בימים שבהם היה ד' בשלבים הראשונים של יציאתו מהארון מול המשפחה, הוא הזמין את אביו לבוא איתו לשכונת קמפטון בברייטון, שרוב יושביה משתייכים לקהילה הגאה. הוא ביקש מאביו לראות את חייהם לא כמצעד גאווה אינסופי, וללא הטרדות יומיומיות. "הוא רצה שאבא שלו ישתנה בחו"ל, שהוא יעבור חוויה טרנספורמטיבית וישנה את דעתו על השתייכות בנו לקהילה הגאה", אומר פרופ' יניב פוריה, שראיין את ד' למחקר שערך על משמעות התיירות בחיי הקהילה הלהט"בית.
● מחקרים מגלים: לתופעת מזג האוויר הזו יש חשיבות מכרעת לחיינו
● יותר ויותר ישראלים זקוקים לסיוע נפשי. האם הפתרון הוא דווקא להפסיק לאבחן אותם?
פוריה, מהמחלקה לניהול תיירות ופנאי באוניברסיטת בן גוריון בנגב, אומר שרבים מהלהט"בים מציינים טיול כנקודת שינוי בחייהם. "הרחק מעיניים בוחנות, הם מתנסים לראשונה בטעימה של חיים גאים. כך גם לגבי יוצאים בשאלה. רבים מהם הסירו את הכיפה או את החצאית לראשונה בטיול לחו"ל, או בארץ רחוק מהבית. אולי הם הדליקו אור בשבת או אכלו מזון לא כשר. החוויה הזאת נכנסה להם לגדר האפשר".
הדוגמאות האלה הן רק אופן אחד שבו טיול יכול לשנות את חיינו. לא במקרה המילה "מסע" מתארת גם תנועה פיזית וגם תהליך נפשי. "כשקוראים לטיול 'מסע', כמו למשל המסע לפולין, או תגלית, או מסעות העצמה לנשים, המוצר שאנחנו מוכרים לתייר הוא השינוי האפשרי, ולא רק הטיול עצמו", אומר פוריה.
לא במקרה הסיסמה של החברה הגיאוגרפית היא "כשתחזור, תבין". יש בה הבטחה לשינוי, או לפחות לתובנות שילוו אותנו גם כשהטיול ייגמר.
המסע הגדול שמשנה הכול
רעיון "הטיול הטרנספורמטיבי" נולד בעבר הרחוק. מהעת העתיקה ועד ימינו, כמעט בכל תרבות תוארו טיולים כחלק ממסע לשינוי עצמי. צעירים בחברות של ציידים־לקטים עברו מסעות כחלק מטקסי החניכה שלהם. הם נדרשו להתמודד עם הבלתי־צפוי ולהוכיח שהם יכולים להיות מבוגרים. עוד לפני הספירה יוחסו לעלייה לרגל סגולות של העמקת הזיקה הדתית והעלאתה לדרגות רוחניות חדשות.
בין המאה ה־17 למאה ה־19, גברים צעירים ממעמד גבוה יצאו ל"טיול הגדול" שהיה אמור לבגר אותם, להשלים את השכלתם על ידי חשיפה לכל התרבויות הגדולות של אירופה, לזמן להם התמודדות עם הפתעות וקשיים, באופן שיעניק להם עמוד שדרה מוסרי.
במאה ה־20, כשהתיירות נעשתה נגישה גם לאדם העובד, הודגשו תועלות אחרות שלה: מנוחה, חיבור למשפחה, פיצוי על חיי שגרה משמימים ומעבר זמני מעמדת נותן השירות למקבל שירות. ובכל זאת, בשנות ה־70 של המאה הקודמת, החלו סוציולוגים ואנתרופולוגים לשים לב לקבוצה שלמה של תיירים שמחפשים בטיול שלהם משמעות קיומית.
מנקודת המבט של חוקרי התיירות, אין גבולות להשפעה האפשרית של המסע, ולא לחינם "תיירות טרנספורמטיבית" הפכה לתחום מחקר תוסס.
במאמר שפורסם ב־2020 בכתב העת Annals of Tourism Research, מהמובילים בתחום, טענה פרופ' פולין שלדון מאוניברסיטת הוואי שמסעות חיצוניים יכולים לשנות את המודעות הפנימית לכיוון של התעוררות או הארה. "משהוער, היחיד חווה שקט פנימי וחופש… חיבור למשהו גדול יותר, קשר אנושי וסביבתי עמוק", כתבה. היא לא היחידה שהתבטאה במושגים כאלה. בכל זאת מנסים להצדיק כאן הוצאה של משכורות שלמות בימים ספורים.
בישראל, רעיון הטיול הטרנספורמטיבי נחקר בהקשר של המסעות לפולין ומסעות תגלית - פרויקטים שהמדינה מסבסדת ורוצה לוודא שיש תשואה על השקעתה. לאור התוצאות, לא מפתיע שהמיזמים האלה ממשיכים. "אנחנו רואים שינוי בשאלות כמו הקשר של הצעירים ליהדותם, עד כמה הם מוכנים להתחתן רק עם יהודי", אומר פוריה. "השורה התחתונה היא שאת יכולה לגדל את הילד שלך איך שאת רוצה, אבל במסע בנוי היטב של כמה שבועות, אני יכול לגרום לו לרצות להתגייס לצנחנים".
"כמו דג שמביט על המים"
מה במסעות גורם לשינויים כל כך דרמטיים? המחקרים מצביעים על כמה מנגנונים אפשריים, שלפעמים פועלים יחד.
התיאוריה המצוטטת ביותר בהקשר הזה היא תיאוריית הלמידה הטרנספורמטיבית של הסוציולוג האמריקאי פרופ' ג'ק מזירוב (Jack Mezirow), מאוניברסיטת קולומביה. מזירוב טען כי שינוי אמיתי בתפיסות עולם מתחיל במשבר או בדילמה שמערערת את תפיסות העולם הקיימות.
חוקרי תיירות הרחיבו את התיאוריה וטענו שהתמודדות עם תרבויות מאוד שונות או עם מעגלים חברתיים חדשים, וכן עם אתגרי הטיול ומשבריו, יכולים בעצמם להיות דילמה מערערת.
כשאנחנו מעורערים ולא מצליחים ליישב את הדילמה שלנו בדפוסי החשיבה הקיימים, אנחנו נפתחים לבחון מחדש תפיסות קיימות. אנחנו שוקלים אלטרנטיבות, מנסים ליישם אותן, ובכך מתנסים גם בתפקידים ובזהויות חדשות. אם משהו מזה מצליח, התפיסה החדשה מוטמעת בשגרה. בטיול, בעיקר אם הוא ארוך ומנותק מהבית, אין לנו מחויבות לזהות קודמת או לתפקידים החברתיים המוכתבים שלנו, ולכן קל יותר להתנסות בתפיסות עולם חדשות.
"נשים יוצאות למסעות העצמה ומשילות נורמות מגדריות", מספר פוריה. "הן מרשות לעצמן לעשות גרעפס, להשתכר. הן משילות נורמות ומתוך זה מבינות שהן בעצם חיו בתוך נורמות, כמו דג שפתאום מביט על המים. והן שואלות אם זה מתאים לי או לא מתאים לי. זה מה שמראה המחקר, אבל אנחנו לא יודעים אם זה מחזיק כשהן חוזרות הביתה".
המסע לפולין או פרויקט תגלית בנויים על הגישה הזאת אבל באופן קצת שונה. השינוי הוא מטרה מוצהרת מראש, ומנצלים את הכלים של הלמידה הטרנספורמטיבית לשם כך.
נשמע מוגזם או אפילו קונספירטיבי? במאמר שפורסם ב־2022 ב־Annals of Tourism Research, חוקרים מהאוניברסיטאות אונטריו ובריגהם יאנג טענו כי "ברצוננו להבין את הלמידה הטרנספורמטיבית באמצעות תיירות הן כחוויה והן כמוצר... כמסגרת לתכנון ועיצוב חוויות למידה תיירותיות מכוונת מראש לתוצאות מסוימות... לשם למידה ושינוי התנהגות. רגעי שיא יכולים להיות מעוצבים כדי ליצור שינויים במודעות". כותרת המאמר הייתה "עיצוב חוויות תיירות לשם שינוי פנימי".
במסעות שנועדו מראש להוביל לשינוי מסוים, המדריך או מנהל החוויה מעוררים את הרגשות השליליים, דוחפים את היחיד מחוץ לאזור הנוחות שלו, וכשהמשתתף כבר במצב מעורער, המדריך מוכן מראש להציע תפיסות עולם חלופיות ולתמוך באינטגרציה שלהן בעצמי החדש.
מחפשים חוויות קיצון
התהליך הזה מתרחש גם באמצעות פידבק חיובי מיתר חברי הקבוצה, שעוברים אותו יחד. וכאן באה לידי ביטוי תיאוריה פופולרית אחרת בתחום התיירות הטרנספורמטיבית, Interaction Ritual Chains (שרשראות טקסי אינטראקציה).
הסוציולוג פרופ' רנדל קולינס טען שריטואלים חיוביים היוצרים סמלים של השתייכות קבוצתית הם בבחינת חוויות שיא רגשיות עבור היחיד. זהו הפיצוי הרגשי על החוויות הלא נעימות, שהופך את כל האירוע למשתלם רגשית. כשאנחנו יוצאים למסע המשווק מראש כטרנספורמטיבי, זאת החבילה שאנחנו קונים.
במחקרים שערך פוריה על המסע לפולין, הוא מצא שהמשתתפים חווים רגשות חיוביים ושליליים עוצמתיים גם יחד, והם מתארים את שני סוגי הרגש כבעלי תרומה חיובית לכלל החוויה. פוריה טוען שזה מאפיין לא רק את המסע לפולין אלא סוגים רבים של טיולי שורשים ומורשת. גם אופנת התיירות באזורי עוני קיצוני או באזורי מלחמה, שממנה התיירים חוזרים עם "פרופורציות", משחקת על הדואליות הזאת. כשהתיירים יוצאים לטיול כדי להשתנות, הם מחפשים חוויות קיצון מכל מיני סוגים, ולא רק רגשות נעימים.
לפעמים הרגש הלא נעים יכול לעבור את הגבול.
"בטח. נניח, חויית אנטישמיות בחו"ל יכולה להיות חוויה טרנספורמטיבית שלילית. או אם פגשתי תרבויות אחרות והבנתי שאין בינינו משותף. אם ציפיות טובות נשברות - גם זה יכול להיות טרנספורמטיבי. ללכת בכוונה למקום שיכול לשנות אותנו זה לפעמים יותר מפחיד מבאנג'י".
היום, אומר פוריה, כשאנחנו יכולים לראות את מגדל אייפל בטלפון ולשתול את עצמנו בתמונה עם AI, ההבטחות הרגילות של התיירות נשחקות, "וחוויות קיצון של יציאה מאזור הנוחות הם אחד היתרונות העיקריים שנותרו לנוכחות הפיזית במרחב אחר, בהשוואה לביקור וירטואלי".
לתיאוריות הפופולריות שהצגנו אין הרבה הוכחות אמפיריות. רוב המחקר שנערך בתחום היה איכותני, ממוקד במסע ספציפי והשינויים לא נבחנו לאורך זמן רב. ד"ר גארת' ליאן מאוניברסיטת סידני הצביע על החולשות האלה בכתב העת Tourist Studies, והוסיף שהיום, בעידן הסלולרי, קשה לנו יותר להתנתק מהחיים ומהזהות הרגילים שלנו, ולכן קשה יותר למשווקי החוויה לעצב את תודעתנו באופן מלא כדי להשיג תוך כמה ימים את השינוי המבוקש. לכן חלק מהם מתחילים להגביל את השימוש בטלפונים במסעות שנועדו מראש לחולל שינוי.
ובכל זאת, פוריה ואחרים הצליחו להראות שגם בגבולות האלה מתקבלות תנודות דרמטיות בשאלוני עמדות בעקבות מסעות. אלה העמדות שאיתם אנשים צעירים מקבלים בתקופה שלאחר המסע החלטות חשובות לגבי חייהם.
כמה זמן השינוי מחזיק?
האפשרות לשינוי טמונה לא רק בטיולים גדולים ושאפתניים. אולי שמנו לב שטוב לנו בטבע, שאנחנו נהנים להיחשף לאמנות, לבלות עם המשפחה, לאכול ארוחות מסודרות. אנחנו מבטיחים לעצמנו לאמץ הרגלים חדשים עם חזרתנו.
פרופ' גיא הוכמן, מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, הפסיק לעשן ברכב בעקבות טיול. "ידעתי שאני עומד לבלות שעות רבות בנסיעות עם הילדים שלי, אז הבטחתי לעצמי שלא אעשן באוטו, רק למשך תקופת הנסיעה לחו"ל". קל יותר להבטיח הבטחה תחומה מאוד בזמן ובמקום, אבל הוכמן מספר שבעקבות ההתנסות הזאת, השינוי דבק בו. קצת כמו הלהט"בים והחוזרים בשאלה מהדוגמאות של פוריה, הוא ראה שהוא יכול, והכניס את ההתנהגות הזו לגדר האפשר.
השינוי הזה לא דרש ערעור של תפיסות עולם קודמות. הוכמן ממילא היה שמח להפסיק לעשן, אבל בבית היה כבול לשגרה מסוימת שכוחה חזק מאוד. זה אופן נוסף שבו תיירות יכולה לשנות אותנו. שבירת שגרה יכולה לאפשר לנו לעצור ולבחון לרגע את ההרגל ים שלנו, להבין למה אנחנו מתגעגעים בבית ולמה לא, מה עושה לנו טוב ביומיום ומה פחות.
תיירים שמגיעים למקומות עם תנאי חיים קיצוניים מדווחים על הרצון להיות נחמדים יותר לאחרים, להכיר תודה, לעזור ולתרום. מי שמגיעים למקומות עם תרבות אחרת לגמרי משלהם עשויים לדווח על רצון להיות פתוחים יותר לאוכלוסיות שונות מהם גם בעתיד.
אז למה לא כל ההרגלים הטובים שאימצנו בטיול נשמרים? "מחקרים מראים שאנחנו מעריכים ביתר את התרומה של העצמי הפנימי שלנו להתנהגות שלנו, ומעריכים בחסר את התרומה של הסיטואציה. בתנאים של טיול, הסיטואציה יכולה להוביל אותנו להתנהג בצורה שונה, ואז אנחנו חשים שחל בנו שינוי. אבל כשנחזור לתנאים הקודמים שלנו, נראה ש'השתנינו' בחזרה. בזמן החופשה, אנחנו לא זוכרים את הסיבות שמקשות עלינו להתנהג כך בשגרה".
הוכמן מוסיף כי מחקרים בכלכלה התנהגותית הראו שאנחנו מתייחסים לטיולים כאל מרחב מחוץ לחיים. הוא מספר על סבתא שלו, למשל, שהייתה אוכלת אוכל לא כשר רק בחו"ל. בניגוד לחוזרים בשאלה של פוריה, ההתנהגות הזאת לא נכנסה אצלה לגדר האפשר. היא נשארה תחומה למרחב החוץ־חיים של חו"ל.
בעבר, הייתי מבלה חלק ניכר מהחופשה בקשיבות למה שעושה לי טוב ובהחלטות לשינוי כשאחזור. אחר כך ראיתי שזה לא מתממש והפסקתי לעשות זאת, אך בכך איבדתי חלק מההנאה שבחופשה. יש טעם במחשבות כאלה בזמן טיול, או שהן פנטזיות בלבד?
"קודם כול, את אומרת שהתוכניות עצמן מהנות - זו סיבה טובה מספיק להמשיך לעשות אותן. בעיניי יש בכך גם תועלת, כי בסופו של דבר אולי המחשבה כן תוביל לשינוי מסוים, וגם אם לא - תקווה לעתיד חשובה בפני עצמה".
במאמר מאוגוסט האחרון, שפורסם בכתב העת Journal of Hospitality and Tourism Insights, טען החוקר יקין זהנג מאוניברסיטת הוקאידו ביפן שבניגוד לגישת הטיול הטרנספורמטיבי הגדול, סביר להניח שרוב שינויי ההתנהגות בקרב מטיילים נובעים מהרגלים שהם חוזרים אליהם טיול אחרי טיול, עד שהם מופנמים בהדרגה גם בבית.
להוכמן יש רעיונות נוספים שיעזרו להבין את השינוי שעובר התייר. רעיון אחד הוא שעצם החשיפה לגירויים חדשים מגמישה את המוח ועשויה להקל בקליטת תפיסות חדשות ובעקבות זאת בשינוי הרגלים.
רעיון אחר נוגע לסוגיית "קו ההתחלה". בני אדם אוהבים לקבוע נקודות ציון כמו תחילת שנה, חודש או מעבר דירה כטריגרים לאתחול שינויים. טיול יכול להיות נקודת ציון כזאת, המפרקת את השגרה לפני ואחרי, ומאפשרת התחלה חדשה. הוכמן מקבל את האפשרות שרעיון נקודת ההתחלה יכול להלהיב לגבי שינוי, אך מוסיף: "לסטודנטים שלי אני תמיד אומר - אל תחכו להזדמנות הנכונה לעשות שינוי. אפשר להשתנות כבר מחר בבוקר, ואפילו קל יותר לעשות שינוי בר קיימא כשהוא נבחן מיד מול השגרה".
