ועידת נאט"ו 2026, שתיפתח ביום שלישי באנקרה, היא ההוכחה המובהקת ביותר לכך שבמשחק הגיאופוליטי האינטרסים הצרים תמיד מנצחים את הערכים. בזמן שנשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן מציג את הקו התוקפני ביותר שלו אי פעם כלפי ישראל, מדינות המערב נופלות לידיו.
החל בשאיפה של וושינגטון למכור לו מטוסי F-35, דרך הרצון של קנדה לפתח את יכולות הגרעין הטורקיות, ועד לאיחוד האירופי, שדואג לכך שטורקיה תשמש "סכר" בפני זרם הפליטים.
● על חשבון ישראל: טורקיה וערב הסעודית מקדמות נתיב סחר חדש
● טורקיה ומצרים מהדקות את שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן
ממה מודאגת ישראל, כיצד מנסה ממשל טראמפ לעקוף את התנגדות הקונגרס, ואיך קשורות עסקאות המיליארדים של בריטניה ואיטליה?
החשש: סוף לעליונות האווירית של צה"ל
החשש האסטרטגי הגדול ביותר של ירושלים נובע מסוגיית ה־F-35. מבין כל ההיבטים הצבאיים, חיל האוויר הוא היחיד שבו נהנה צה"ל מעליונות אזורית מוחלטת. הטורקים, שהיו חלק מתוכנית ה־F-35 המקורית, הודחו ממנה לאחר שארדואן התעקש לרכוש מערכות הגנה אווירית רוסיות מדגם S-400. מהלך זה הפעיל נגדם ב־2019 את סנקציות CAATSA האמריקאיות, שלפיהן כל מדינה הרוכשת מערכות ביטחוניות מתקדמות מרוסיה מוגדרת כיריבה של וושינגטון - ונשללת ממנה הגישה לטכנולוגיות קצה אמריקאיות.
אלא שכעת ממשל טראמפ מעוניין לקדם מחדש את העסקה, ולשם כך נדרש להעביר שינויי חקיקה מורכבים בקונגרס. הבעיה של הנשיא דונלד טראמפ היא ההתנגדות הנרחבת למהלך בבית הנבחרים ובסנאט, הן בקרב הדמוקרטים והן בקרב הרפובליקנים. "זו הזיה שבתקופה כזו נאט"ו בוחרת לקיים את הוועידה באנקרה", אומר לגלובס בכיר בממשלת ישראל, והוסיף כי "לא ברור איך הממשל האמריקאי בכלל שוקל לאפשר מכירה כזו".
בצל ההתנגדות בקונגרס, ולאו דווקא בשל העמדה הישראלית, בוושינגטון כבר גיבשו תוכנית ב': מכירת מנועי מטוסים מתקדמים. הממשל עדכן לאחרונה את הקונגרס על כוונתו למכור לאנקרה עשרות מנועי F110 מתוצרת GE, בעסקה ששוויה כ־700 מיליון דולר. המנועים מיועדים לפיתוח "קאאן" - מטוס דור חמישי שארדואן בונה עליו כגיבוי להרחקה מפרויקט ה־F-35. עם זאת, אנקרה מתקשה לעמוד ביעדי העצמאות הביטחונית של עצמה, כולל פיתוח המנוע המקומי TF35000, ולכן רכש ה־F110 נתפס מבחינתה כפתרון "ביניים".
זהו לא פתרון הביניים היחיד שהטורקים נאלצים לאמץ בשל קשיים בתעשיות הביטחוניות שלהם. בשנים האחרונות מקדם ארדואן את פרויקט "כיפת פלדה", שמטרתו לייצר מערך הגנה אווירית רב־שכבתי המבוסס כולו על טכנולוגיה טורקית. אלא שבשכבות הגבוהות ביותר, אנקרה נותרה תלויה לחלוטין במערכת S-400 הרוסית.
במהלך מבצע "שאגת הארי", טורקיה אף נקלעה למבוכה כאשר איראן שיגרה טילים בליסטיים שעברו בשטחה - ומי שביצעו את היירוטים בפועל היו השותפות מברית נאט"ו. השבוע הודה שר ההגנה הטורקי ישאר גולר שהממשלה בוחנת כעת את רכישת מערכת הפטריוט האמריקאית.
המפנה ביחסים עם קנדה והמיליארדים מבריטניה
האמריקאים אינם היחידים שמוצאים בארדואן אינטרס כלכלי ואסטרטגי. טורקיה סובלת מאתגר אנרגטי עצום ולא נהנית מעצמאות בשום תחום - נפט, גז טבעי או אנרגיות מתחדשות. בשל כך, היא פנתה לרוסים לצורך הקמת תחנת הכוח הגרעינית "אקויו". הפרויקט סובל מעיכובים ורק בשנה הבאה צפויה להתחיל לפעול יחידת הייצור הראשונה (מתוך ארבע).
לטווח הארוך, אנקרה שואפת להתבסס על אנרגיה גרעינית. הנושא עמד במרכז פגישה שנערכה באוטווה בשבוע שעבר בין שרת החוץ הקנדית אניטה אנאנד למקבילה הטורקי, הקאן פידאן. הקנדים היו אלה שהציעו מיוזמתם להרחיב את שיתוף הפעולה הגרעיני.
הקנדים מעוניינים לחתום עם אנקרה על עסקת ענק, בעקבות הצהרת שר האנרגיה הטורקי אלפרסלאן בייראקטר מוקדם יותר השנה על כוונת המדינה לבנות שמונה כורים גרעיניים נוספים. הקנדים מציעים לטורקים כורים מדגם "קאנדו", המופעלים באמצעות אורניום טבעי לא מועשר. בדרך זו, קנדה מקווה למכור לטורקיה הן את הכורים והן את האורניום שיופק במכרות שלה.
מדובר במפנה דרמטי ביחס הקנדי. בניגוד לטראמפ, שהגדיר את ארדואן כ"חבר טוב" או "מנהיג גדול" למרות עמדתו כלפי ישראל, קנדה החזיקה עד לא מזמן בקו נוקשה: רק לפני חמש שנים ביטלה 29 היתרי יצוא ביטחוני לטורקיה, לאחר שנחשף בחקירה של "גלובל אפיירס" שמל"טים טורקיים שהכילו רכיבים קנדיים שימשו את אזרבייג'ן במלחמת קרבאך השנייה נגד ארמניה.
האינטרסים המערביים הצרים מול טורקיה לא מוגבלים לצפון אמריקה, ושילוב הכוחות הביטחוני הטורקי-איטלקי בלט מעל ומתחת לפני השטח. במרץ אשתקד חתם תאגיד המל"טים הטורקי בייקאר (שסמנכ"ל הטכנולוגיות שלו הוא סלצ'וק בייראקטר, חתנו של ארדואן) על הסכם להקמת מיזם משותף עם ענקית הביטחון האיטלקית לאונרדו. שיתוף הפעולה כולל התמקדות איטלקית במטע"דים (מטענים ייעודיים), מערכות אלקטרוניקה ואינטגרציה, בעוד שהטורקים מספקים את פלטפורמות המל"טים ושרשראות הייצור.
שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, בייקאר רכשה את חברת פיאג'יו האיטלקית, המפתחת ומייצרת כלי טיס. רכישה זו מעניקה לטורקים דריסת רגל רשמית בתוך האיחוד האירופי, ומקלה עליהם דרמטית בביצוע עסקאות ביבשת.
בריטניה היא הצלע הבאה בהתרחבות העסקאות הביטחוניות עם אנקרה. באוקטובר האחרון הגיעו המגעים לשיא, כשארדואן חתם עם ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, על עסקת ענק לרכש 20 מטוסי יורופייטר טייפון (מדגם EF-2000) תמורת כ־10.7 מיליארד דולר (8 מיליארד ליש"ט). עבור לונדון מדובר במכירה הביטחונית הגדולה ביותר ב־25 השנים האחרונות, והראשונה של מטוסי טייפון מאז 2017.
מרוויחה בולטת בהסכם היא שוב חברת לאונרדו האיטלקית, השותפה בקונסורציום יורופייטר ואמונה על המערכות האוויוניות, המכ"ם, הלוחמה האלקטרונית, החימוש והתחזוקה ההנדסית של המטוסים.
אינטרס עליון: הפליטים שמכתיבים את המדיניות
בסיכומו של דבר, כשהמנהיג האירופי הממוצע מביט לעבר טורקיה, החשש הגדול שלו נותר סוגיית הפליטים. השלכות מלחמת האזרחים בסוריה עדיין מכבידות על כלכלת אירופה, המארחת כ־1.3 מיליון פליטים שהגיעו דרך השטח הטורקי. מאז פרוץ המלחמה ב־2011, הפך ארדואן ליעד עלייה לרגל עבור בכירי האיחוד, במטרה להבטיח שימשיך לשמש כ"שוטר" של הגבולות.
רק השבוע הגיעה לאנקרה שרת החוץ של האיחוד האירופי קאיה קאלאס, אחת הדמויות האנטי־ישראליות הבולטות בבריסל, עד כדי כך שלפני שבועיים שר החוץ גדעון סער החליט על ניתוק הקשרים עמה. החרם הישראלי הגיע בעקבות דיווח באתר Euractiv, שלפיו קאלאס השוותה בשיחה סגורה עם דיפלומטים בין מדיניות ישראל ביהודה ושומרון לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
אותה קאלאס הגדירה את טורקיה בפגישתה עם ארדואן כ"שותפת מפתח" של האיחוד בתחומי הביטחון, ההגירה והאנרגיה, ואף הדגישה את היותה מדינה מועמדת להצטרפות לאיחוד. השניים עסקו בחיזוק הקשרים בין בריסל לבין אנקרה, וכן בחשיבות "היחסים הטובים בין השכנות", לדבריה. קאלאס גם ניצלה את ההזדמנות לעסוק במלחמת רוסיה-אוקראינה ובמתיחות במזרח התיכון, כחלק מההיערכות לוועידת נאט"ו. לדבריה, "טורקיה מספקת תרומה משמעותית" להגנת המרחב המזרחי של נאט"ו.
