1 הסרט Artificial היה אמור לשלוח את יוצריו לשטיחים האדומים של עונת הפרסים הקרובה. עם הבמאי המוערך לוקה גוואדניניו ("קרא לי בשמך") על ההגה, קאסט של כוכבים (אנדרו גארפילד, מוניקה ברברו, קופר הופמן) ותקציב הפקה מכובד של 40 מיליון דולר, הסרט עמד מוכן להפצה וליצירת גלים תרבותיים. אלא שאז הגיעה ההודעה המפתיעה של אמזון, שהסבירה בנימוס תאגידי כי היא מוותרת על זכויות ההפצה וכי "יוטב לכולם אם הסרט יופץ על ידי גורם אחר".
● הסרט ששבר את השוק והקריס את הוליווד
● העיבוד החדש לפסגת הפחד חושף את החרדות של הבורגנות
לרבים המהלך הזה הריח כמו פחד. המהירות שבה השליכה אמזון את תפוח האדמה הלוהט מידיה, אחרי שלפני שנה אישרה אותו להפקה בקול תרועה רמה, העלתה מיד חשד שזהו ניסיון בוטה לסתימת פיות אומנותית. לפי השמועות מהקרנות מוקדמות, גוואדניניו מציג את מושא הסרט, מנכ"ל OpenAI סם אלטמן (גארפילד), באור עגום ומאיים, ומשרטט נבואת זעם על האופן שבו הבינה המלאכותית תשפיע על האנושות. בעולם הישן, הוליווד הייתה כנראה חוגגת על דרמה כזו. היום, היא מוצאת עצמה יותר ויותר תחת צנזורה שקטה מרצון.
2 כדי להבין מדוע הסיפור כל כך לוהט די להציץ בדיווחים הפיננסיים של אמזון מפברואר האחרון. אמזון חתמה אז על עסקת ענק של כ-50 מיליארד דולר, שהפכה אותה לספקית ענן ותשתית של OpenAI. עסקי האולפנים הם פסיק קטן עבור אמזון, זרוע זניחה במערכת האקולוגית העצומה של קמעונאות וטכנולוגיה. וכשחטיבת הבידור מייצרת מוצר שמאיים להרגיז שותף אסטרטגי גדול של החברה האם, או ליצור תדמית שלילית לעסק שבו אמזון מושקעת, האומנות מובלת לגרדום.
האם OpenAI רכשה כחלק מחבילת השירותים, במרומז או במפורש, את שתיקת האולפן? האם מפלצות הטק פשוט קונות חסינות מביקורת? עצם השאלות האלו, והידיעה שהוליווד תקריב השקעה של 40 מיליון דולר כדי לא להביך מנכ"ל טק, מוכיחים שהאינטרס התאגידי עושה כרצונו.
3 16 שנה אחורה חלה נקודת מפנה ביחסי הוליווד ועמק הסיליקון - עם הסרט "הרשת החברתית" (2010) של דיוויד פינצ'ר ואהרן סורקין. מארק צוקרברג ופייסבוק ניהלו אז מלחמת חורמה בניסיון לעקר את הסרט מתוכן. איומי תביעות דיבה על אולפני סוני, צבא של אנשי יח"צ שפעל למסגר את התסריט כפנטזיה. סוני סירבה להיכנע, הפיצה את הסרט, וצוקרברג - כשהבין שאין מה לעשות - ניסה לחבק את הסרט, קנה כרטיסים לכל עובדיו ואף התייצב למערכון ב"סאטרדיי נייט לייב" עם ג'סי אייזנברג, שגילם אותו, כדי להנמיך את הלהבות.
זה היה מאוחר מדי. הסרט קיבע את דמותו כסוציופת תאגידי (קו ישיר מתוח משם לסרט ההמשך שיוצא השנה ועוסק בחלקה של מטא במהומות הקפיטול, ללא שיתוף פעולה מצדה). סם אלטמן, כך נראה, שינן את הלקח המר והבין שברגע שהקולנוע מקבע נרטיב, דבר - גם לא הצלחה עסקית כבירה - יתקן אותו.
ההבדל המטריד הוא שאלטמן כנראה אפילו לא היה צריך להרים טלפון, לאיים בתביעה או לשלוח יחצ"נים להילחם על דמותו. אחרי שהאולפנים הגדולים נבלעו על ידי אימפריות טק, ניגוד העניינים המובנה עושה את עבודת ההשתקה.
4 התוצאה המיידית היא "אפקט מצנן". אולפני הענק של הוליווד מאותתים ליוצרים לא לעסוק באנשי הכוח האלה. כשהמסר נקלט, הוליווד הופכת למרחב סטרילי והתכנים המאתגרים מחפשים מקלט אצל המפיצים העצמאיים. זה מה שקרה עם Artificial, שנאלץ לנדוד לחברת ההפצה העצמאית ניאון, לאחר שענקיות כמו נטפליקס, פוקוס (זרוע סרטי האיכות של יוניברסל) או A24 (שגם חולקת משקיעים עם OpenAI) סירבו לגעת בו.
הסיטואציה הזו משחזרת כמעט אחד לאחד את הדרמה סביב "המתמחה", הסרט על דונלד טראמפ מהשנה שעברה, שהתקשה למצוא בית עד שמפיץ אינדי קטן הימר עליו עד לטקס האוסקר. המעבר לניאון הוא יותר מסתם שינוי לוגו בתחילת הסרט. זו פגיעה ביכולת של הסרט להגיע לקהל רחב ככל האפשר. יש הבדל תהומי בינה לבין מכונת השיווק המפלצתית של אמזון, שמסוגלת להפוך סרטים לאירוע עצום. ניאון יודעת לייצר יוקרה ולפצח את הטעם של האקדמיה, אבל "אנורה" שלה למשל זכה באוסקר, ונותר הזוכה עם הכי מעט צופים בהיסטוריה. כשסרט עובר מאמזון לניאון, הוא עובר מהמיינסטרים אל הגטו של הסינמטקים. הוליווד אולי לא שרפה את הפילם של גוואדניניו, אבל היא דאגה להצר את דרכו אל התודעה הציבורית.
5 קשה לנתק את ההחלטה של אמזון מההיסטוריה המתוחה של הוליווד מול OpenAI. לתעשיית הקולנוע, סם אלטמן הוא האיש שכמעט שרף את הבית על יושביו. לא מזמן החברה שלו הציגה לעולם את "סורה", מודל טקסט לווידיאו שאיים לייתר תעשייה שלמה של עובדים. הפרויקט השאפתני נסגר ונזנח, אולי גם נוכח התגובות הקשות והמלחמות על זכויות יוצרים. אבל מי שראה בסגירתו ניצחון של הרוח האנושית על המכונה, מקבל כעת את האירוניה האכזרית של Artificial.
אלטמן וחברות ה-AI הבינו שהרבה יותר יעיל לבלוע את הוליווד מבפנים, דרך עסקאות כמו זו של אלטמן עם אמזון, או של גוגל עם A24, ששילמה 75 מיליון דולר כדי לאמן את המודלים שלה על תוכן איכותי. כך, גם אם הביג-טק האט את הניסיונות לייצר קולנוע סינתטי, הוא בינתיים מצליח למנוע מהקולנוע לספר את סיפור הדורסנות שלהם.
הבחירה בפלטפורמת הפקה או הפצה לא יכולה להישאר כלכלית נטו. אחרת נתעורר למציאות שבה המכונות אולי עוד לא כותבות את התסריטים, אבל הן אלו שקובעות, בשקט, למי בכלל מותר לקרוא אותם.
