גבינות בקרון / צילום: באגי
"אין לנו אולי בית עם בריכת אינפיניטי", הסבירה לי פעם מישהי בערבה את ההבדל בין איכות חיים לרמת חיים, "אבל יש אינסוף נוף ושקט שאי-אפשר לקנות בכסף". המשפט הזה נשאר איתי מאז ומלווה אותי בכל פעם שאני יורדת דרומה. עשיתי זאת שוב השבוע, רגע לפני שבועות, ובטרם החום המעיק ייפול על הכול.
10:00 | משהו לאכול: ביסטרו שפתוח 365 יום בשנה
כבר בקפה הקר התאהבתי בביסטרו הקרון שבחוות נאות, מחלוצות חוות הבודדים בנגב. החווה היא מפעל החיים של משפחת נחימוב, ואת מקום ההורים, שעושים חיים ומטיילים בעולם, תפס דור ההמשך. אביתר, אחד מששת הילדים, לקח לידיו את המושכות ופתח את הביסטרו המעולה הפועל 365 יום בשנה.
ניתן להסתופף תחת הפרגולה וליהנות מקפה קר, מכנאפה מתוקה או מגבינת פטה עיזים מענגת בתנור, משתכשכת בעגבניות מדבר צלויות ועשבי תיבול. לקינוח מוגש מלבי, מחלב עיזים כמובן, עם רוטב אשכולית אדומה ופיסטוקים.
הקרון, חוות נאות
11:00 | משהו לשתות: יין אדום מדברי צונן
יקב שדה בוקר שוכן בצנעה בתוך בית הקפה פולה. רק מי שמכיר, יודע שמעבר לכוס קפה וקרטיב אפשר ללגום יין מדברי צונן. על היעדר הטקסיות של היקב מפצה אישיותו של היינן צבי רמק, תושב שדה בוקר, שעלה מסן פרנסיסקו לפני 46 שנה ולמד חקלאות, "כשזה עוד נחשב מעשה ציוני".
כשהעלה את הרעיון לפתוח יקב, הקיבוץ דחה אותו בבוז. לבסוף התפשרו שם על מבנה המקלחת הישן, רק צד הבנים, וצבי הגשים את חלומו: יקב בוטיק המפיק 5,000 בקבוקים בשנה, אדומים בלבד.
יקב שדה בוקר
12:00 | משהו לנשמה: חלופת מכתבים ו-5,000 ספרים
בצוואתו כתב בן גוריון שהצריף יהיה פתוח בכל יום, ואכן בכל יום יוצא סיור מודרך למשפחות שמספר את סיפור התיישבותו של האיש בנגב. בדצמבר 1953 פרש מראשות הממשלה ולתדהמת כולם בחר בשדה בוקר, קיבוץ שלא היה משויך מפלגתית. הוא ביקש להשתלב בכל המטלות, ושובץ לעבודה בדיר, בחרישה ובפיזור הזבל כפי שמעיד סידור העבודה שבצריף.
הפעם לכד את תשומת ליבנו דווקא קיר מייסדי הקיבוץ. התעמקנו בפרצופים הצעירים, אנשי חזון עם מבט רושף, שלבטח לא ידעו מה מצפה להם. עוד התעכבנו על חלופת מכתבים מרתקת בין בן גוריון לתלמיד בית הספר דוד גדליהו מנווה עוז, שבה גער בו על שגיאות הכתיב הרבות, ללמדנו שהאיש היה בראש ובראשונה פולני טוב.
הספרייה היא אולי החדר המרשים מכולם: יותר מ-5,000 ספרים בכל נושא שעולה על הדעת ובתשע השפות שבהן שלט דוד בן גוריון.
צריף בן גוריון
13:00 | משהו לעשות: תצפיות, סיורים ואופניים
טיילת בן גוריון בחלק שחוצה את שכונת המדרשה היא המקום שבו "יש הכי הרבה הצעות נישואים", מספר לנו עופר לוי, המדריך הנמרץ שכמו קוסם שולף לנו אינסוף פינות, תצפיות וסיפורים מעניינים על החיים במדרשה. מנקודת התצפית נשקף הודו של נחל צין, חוד עקב האיקוני, וביום בהיר גם אפשר לראות את קו האופק של ירדן, שכרגע נראה כפס חיוור שעולה מהאופק.
כמה מסלולים יוצאים מהטיילת, ולוי ברגישותו קלט שאנחנו בווייב של עצלות. פסענו צעדים בודדים בלבד לנקודת התצפית, בהינו בהוד הנפרס מולנו, לעסנו תמרים שהביא, שמענו על הרגלי חיזור של עקרבים (סיור לילה מרתק שמוציא לוי למטיילים) - והבטחנו לשוב לסיור הפתוח והחינמי בשביל עופר, שנערך בכל יום שישי בארבע.
הסיור שיוצא מרחבת קבר בן גוריון הוא לזכרו של עופר ברונר, פקח טבע שנפל אל מותו בעין עבדת, ואורכו כשעה וחצי. אפשר גם לשכור אופניים במקום ולרכוב בטיילת.
טיילת בן גוריון
14:00 | עוד משהו לאכול: "לטבול פלאפל בטחינה זו מצווה"
שעת צהריים ברחבת הדשא של מדרשת בן גוריון, והמקום רוחש פעילות. תלמידי בית הספר שזה עתה סיימו את יומם מתפנקים בארטיק. תושבים ואורחים ישובים בבית הקפה הוותיק והמצוין הכנענייה, ששומר גם בחלוף השנים על כריכים מצוינים מתובלים באווירה מקומית. היעלים לועסים דשא.
דותן זיבר, הבעלים של אינתי - חומוסייה דרומית, מספר כי בדיוק בעונה הזאת הם עולים מהוואדי לחפש מזון, שכן עונת החורף הסתיימה ועמה יבשו מקורות המזון והשתייה. היעלים חומדים את שקיות הפיתות שמגיעות מהמאפייה מוקדם בבוקר, קורעים אותן וזוללים.
שולחן העץ נמלא בקעריות חומוס משחתי, חלק עם שלל תוספות משגעות - פטריות, טריות כמובן, פול וחומוס טריפולי או חצילים ופלפל צ'ומה. "לטבול בטחינה כדורי פלאפל זו מצווה", מורה דותן, ואנחנו מצייתות ונוגסות בכדורים לוהטים מהז'אנר הירקרק הנפלא.
חומוס אינתי, מדרשת בן גוריון