ארה"ב ואיראן חתמו לפני כשבוע וחצי על מזכר הבנות שממפה את הדרך להפסקת אש, אבל בשטח - חילופי המהלומות ביניהן התחדשה. נזק חמור נגרם לבניין בבחריין כתוצאה ממתקפה איראנית, תוך שטילים וכטב"מים איראניים שוגרו גם לעבר כווית. מנגד, ארה"ב תקפה 10 מטרות צבאיות איראניות במרחב הורמוז.
● בתמורה ל-500 אלף דולר: בלבנון רוצים להשיק תוכנית ויזת זהב
● חברת הנשק הטורקית, הקשר לארדואן והיוזמה הפרו-פלסטינית
ההסלמה האחרונה התרחשה בין היתר בעקבות חידוש תקיפת מכליות במרחב על ידי משמרות המהפכה בימים האחרונים, למרות שההסכם קובע כי המצר אמור להיות פתוח לכל. הם עשו זאת אף שרק בשבוע שעבר עמדה וושינגטון בהתחייבות משמעותית מצידה, והסירה את הסנקציות על הנפט האיראני למשך 60 יום. צעד שבהכרח מועיל מאוד לכלכלה המקרטעת של הרפובליקה האסלאמית.
אם כך, מה האיראנים רוצים להשיג? ד"ר מאיר ג'בדנפר, חוקר בבית ספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן, שוזר את המתרחש במפרץ, עם ההתפתחויות בלבנון. לדבריו, בטהרן ראו ביום שישי את חתימת ההסכם בין ישראל לממשלת לבנון, בתיווך אמריקאי, כהדרה של חיזבאללה - והחליטו לפעול. "האיראנים מאוכזבים מאוד ממה שקורה בלבנון", מסביר ד"ר ג'בדנפר. "מבחינתם, הם הגיעו למזכר הבנות עם האמריקאים, שהביא לסוף המלחמה בלבנון - ולא אכפת להם שחיזבאללה תוקף".
בראייה אמריקאית, ההסכם עם איראן הניב תועלת מיידית במחירי האנרגיה. ממצב שבו מחיר חבית ברנט האמיר במבצע שאגת הארי לכ־120 דולר ועמד ביום כינון ההסכם, 17 ביוני, על כ־78.5 דולר, הוא צנח בחזרה לכ־72 דולר. כלומר, סביבת המחירים הנמוכה ביותר מאז פרוץ המבצע.
שיתוף־הפעולה קרס
מי שמודאגות במיוחד מקריסת ההסכם הן מדינות מועצת שיתוף־הפעולה של המפרץ (GCC): ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר, עומאן, כווית ובחריין.
הארגון הוקם ב־1981 בצל המהפכה האסלאמית בטהרן ומלחמת איראן־עיראק, בתקווה לשמור על עצמן יחד בעת הצורך. אך מבצע שאגת הארי הוכיח כי בעת מצוקה, כל מדינה דואגת לעצמה.
כבר בשלב מוקדם יחסית במבצע ניכר כי ערב הסעודית - המדינה הגדולה ביותר במרחב - מותקפת בהיקף הנמוך ביותר. גם עומאן, המדינה השנייה ששוכנת על מצר הורמוז, שלא ממש מתנגדת לשאיפת איראן לגבות אגרות מעבר בהורמוז, לא הותקפה בעוצמות גבוהות.
שחקנית מפרצית משמעותית נוספת שלפי דיווחים לא בחלה בשום אמצעי במטרה להפסיק את המתקפות האיראניות נגדה היא איחוד האמירויות. בסוכנות הידיעות רויטרס דווח כי האמירותים הסכימו להעביר לאיראן כ־20־10 מיליארד דולר בתמורה להפסקת המתקפות נגדם.
המדינות שלא נכנעו
הלכה למעשה, ניכר בימים האחרונים כי היעדים לתקיפות הם שתי מדינות קטנות שלא נעתרו לשיטת הפרוטקשן של הרפובליקה האסלאמית: בחריין וכווית.
ד"ר יואל גוז'נסקי, ראש תוכנית המפרץ ב־INSS, ומי שריכז בעבר את הטיפול בנושא איראן והמפרץ במל"ל, כתב את עבודת הדוקטורט שלו על מועצת שיתוף־הפעולה של מדינות המפרץ.
הוא מציין כי לא בכדי המתקפות מוכוונות לבחריין ולכווית, שלא שילמו לאיראן. "ערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות, בדרך כזו או אחרת, הגיעו להבנות עם איראן, שלפיהן ידאגו להעברת כספים מוקפאים, או על בסיס הסדרים שלא פורסמו.
"נוכחות צבאית אמריקאית שלעצמה אינה סיבה שבגינה תוקפים את בחריין וכווית, שהרי גם בקטאר ואיחוד האמירויות יש בסיסים אמריקאים מוכרים וגדולים, אבל הן כבר לא מותקפות", הוא מסביר.
האינטרס של כל אחת ממדינות המפרץ למצוא את עמק השווה עם איראן, לא נובע רק מהרצון למנוע תקיפות, כי אם בגין החשש מקריסת כלכלותיהן.
בעוד נפט וגז מהווים כ־28% מהתוצר האמירותי וכ־37% מהתוצר הסעודי; במדינות כמו כווית וקטאר, הם מהווים כ־57% וכ־64% בהתאמה. לאיחוד האמירויות אמנם יש את נמל פוג'יירה מחוץ להורמוז ולסעודים חוף ארוך בים האדום, אבל הספקי היצוא משם מוגבלים.
במקרה הכוויתי והקטארי, האפשרות היחידה ליצוא דלקים פוסיליים הוא דרך המצר, שנמצא בשליטת איראן.
איראן שולטת בסדר היום
"ההסכם מעולה לאיראן ואני במקומם, הייתי לוקח וממשיך הלאה", מציין ד"ר גוז'נסקי. "יכול להיות שהתיאבון של איראן גדל, וזה עלול להוות את 'עקב אכילס' שלהם. מה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים זו מציאות שבה איראן קובעת את הטון, כולל את סדר היום הביטחוני במפרץ.
"נכון שארה"ב תוקפת אבל איראן סוגרת את הורמוז, עם ביטחון עצמי בשמיים. ההסכם הנוכחי לא שווה את פיסת הנייר שהוא כתוב עליה, וכל צד מנסה לשרטט כללים חדשים באש, משום שארה"ב לא מצליחה לאכוף את הפסקת האש".
אי אכיפת הפסקת האש מגבילה את קצב ירידת מחירי האנרגיה, כי יצוא הנפט מהמפרציות מוגבל מאוד. "לאחר כינון ההסכם עם ארה"ב, חוגים מסוימים בטהרן גילו שהחלטתו של נישא ארה"ב דונלד טראמפ נבעה מכך שנותרו רק עוד 40 יום של רזרבות נפט בשוק", אומר ד"ר ג'בדנפר.
"לתפיסתם, אם היו ממשיכים עוד חודש־חודשיים באותו קו מלחמתי, הייתה באפשרותם היכולת לקבל הרבה יותר מוושינגטון. על כן, ישנם בכירים איראנים שמעוניינים לטרפד את ההסכם הנוכחי עם ארה"ב".
ימצאו את עמק השווה?
במידה וימצאו האמריקאים והאיראנים את עמק השווה, מדינות המפרץ צפויות להיות שחקניות משמעותיות בשחרור הנכסים המוקפאים של משטר האייתוללות.
ב"וול סטריט ג'ורנל" נחשף כי במסגרת מערך הנכסים בסך כ־100 מיליארד שמוקפאים מחוץ למדינה, כ־50־20 מיליארד דולר מצויים בסין, הלקוחה של כ־90% מיצוא הנפט של הרפובליקה האסלאמית.
בד בבד, בעיראק נמצאים כ־15 מיליארד דולר שאמורים להתקבל מאספקת חשמל וגז למדינה; וכן כ־7 מיליארד דולר תקועים הן בהודו והן בקוריאה הדרומית; כ־6 מיליארד דולר בקטאר; וכ־8 מיליארד במדינות נוספות בהן יפן, לוקסמבורג ועומאן.
ד"ר גוז'נסקי מסכם כי כבר כעת ברור שמועצת שיתוף־הפעולה של מדינות המפרץ הפכה לגוף חסר רלבנטיות. "כל אחת מן המדינות פועלת למען האינטרסים שלה, באופן בילטרלי מול איראן.
"במהלך שאגת הארי התלוננו, למשל, האמירותים שהסעודים הם פייסנים, ובסוף גם הם יישרו קו עם טהרן, כי הבינו שאף מדינה אחרת לא עומדת איתם".
