גלובים מזכוכית / צילום: ענת אגמון
ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
עמק הרון, אחד מאזורי היין ההיסטוריים והמשפיעים בצרפת, נשען במשך מאות שנים על איזון אקלימי עדין. רוח המיסטרל הקרה, שנושבת בעמק למעלה מ-100 ימים בשנה, מייבשת את הלחות; החורפים קרים יחסית, האביב מתון והקיץ ים תיכוני חם אך יציב. אלא שבעשורים האחרונים האיזון הזה הולך ומתערער.
● "בואי נעשה את הדבר שלנו, ורק לבן": ביקב ספרה בחרו להתמקד ביינות לבנים, והתוצאה נפלאה
● איציק כהן לא זז מיקב רמות נפתלי, על גבול לבנון: "אני מדבר על המשכיות גם עם הנכדים"
בעמק הרון, כמו בשאר אזורי היין של צרפת, שינוי האקלים כבר איננו תחזית עתידית, אלא מציאות יומיומית בכרם. הבציר מוקדם יותר, אירועי הקיצון תכופים יותר, והייננים נאלצים להתמודד עם תנאים שלא הכירו בעבר.
על המדרונות התלולים של קוט רוטי בצפון הרון גדלה סירה מפולפלת ורעננה, בגבעת הרמיטאז' היא עשירה ובעלת גוף, ובמישורי חלוקי הנחל (הגאלֶה רוּלֶה) של שאטונף־דו־פאפ בדרום מצטרפים אליה גרנאש ומורבדר ו-13 זנים נוספים. וכל אלה נתונים כעת בסכנה.
ברד יכול למחוק כרם שלם
אחת התופעות הבולטות היא הכפור האביבי. באופן פרדוקסלי, דווקא ההתחממות הכללית מגבירה את הסיכון לנזקי כפור: החורפים החמים גורמים לגפן להתעורר מוקדם יותר, הלבלוב מתחיל לעתים שבועות לפני הממוצע ההיסטורי, ואז מגיע לילה אחד קר באפריל שמשמיד את הניצנים הרכים.
גל הכפור של אפריל 2021 פגע כמעט בכל אזורי היין בצרפת, כולל עמק הרון, והוביל במקרים רבים לאובדן חלק גדול מן היבול. "הבעיה היא שכשמגיע הכפור, הגפן נמצאת כבר בשלב צמחי מתקדם, בעוד בעבר היא עדיין הייתה רדומה. זו הסיבה שהנזק כיום גדול בהרבה מבעבר", מסביר ז'אן לואי שאב, שהיקב שלו נחשב לאחד מ-20 החשובים בעולם.
לצד הכפור מגיעות גם סופות ברד אלימות ואירועי מזג אוויר קיצוניים. ברד יכול למחוק כרם שלם בתוך דקות, לפצוע את האשכולות ואת העלווה, עד כדי לפגוע בעצה של הגפן לשנים קדימה.
במקביל, הקיץ בדרום הרון נעשה יבש וארוך יותר. גלי חום קיצוניים נרשמים בתדירות הולכת וגוברת, והקרקע מאבדת לחות במהירות. במקרים של סטרס קיצוני, הגפן פשוט מפסיקה להבשיל את הפרי באופן תקין. באזורים ים תיכוניים, ובהם דרום הרון, עליית הטמפרטורות מלווה גם בהתייבשות הקרקע ובהחרפה של אירועי בצורת.
איסור של עולם שכבר איננו
הבעיה מורכבת עוד יותר משום שבחלק גדול האפלסיונים היוקרתיים של הרון, השקיה אסורה או מוגבלת מאוד. האיסור נולד מתוך תפיסה מסורתית שלפיה גפן איכותית צריכה "להיאבק" מעט כדי לבטא טרואר, ושמאפייני השנה - כולל פיזור המשקעים שלה - אמורים לבוא לידי ביטוי ביין. הקיץ נעשה קיצוני, ורבים מהייננים טוענים שהכללים נכתבו לעולם אקלימי שכבר איננו קיים.
השינוי האקלימי משפיע לא רק על כמות היין, אלא גם על הזהות שלו. חום מואץ גורם להבשלה מהירה יותר של הענבים ולצבירת סוכר גבוהה יותר, כלומר יותר אלכוהול ביין ופחות חומצה טבעית. יינות שבעבר נעו סביב 12.5% אלכוהול מגיעים כיום לעתים קרובות ל-14% ואף יותר. במקביל, הפרופיל הארומטי משתנה: פחות רעננות ופלפליות, יותר טעמי פרי בשל מאוד, לעיתים "ריבתי" או מבושל.
מבקרים וייננים רבים מדברים על החשש מאובדן הזהות המסורתית של האזור. ייננים בעמק הרון מחפשים כיום כרמים בגובה רב יותר כדי לשמור על חומצה, איזון ורעננות. Jean François Malsert (המכונה ז'ף), מהיקב Domaine de l'Iseran נטע בסן ז'וזף בגבהים של 350-450 מ', אף שהאפלסיון מתיר עד 350. "ההתאמה תאפשר להמשיך לייצר יינות מאוזנים, גם אם עכשיו אני יכול לייצר מהכרמים האלה רק יינות ללא קלאסיפיקציה", הסביר.
בעבר גובה נחשב לחיסרון באזור משום שההבשלה הייתה מאוחרת מדי. היום הכרמים הגבוהים מתחילים להיתפס כנכס אסטרטגי, כי הטמפרטורות הקרירות יותר בגובה מאפשרות לפרי להבשיל באיטיות, ולהגיע למורכבות ארומטית מלאה מבלי לאבד חומצה.
לשכוח מניהול עונתי
העבודה בכרם הפכה אינטנסיבית בהרבה, והכורם חייב להיות ערוך לתגובה לאירועי קיצון ולשכוח מניהול עונתי צפוי, כמו זה שהנחילו לו אבותיו. אם בעבר היה אפשר להסתמך במידה מסוימת על התנהגות עונתית יציבה, כיום הייננים מדברים על צורך להיות בכרם ללא הפסקה: לעכב זמירה כדי לדחות לבלוב, להגיב לכפור או ברד, להגן על אשכולות מחשיפה ישירה לשמש, להתייחס במהירות לגלי חום או לגשם, לעקוב אחרי סטרס מים ולהחליט מתי לבצור - הכל מיום ליום.
גם הקרקע עצמה משתנה. אירועי גשם קצרים אך אגרסיביים מגבירים סחף אדמה, במיוחד במדרונות התלולים. כשהקרקע יבשה וקשה במשך חודשים, ומגיע גשם עוצמתי, המים לא מחלחלים אלא שוטפים איתם שכבות קרקע חיוניות. בכרמים בדרום צרפת כבר מדווחים על קריסת גפנים, התייבשות של חלקות ופגיעה במערכות השורשים עקב עומסי חום קיצוניים. בדרום אירופה בכלל, ובאזורים ים תיכוניים בפרט, מחקרים מזהירים כי הסתמכות עתידית על השקיה תהיה מוגבלת בשל מחסור במים.
השיפט כבר ניכר
יותר מכל, ההתחממות הגלובלית מערערת את אחד העקרונות העמוקים ביותר של עולם היין הצרפתי: הקשר בין מקום לבין טעם. עמק הרון עדיין מייצר יינות גדולים, אך יותר ויותר ייננים שואלים כיצד ייראה האזור בעוד 20 או 30 שנה, והאם היינות שייוצרו בו ימשיכו לבטא את אותה זהות.
השיפט ביין ובאוכל של העמק כבר ניכר. במסעדות האוכל פחות עשיר ושמן, וישנם תפריטים צמחוניים מרהיבים. הייננים ששוברים את הראש איך לשמור על רעננות היין החלו מבגירים אותו באמפורות חרס ובגלובים מזכוכית, במקום או בנוסף לעץ ולבטון המסורתיים; ביקב רישו היינן מרסל רישו נטע ורדחו ואלבריניו על מנת לבדוק את הפוטנציאל הטמון בהם.
בניגוד לאקטיביסטים, ז'אן לואי שאב, שהיקב שלו נוסד ב-1481, מביא פרספקטיבה אחרת: "הכול בתנועה", הוא אומר. "הגפן תסתגל, או שלא. מי אומר שחייבים לעשות יין בעמק הרון? אולי העתיד שמור לאזורי יין נפלאים אחרים".