מאז 7 באוקטובר 2023, כלכלת ישראל פועלת תחת מציאות פיסקלית חסרת תקדים. עשרות מיליארדי שקלים הוזרמו לחזית האזרחית במגוון סוגי צינורות. אבל מה יקרה להטבות האלו ביום שבו תסתיים המלחמה?
● נתוני צה"ל חושפים: המגזר שבו מתגייסים יותר, והזינוק בגיוס נשים
● מהו "התא למניעת חיכוך" שהוחלט להקים בלבנון?
בניגוד למה שניתן לחשוב, התשובה אינה טריוויאלית. אומנם סיום מלחמה נשמע כמו נקודת זמן ברורה: יום שבו התותחים משתתקים, החיילים שבים הביתה והמשק מנסה לחזור לשגרה. אבל מבחינת מערך ההטבות, המענקים והפיצויים שהמדינה מעניקה מאז 7 באוקטובר, מדובר באירוע פחות חד.
זאת משום שחלק מהזכויות קשורות לעצם שירות המילואים, חלקן למצב המיוחד בעורף, חלקן להחלטות פינוי של יישובים, וחלקן להוראות שעה שנחקקו או הוארכו שוב ושוב. לכן, השאלה הכלכלית הגדולה אינה רק איך קובעים שהמלחמה מסתיימת, אלא איך הקביעה הזאת משנה את המציאות.
מי קובע שהמלחמה הסתיימה?
ההחלטה על יציאה למלחמה או על פעולה צבאית משמעותית שעלולה להוביל למלחמה מתקבלת בידי הממשלה, ובנסיבות מסוימות בידי הקבינט המדיני־ביטחוני מכוח האצלת סמכות. כפי שהסברנו בעבר, הדבר נקבע בסעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה.
ואולם החוק אינו מצייר טקס מקביל וברור של "הכרזה על סיום מלחמה". בפועל, המשמעות נגזרת מהחלטות הממשלה, מהחלטות מערכת הביטחון, מהוראות פיקוד העורף ומהחוקים והתקנות שתוקפם הוצמד למצב החירום, למלחמה או לתקופה מוגדרת.
נכון למועד כתיבת הדברים, אין להניח שסיום לחימה בפועל, הפסקת אש או הסכם מדיני כשלעצמם מסיימים אוטומטית את כל מנגנוני הסיוע. גם אם הממשלה תקבל החלטה שלפיה המלחמה הסתיימה, כל הטבה תיבחן לפי מקור הסמכות שלה: חוק, תקנה, צו הרחבה, החלטת ממשלה, הוראת רשות המסים או נוהל של משרד הביטחון.
לכן, "סיום המלחמה" הוא טריגר חשוב, אך לא תמיד בלעדי. במקרים רבים הזכאות תמשיך עד תום תקופת הוראת השעה, עד פקיעת צו מסוים, עד ביטול החלטת פינוי או עד תום תקופת שירות מילואים מזכה.
אם כבר הזכרנו את הוראות השעה, כדאי להגיד כמה מילים על הטכניקה המשפטית המרכזית של השנים האחרונות. המדינה לא שינתה תמיד את דיני העבודה, המס, הביטוח הלאומי והפיצויים מן היסוד, אלא יצרה שכבות זמניות של הגנות, מענקים ומסלולים מיוחדים.
למשל, רשות המסים מפעילה מסלולי פיצוי לעסקים בגין נזק עקיף בעקבות מלחמת חרבות ברזל, לרבות מסלולים לפי מיקום העסק והיקף הפגיעה; משרד העבודה פרסם הנחיות וזכויות לעובדים בשעת חירום; ובמערכת הביטחון הוקמה קרן סיוע ייעודית למשרתי מילואים. כשהוראת שעה פוקעת, הזכות אינה ממשיכה מכוח האינרציה. אם המחוקק או הממשלה לא מאריכים אותה, ברירת המחדל היא חזרה לדין הרגיל.
משרתי המילואים
לא מזדכים על הזכויות
הקבוצה הראשונה שתושפע מכל שינוי היא משרתי המילואים. הזכות הבסיסית לתגמולי מילואים אינה מתנה מלחמתית אלא חלק מהדין הקבוע: מי שנקרא לשירות זכאי לתשלום, בדרך כלל דרך המעסיק אם הוא שכיר, או ישירות מהביטוח הלאומי אם הוא עצמאי או במעמד אחר. לפי המידע המעודכן של כל־זכות והביטוח הלאומי, התגמול מחושב לפי ההכנסה, בכפוף למינימום ולמקסימום שנקבעו. לכן גם לאחר סיום המלחמה, כל עוד אדם משרת במילואים כדין, עצם הזכאות לתגמול לא נעלמת.
לעומת זאת, שכבת המענקים המיוחדים שנבנתה סביב המלחמה רגישה הרבה יותר למועד הסיום. קרן הסיוע למשרתי המילואים מעניקה פיצויים ומענקים בשל אובדן הכנסה, פגיעה בעסק, הוצאות משפחתיות, טיפול רגשי וצרכים נוספים. חלק מהמסלולים נקבעו לתקופות זכאות מסוימות או לשירות בצו 8 בתקופת מלחמת "חרבות ברזל". ברגע שהמדינה תסגור את פרק החירום או תצמצם את ההגדרה של שירות מזכה, ייתכן שמענקים חריגים יופסקו, יוגבלו או יוחלפו במנגנון קבוע וצנוע יותר.
גם ההגנה במקום העבודה לא נגמרת ביום שבו המילואימניק מחזיר ציוד. הדין אוסר לפטר עובד בשל שירות מילואים, ובמקרים רבים גם בתקופה שלאחר סיום השירות ללא היתר מתאים. צווי הרחבה והנחיות עדכניות אף הרחיבו את ההגנה במקרים של שירות ממושך. המשמעות היא שסיום המלחמה עשוי לצמצם את מספר ימי המילואים ואת היקף המענקים, אך לא למחוק לאחור את ההגנות שכבר נצברו למי ששירת בתקופה המזכה.
העובדים
מסירים את ההגנות
עבור ציבור העובדים הרחב, סיום המלחמה עשוי להיות המעבר הדרמטי ביותר: מהיגיון של שעת חירום להיגיון של יחסי עבודה רגילים. בזמן המלחמה נוצרו הגנות לעובדים שנעדרו בגלל הוראות פיקוד העורף, סגירת מוסדות חינוך, פינוי יישובים, שירות מילואים של בן או בת זוג, או קריאה לשירות עבודה במפעל חיוני. חלק מההסדרים נועדו למנוע פיטורים בשל היעדרות מוצדקת, וחלקם עסקו בשאלה מי נושא בעלות השכר.
כאשר כל ההוראות הזמניות יפקעו, היעדרות מעבודה תחזור להיבחן בעיקר לפי הדין הרגיל: חופשה, מחלה, הסכמה על עבודה מרחוק או חל"ת מוסכם. מעסיק לא יוכל עוד להסתמך על מנגנוני פיצוי מלחמתיים כדי לקבל החזר על שכר ששולם לעובדים שנעדרו בשל מגבלות חירום, אם אותם מנגנונים לא יוארכו.
עצמאים ובעלי עסקים
שלושה מעגלי פיצוי
אצל עצמאים ובעלי עסקים, השאלה מורכבת במיוחד משום שהנזק הכלכלי מפגר לעיתים אחרי האירוע הביטחוני. מסעדה בצפון, מפעל בעוטף, מדריך טיולים, ספק אירועים או עצמאי ששירת חודשים במילואים עשויים לחזור לפעילות רק בהדרגה, גם אם הלחימה הסתיימה. מסלולי רשות המסים מבוססים על נזק עקיף, ירידת מחזורים, הוצאות קבועות, שכר עובדים ומיקום העסק. לכן סיום המלחמה עשוי לסגור חלון זכאות חדש, אך לא בהכרח למנוע תביעה בגין תקופה שכבר הוכרה.
ההבחנה החשובה היא בין שלושה מעגלים. הראשון הוא פיצוי על נזק ישיר לרכוש (מבנה, רכב, ציוד או מלאי) שממשיך להתברר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים. השני הוא פיצוי על נזק עקיף לעסקים בכל הארץ או באזורים מיוחדים, שנקבע בהוראות שעה ומתווים ייעודיים. השלישי הוא המסלול האדום ליישובי ספר, שבו עסקים זכאים, בכפוף להוכחת קשר סיבתי ותנאים נוספים, לפיצוי רחב יותר על הפסד או מניעת רווח. אם המדינה תכריז על חזרה לשגרה, המסלולים הכלל־ארציים צפויים להיות הראשונים להצטמצם, בעוד שבאזורי ספר או ביישובים שפונו ייתכן שהזכאות תימשך כל עוד הנזק וההגבלות נמשכים.
תושבי קו העימות
המציאות בשטח תכתיב
עבור תושבי קו העימות בצפון ובדרום, "סיום המלחמה" אינו בהכרח המועד הקובע. המועד החשוב יותר עשוי להיות ביטול החלטת הפינוי, קביעת מועד חזרה ליישוב, הסרת מגבלות ביטחוניות או שינוי סיווג היישוב. כל עוד המדינה מורה לתושבים שלא לשוב לבתיהם, או כל עוד יישוב אינו כשיר לחזרה מלאה בשל נזקי תשתיות וביטחון, ההיגיון של סיוע במגורים, הסעות, חינוך, שירותי רווחה ופיצוי לעסקים מקומיים עשוי להמשיך להתקיים.
גם כאן יש פער בין זכויות של משקי בית לבין זכויות של עסקים. תושב שפונה עשוי להיות זכאי למענקי אכלוס, פתרונות דיור או שירותים נלווים מכוח החלטות ממשלה ייעודיות. בעל עסק באותו יישוב עשוי לפעול במסלול אחר לגמרי מול קרן הפיצויים. אם ייקבע שהיישוב "חזר לשגרה", הסיוע האישי עשוי להסתיים מהר יחסית; אבל עסק שלא יכול לשוב לפעילות מלאה בגלל הרס או מגבלות ביטחוניות עשוי לנסות להוכיח נזק נמשך גם לאחר מכן.
השורה התחתונה היא שסיום מלחמה אינו מתג כיבוי לכלכלת החירום. במקום זאת, הוא מעלה שאלות חדשות: אילו הוראות שעה יוארכו, אילו מענקים ייסגרו, אילו תביעות ימשיכו להתברר, ואילו אוכלוסיות יוגדרו עדיין כנפגעות מהמלחמה גם אחרי שהכותרות יתחלפו.
