1
השבוע, כשפסטיבל קאן ה-79 פותח את שעריו, מתחת למעטה המסורתי של שמלות הערב המפונפנות והקרנות הבכורה, נחשף תהליך עומק שמשנה את פני תעשיית הבידור. לא, הקולנוע לא עומד להיעלם, אבל המסגרת שמקיפה אותו עוברת ארגון מחדש. המהלך המעניין של השנה בפסטיבל הוא לא קולנועי - הוא מסתתר ב"שוק הסרטים" המתקיים מדי שנה במקביל. לראשונה תתקיים שם "ועידת כלכלת היוצרים", שתאגד לצד מפיקי קולנוע מסורתיים ענקיות טכנולוגיה כמו יוטיוב ומטא. הפסטיבל השמרן בעולם שוקל להתחיל לראות ביוצרי התוכן הדיגיטלי אורחים רצויים על השטיח האדום, ויותר מזה, את המנוע הכלכלי הבא שלו.
● על התרופה הנגישה והזולה שמחכה לנו במגירה - המוזיקה
● דלויט הביאה ראיות מרשיעות: לתעשיית הבידור כבר לא משנה התוכן
2
לפי הערכות בענף, בקרוב על כל עיתונאי קולנוע מסורתי, יאשר הפסטיבל כניסה של משפיען דיגיטלי אחד. השינוי הזה מעניק לקהל הטיקטוק משקל שווה לזה של העיתונות המסורתית. השטיח האדום, פעם המחסום האחרון של האקסקלוסיביות, הופך לסט צילומים יקר עבור צבא של יוטיוברים מצוידים באייפון ורינג-לייט.
באמצעות שותפויות עם הפלטפורמות הדיגיטליות, הפסטיבל מבצע דה-פקטו ניתוק בין האירוע לבין האמנות המוצגת בו. מיליוני צופים לא יראו אף סרט, אבל יצרכו את ההילה של הפסטיבל דרך הפיד. עבור המותגים שמממנים את החגיגה, משפיען שמייצר חשיפה מהירה הוא נכס אסטרטגי שווה ערך לבמאי שזכה בפרס. השאלה היא האם הסרט הוא עדיין המנה העיקרית בקאן, או רק תוספת.
3
כדי להבין מדוע קאן מוכן להמר על ה-DNA שלו, צריך להסתכל על המאזן. בניגוד לדימוי הרומנטי, קאן הוא אופרציה יקרה שתקציבה השנתי (30 מיליון אירו לפחות) נשען בכבדות על חסויות פרטיות. שותפות כמו לוריאל, BMW, קמפארי או שופארד הן בעלות הבית בפועל, והן דורשות אימפקט בדמות צפיות ומעורבות דיגיטלית. המותגים הבהירו לפסטיבל שהצ'קים ימשיכו להגיע רק בתנאי שיספק "רגעים ויראליים", ואלה לא מגיעים ממבקר קולנוע צרפתי בן 70. בשביל זה נדרש צבא משפיענים שעובד מסביב לשעון. להנהלה נותר מעט מאוד מרחב תמרון, והתוצאה: כניעה מחושבת, למרות החשש משחיקת היוקרתיות של קאן.
גם הכניסה של יוטיוב ומטא לשוק הסרטים רחוקה מלהיות מחווה של רצון טוב. בשנים האחרונות, ענקיות הטכנולוגיה הקימו "פסטיבלי צללים" עצמאיים בווילות ובגגות המלונות המפוארים שממול, הטיסו כוכבים, ערכו מסיבות ענק וסגרו עסקאות תוכן מחוץ למסגרת הרשמית.
בקאן הבינו שאם הכסף הגדול ותשומת הלב של הצעירים הם במרחק כמה מאות מטרים מהשטיח האדום, בלי שהפסטיבל יראה מזה סנט, אין ברירה אלא להכניס את הסוס הטרויאני פנימה. הוועידה החדשה היא הדרך של קאן להגיד: "אל תעשו את זה במלון, בואו נהפוך את זה לרשמי".
4
כדי להבין כמה אירוני המהלך הזה, צריך להיזכר במלחמה המפורסמת של קאן בעשור האחרון: החרם העיקש על הסטרימינג. במשך שנים, הנהלת הפסטיבל קבעה חוק ברזל לפיו סרט שלא יופץ בבתי הקולנוע בצרפת לא יורשה להתחרות על פרס דקל הזהב. קאן התגאה בהיותו המבצר האחרון שמגן על החוויה הקולנועית הקלאסית.
היום המבצר הזה פרוץ מתמיד, והאידיאולוגיה מוחלפת בריאליזם כלכלי. מתברר שכשנטפליקס מנסה להציג סרט באורך מלא של מרטין סקורסזה, קאן מתעקש על חוקי הפצה קשוחים, אבל כשמטא, יוטיוב או טיקטוק מגיעות עם תקציבי עתק כדי להשתמש באותם אולמות עצמם לפרסומת, חוקי הטבע משתנים.
5
הרומן בין קאן לטיקטוק התחיל ב-2022 כמעין נישואי נוחות של פוסט-טראומה. הפסטיבל, שעדיין ליקק את פצעי הקורונה ואיבד קשר עם הקהל הצעיר, היה נואש לדם חדש. טיקטוק מצדה חיפשה נואשות אישרור תרבותי, כדי להיות בית לגיטימי לסטוריטלרים. זה התחיל כגימיק עם תחרות סרטים קצרים בפורמט אנכי (#TikTokShortFilm), שזכתה לברכת הממסד כשהבמאי ז'אן פייר ז'נה ("אמלי") הוצב בראש חבר השופטים.
השנה המהפכה הושלמה וטיקטוק כבר לא יושבת ב"שולחן הילדים". הזוכים בתחרות הזו ישולבו בטקסים המרכזיים של הפסטיבל, וטיקטוק קיבלה בלעדיות על הזכויות ל"רגעים הלא מתוסרטים": הלחץ בחדר המלון כשרוכסים שמלת שאנל, מה לחש הכוכב למאפרת, והסמול-טוק בתוך הלימוזינות הרשמיות. מה שפעם היה צילום חובבני, הפך לקניין רוחני. דרך "עמדות שידור" באזורי ההתארגנות וגישת VIP למקומות שהיו סגורים אפילו לטלוויזיה, קאן מוכר לטיקטוק אשליה של אותנטיות ארוזה בעטיפת קיטש מוזהבת.
6
קאן הוא מקרה בוחן מרתק לדילמה של הענף. האם אפשר לשמר את הערך האומנותי בעולם של "סטוריז"? המעבר מיוקרה המבוססת על בלעדיות אינטלקטואלית ליוקרה המבוססת על אלגוריתמים הוא כניעה לכוחות השוק, אבל גם הימור מחושב על עצם קיומה של האמנות השביעית כפי שהכרנו אותה.
השאלה אם סרט איכותי או לא הופכת לרלוונטית פחות מהשאלה האם הוא מייצר מספיק טראפיק. כך, הבמאי והכוכבים הם עדיין אלה שצועדים על השטיח, אבל האלגוריתם הוא זה שמחליט לאן המצלמה תסתכל.
