחיד לפערים הללו הוא היות המים הכלכליים של מלזיה מוקד להעברת נפט בין ספינות. בשורה התחתונה, השילוב בין המצור האיראני לבין הסנקציות של ממשל טראמפ על הרפובליקה האסלאמית, מייצר "סופה מושלמת" נגד האינטרסים הסיניים.
שחקנית אסיאתית נוספת הממחישה את ההשפעות ארוכות הטווח של המשבר היא יפן, שייבאה ב־2025 כ־94% מתצרוכת הנפט שלה (2.36 מיליון חביות ביום) ממדינות המזרח התיכון. החל מהחודש צפויה טוקיו להכפיל פי ארבעה את היקף יבוא הנפט מארה"ב, אך זה צפוי להסתכם בכ־360 אלף חביות ביום בלבד - נתון שאינו מתקרב ל־2.22 מיליון החביות שייבאה אשתקד מהמזרח התיכון.