בית משפט / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בפסק דין תקדימי שניתן בחודש שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, הורי קצין שנהרג בתאונת דרכים, קיבלו מבית המשפט היתר לעשות שימוש בזרעו של בנם המנוח, כדי להביא לעולם ילד מאם מיועדת, והם ישמשו כסבים בהתאם להסכם שייערך ביניהם. החידוש בפסק הדין, נובע מהעובדה שהבן המנוח הותיר אחריו בת זוג, אשר הודיעה כי אינה מעוניינת להרות מזרעו, אך גם אינה מתנגדת לכך שההורים יעשו שימוש בזרעו באמצעות אישה אחרת.
● הזוג נפרד לפני החתונה, והקרב על דירת "מחיר למשתכן" הגיע לבית המשפט
● עוד לפני הירושה: מאבק משפחתי הגיע לבית המשפט - וההשתלטות על הרכוש נבלמה
עד עתה, המצב המשפטי שנקבע בפסיקת בג"ץ משנת 2015, על בסיס הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, קבע כי כאשר אדם נפטר והותיר אחריו בת זוג קבועה, מבלי שהביע בחייו עמדה מפורשת בכתב או בדרך אחרת לעניין השימוש בזרעו לאחר מותו, קמה חזקה של "רצון משוער" להביא ילדים לעולם דווקא עם בת זוגו. מכאן נבע הכלל, שלפיו למעט במקרים חריגים, רק בת הזוג רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה שלה, ואילו להורי המנוח אין מעמד עצמאי לדרוש שימוש בזרע, על מנת להגשים את רצונו הנטען של בנם להמשכיות.
פסק הדין הנוכחי נולד על רקע הליך קודם שניהלו הורי הבן המנוח כבר בשנת 2013. באותו הליך ביקשו כי בית המשפט יתיר להם לעשות שימוש בזרע בנם באמצעות פונדקאית, כך שבסופו של דבר הם עצמם יגדלו את הילד שייוולד, כהוריו ולא כסביו. בית המשפט לענייני משפחה נעתר אז לבקשתם, אך היועץ המשפטי לממשלה התנגד, בטענה שהתוצאה תהיה ילד שיוולד יתום ומנותק מהוריו הביולוגיים משני הצדדים.
קבלת תביעת ההורים על ידי בית המשפט
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבלה עמדת המדינה, ופסק הדין הראשון בוטל. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שרצון המנוח היה שייוולד ילד שיגדל בבית הוריו, ללא אם ביולוגית שתשמש לו אם בפועל. עם זאת, במסגרת ההליך הקודם הבהירה המדינה, כי אילו היו ההורים עותרים לקבלת היתר להביא ילד מזרע בנם, באמצעות אם ביולוגית, שתלד את הילד וגם תגדל אותו, בעוד ההורים ישמשו במעמד של סבים בלבד, היא לא הייתה מתנגדת לכך. על יסוד אותה אמירה שינו ההורים את מסלול הפעולה, איתרו אם מיועדת, והגישו את התביעה החדשה. אולם כעת שינתה המדינה את עמדתה, והבהירה כי היא מתנגדת גם להולדת נכד עם אם מיועדת. המדינה הסבירה כי בהליך הקודם טענו ההורים שרצון המנוח היה שייוולד מזרעו ילד שיגדל אצל הוריו, ולכן הם אינם יכולים לטעון כעת טענה עובדתית סותרת, שלפיה המנוח היה מעוניין שבנו יגדל אצל אישה שלא הכיר.
בית המשפט קיבל את תביעת ההורים וביסס זאת על כמה נדבכים: הוכחת רצונו של המנוח בהמשכיות באמצעות עדויות שנשמעו בהליך הקודם, קביעה כי עמדת המדינה מפלה את ההורים לעומת מקרים אחרים שבהם אושר שימוש בזרעו של נפטר, והסתמכות על ההבטחה השלטונית שניתנה להם בעבר, שלפיה לתביעה שתוגש "בדרך המלך" לא תוגש התנגדות.
מעבר לסעד האישי, בית המשפט התייחס גם לתקדים המשפטי הגלום בפסק הדין, כנושא דגל שינוי ההלכה בנושא שימוש בזרע נפטר, על רקע השינויים שחלו בחברה הישראלית בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות אירועי טבח ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, שהביאו לריבוי נפטרים צעירים. בית המשפט העלה תהייה עד כמה יש מקום ליתן דגש בימינו לרצונו המשוער של הנפטר, כאשר מדובר בחיילים בני 18 העומדים בפני גיוס לצה"ל, ואינם מודעים כלל לצורך לעסוק בסוגיית ההמשכיות. בנוסף, בית המשפט תהה מדוע להורי חייל ניתן מעמד למנוע שירות קרבי מבנם היחיד, ומתבקשת הסכמתם לקצירת איברים, אולם לא ניתן להם מעמד עצמאי להביע את רצונו המשוער בהבאת ילדים מזרעו.