הרשות השופטת הודיעה היום (ד’) בצער על פטירתה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, עדנה ארבל, בגיל 82. ארבל מונתה לבית המשפט העליון בשנת 2004, ולאחר כעשור, בשנת 2014, פרשה לגמלאות עם הגיעה לגיל 70. היא הותירה אחריה שלוש בנות.
את דרכה המקצועית החלה בפרקליטות מחוז המרכז, שם עבדה בין השנים 1972 ל-1988. בארבע השנים האחרונות לתפקידה שימשה כפרקליטת מחוז המרכז. בשנת 1988 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכיהנה בתפקיד עד 1996.
בינואר 1996 מונתה לפרקליטת המדינה, ובמקביל שימשה גם כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה בעת הצורך. במהלך הקריירה עמדה בראש ועדת "פרקליטות 2000" ובראש ועדה לגיבוש קוד אתי לפרקליטים. כמו כן השתתפה בדיונים שנערכו ברומא, בהאג ובשטרסבורג בנושאי בית הדין הפלילי הבינלאומי.
ארבל הייתה חברה בצוות איסוף החומרים לוועדת החקירה בראשות השופט יצחק כהן, שחקרה את אירועי סברה ושתילה. היא גם כתבה את דוח הוועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה בעקבות חקירת המשטרה בפרשת "אוטובוס קו 300". בנוסף שימשה כנציגת שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בוועדות שונות, ולימדה במכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו.
נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שופטי בית המשפט העליון, מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, וכן נשיאי בתי המשפט, השופטים ועובדי מערכת בתי המשפט, משתתפים באבלה הכבד של המשפחה.
נשיא המדינה יצחק הרצוג מסר תנחומים למשפחה ומסר "לאורך עשרות שנים של שירות ציבורי מילאה עדנה שורת תפקידים מרכזיים במערכת המשפט הישראלית, מתוך תחושת שליחות עמוקה, אחריות ומחויבות למדינת ישראל ולשלטון החוק. במהלך דרכה הותירה השופטת ארבל חותם משמעותי על מערכת המשפט, האמינה כי מאחורי כל תיק וכל הכרעה ניצב קודם כל אדם, ופעלה מתוך מחויבות עמוקה לצדק, לכבוד האדם ולערכי השירות הציבורי".
נלחמה עבור שיוויון זכויות ומעמד האשה
מעמדן של נשים והדאגה לשוויון הזכויות של נשים עוברות כחוט השני בפסיקותיה של השופטת ארבל. כך בהחלטות של ביקורת שיפוטית על בית הדין הרבני בנסיבות שבהן קופחה זכותה של אישה להשתחרר מעגינותה, וגם כשקבעה כי נפגעה זכות הנגישות לערכאות של עותרת כשנמנעה ממנה האפשרות להיאבק על זכויותיה הקנייניות בדירת בני הזוג.
אחד מפסקי הדין הבולטים והשנויים במחלוקת שבהם הייתה שותפה ארבל עסק בתיקון לחוק למניעת הסתננות, שאפשר החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של עד שלוש שנים. ארבל, שכתבה את חוות הדעת המרכזית, קבעה יחד עם שופטי ההרכב המורחב כי התיקון אינו חוקתי, משום שהוא פוגע פגיעה קשה בזכות לחירות.
בפסק הדין כתבה כי "כאשר אדם מושם במעצר לא משום שהוא מהווה סיכון אישי כלשהו, אלא כדי להרתיע אחרים, ההתייחסות אליו אינה כאל מטרה בפני עצמה אלא כאל אמצעי". לצד זאת הדגישה את מצוקתם של תושבי דרום תל אביב וכתבה: "אבקש להניח כי תוצאת פסק דין זה לא תהיה קלה לציבור הישראלי ותהיה קשה במיוחד לתושבי דרום תל אביב, שהמצוקה המשתקפת מזעקתם נשמעת כיוצאת מן הלב ומעוררת אמפתיה והבנה באשר לצורך לסייע להם במצבם".



















