עוד לפני שהספקנו לעכל את הצ'טבוטים שנכנסו לחיינו, מהפכת הרובוטים שנעים סביבנו כבר ממשמשת ובאה. כך לפחות סבור אלישי עזרא־צור, פרופסור חבר במחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב, דקאן הסטודנטים וראש המעבדה להנדסה נוירו־ביומורפית באוניברסיטה הפתוחה.
● הפרופסור הישראלי מהרווארד שיחפש חייזרים עבור טראמפ
● מפרומפט ללופ: המקצוע שיכריע מי ינצח בעידן ה-AI
"בסן פרנסיסקו, מכוניות אוטונומיות כבר שולטות במרחב. ביפן ביקרתי במסעדה שבה לא ראיתי אף בן אנוש בצוות. שפים רובוטים מכינים את האוכל ומלצרים רובוטים מביאים אותו. אולי במקום כלשהו מאחור יש אדם אחד עם ווק".
נתת טיפ למלצר הרובוטי?
"מה פתאום. הכול באפליקציה. אני מאמין שרובוטים כאלה יהיו בכל המרחב שלנו עד 2030".
אם רובוטים מפחידים אתכם יותר מצ'טבוטים, עזרא־צור לא מתכוון להרגיע אתכם. "כשאנחנו לוקחים משהו מהאנושיות שלנו, מהאינטליגנציה שלנו, ושמים אותו במרחב הפיזיקלי, הוא יכול להפוך למטריד מאוד. מקובל לציין את חוסר היכולת של רובוטים ללמוד ישירות מהעולם כאחד החסמים לפיתוח מודעות בכלי בינה מלאכותית. אולם ברגע שהם יכולים לחוש את העולם, לייצר מפה שלו וגם לפעול בו, אני חושב שהם יכולים להגיע קרוב יותר למודעות, ולהיות לא רק מערכות חכמות אלא גם נבונות, כלומר עם אינטליגנציה דומה יותר לזו האנושית".
רובוט פיזי מפחיד אולי יותר משום שהוא גם יכול לפגוע בנו פיזית. לפני כמה שבועות הסתובב ברשתות סרטון שרואים בו רובוט שפתאום משום מקום בועט בילד.
"ראיתי את הסרטון. אחר כך הרובוט המסכן התכנס בתוך עצמו. חששות כאלה הם באמת חלק מהאירוע. רובוטים כבר היום מוטמעים עמוק ביותר בצבא, שמשתמש ברכבים אוטונומיים, כלי טיס אוטונומיים. אני רוצה להאמין שאותם מהנדסים שאמונים על הטכנולוגיה למדו גם פילוסופיה של המוסר ואתיקה. לנו יש קורס חובה בתחום הזה עבור תלמידי ה־AI שלנו".
היתרון של מחשב שטועה
פרופ' אלישי עזרא־צור הגיע למסלול האקדמי לא בדרך הרגילה. הוא עזב ישיבה בגיל 15, למד כמעט כל מה שאפשר ללמוד וצבר שבעה תארים בתחומים שנעים מספרות וקולנוע ועד ביו־הנדסה ומדעי המוח (ראו מסגרת). היום הוא מנסה לפתור את אחת השאלות הגדולות של עידן הבינה המלאכותית: איך בונים מכונה שלא רק יודעת לחשב, אלא גם לחוש את העולם, ללמוד ממנו ולפעול בו.
במעבדה שלו מפתחים רובוטים עם מוח שדומה יותר למוח האנושי. "אם מפעילים שבב שלנו, תראי פעילות דומה מאוד לפעילות של תא עצב", הוא אומר.
עד כמה אנחנו קרובים לפיתוח טכנולוגיה כזאת? לדבריו, היום יש דמיון מועט בלבד בין אלגוריתמי בינה מלאכותית שאנחנו משוחחים איתם לבין המוח האנושי. לפעמים התוצאות שמפיק הבוט נראות לנו דומות לחשיבה אנושית, אך זו רק אשליה.
מדוע אנחנו רוצים מחשב שדומה לנו?
"למערכת הקיימת יש יתרונות משלה, אבל גם למוח שלנו יש יתרונות רבים. המערכות הקיימות מאוד מדויקות ומשקיעות המון אנרגיה כדי לוודא שהן לא טועות. לעומת זאת, מערכות שדומות יותר למוח יודעות ללמוד מהעולם ולתקן טעויות תוך כדי התהליך, ולכן הן פחות 'חוששות' לטעות. כתוצאה מכך, הן יכולות לפעול באנרגיות הרבה יותר נמוכות ולהיות הרבה יותר זולות.
"אלא שאם אני אתן היום לבוגר מדעי המחשב את המערכת הזאת של המחשב הנוירו־מורפי, המחשב שדומה לרקמת מוח, הוא לא יידע מה לעשות איתה. איך כותבים על זה קוד? איך מריצים על זה תוכנה? אז זה מה שאנחנו עושים. בונים את כל האקוסיסטם של המחשב הנוירו־מורפי עם הקוד שרץ עליו והחומרה שהוא מפעיל".
בחומרה אתה מתכוון לרובוטים?
"זו אחת ההתמחויות העיקריות של המעבדה שלנו. הקוגניציה המוטורית היא אחד היתרונות שלנו כבני אדם על פני הרובוט. בני אדם זזים היום בצורה הרבה יותר מוצלחת מכל מכונה. לכן למערכות הבינה שאנחנו משוחחים איתן היום אין גוף. השפה והזיכרון מפותחים במערכות הללו הרבה יותר.
"כדי ליצור רובוט שיכול לנוע במרחב באמצעות הארכיטקטורות האלה, דרושה כמות עצומה של משוואות, המון אנרגיה וכוח חישוב של המכונה. אבל אנחנו, בני האדם, חושבים תנועה במנגנון אחר לגמרי מזה של הרובוטים הקיימים, ולכן אנחנו מאמינים שהרובוטיקה של העתיד תגיע מהמחשב הנוירו־מורפי, כנראה בממשק עם מחשב 'רגיל'".
מחקר על דובים שחורים
יש כבר יישום בשטח. "שיתפנו פעולה עם בית החולים אלי"ן, מרכז השיקום לילדים ולנוער. אנחנו רוצים להציע להם פתרונות רובוטיים שיעזרו להם היכן שהם לא מסוגלים לבצע תנועה. זה אתגר גדול, כי בתנועה של אדם במרחב יש רכיב מאוד גבוה של אי־ודאות, וגם כי לכל ילד עם הפרעה כזו בתנועה יש בעיה אחרת וסט מגבלות אחר. המגבלות אפילו משתנות אצל אותו אדם משנה לשנה, לפעמים מיום ליום".
מערכות רובוטיות למטופלים עם הפרעות תנועה אמנם כבר קיימות, אך הן מורכבות מאוד ויקרות. "אנחנו מאמינים, וגם הדגמנו - לראשונה במערכת קלינית - שהמחשב הנוירו־מורפי יכול לעשות את זה הרבה יותר בזול. פיתחנו יד רובוטית שמתחברת לכיסא הגלגלים ויכולה להרים עבור המשתמש דברים מהרצפה, לקחת כוס ממדף ולעזור לו לשתות ממנה. הרובוט הזה גם מקבל פקודות מהמשתמש וגם חש את הסביבה ממש כמו המוח. הוא יודע איפה הוא במרחב, יש לו הבנה של נקודות העניין, והוא יכול לבצע משימה על פי הוראה פשוטה יחסית מהמשתמש".
ההשראה לבניית המערכות הללו מגיעה ממקומות בלתי צפויים. "נסענו למינסוטה לחקור דובים שחורים שישנים שם שנת חורף במערות", מספר עזרא־צור. "יש להם פיזיולוגיה מאוד מעניינת שמאפשרת להם להאט מאוד את קצב הדופק ועדיין להגיב לסביבה. יש לנו שותפים באוניברסיטת מינסוטה שהמחקר הזה הוא החיים שלהם והם מבלים את כל הקריירה שלהם במטר וחצי של שלג. הם יודעים להגיע לדוב ישן ולהשתיל לו שבב".
אז המערכת שלכם, בהשראת המוח האנושי והפיזיולוגיה של הדובים, יכולה להוזיל לנו מאוד את הרובוטים של העתיד.
"הוזלה היא חלק מהסיפור, אבל מטרה חשובה לא פחות היא לשפר את יכולת התגובה לסביבה, האינטראקציה עם העולם. למשל, היה לנו פרויקט עם חברת טסלה בנושא של בקרת נהיגה במקרה של הפתעה, למשל שמן על הכביש. ה'מוח' שלנו יכול לחוש מהר מקרים שבהם הפיזיקה מתנהגת לא כמו שאנחנו מצפים שהיא תתנהג וגם לפצות על כך מהר".
וטסלה ישתמשו בזה?
"זה כבר עניין שלהם. אנחנו הדגמנו את היכולת. הדגמנו גם רובוט על שש רגליים, שיכול לנוע בתנאים מאוד מורכבים, על גבי מדרגות וסלעים, תוך שהוא כל הזמן שומר על הגחון שלו במצב אופקי".
שאלת הצבע של השמלה
מערכות נוירו־מורפיות נועדו לא רק כדי לבנות כלי בינה מלאכותית בהשראת המוח, אלא גם כדי ללמוד על המוח עצמו. כך, לדוגמה, המעבדה של עזרא־צור היא אחת המובילות בלמידה על מערכות ראייה אנושיות באמצעות הדמיה שלהן במחשב נוירו־מורפי.
"אנחנו יכולים להראות איך מחשב שבאמת דומה למוח עושה חישובים באופן שמסביר סוגים שונים של אשליות אופטיות והבדלים בין־אישיים - כמו המקרה המפורסם שבו אנשים מסוימים ראו בתמונה שמלה בצבע כחול ואחרים בצבע זהב.
"עד היום, חוקרים הצליחו להראות באופן חישובי איך מוח יכול ליצור אשליה אופטית כזאת או אחרת, אבל אנחנו הצגנו מודל שמסביר מספר גדול של אשליות בבת אחת.
"המטרה היא להבין איך אנחנו רואים את העולם כחוויה ויזואלית אחודה, צבעונית ברזולוציה גבוהה, רציפה לאורך זמן, בעוד הקלט שהמוח מקבל הוא לגמרי שונה. המוח לא רואה פריימים של מצלמת 4k. אז איך הרעש שהוא כן מקבל הופך להיות עולם ויזואלי יפה ובריא? המודלים שלנו מתחילים להראות איך המוח עושה את זה".
הפעם, זה לא בשביל הרובוטים. "להם דווקא יעיל לקבל תמונת עולם ממצלמה. אבל המחקר הזה כן יכול להיות רלוונטי לפיתוח רשתית מלאכותית, שיודעת לתקשר תמונות מהעולם לתוך המוח האנושי".
באקדמיה ובעולם הסטארט־אפים הישראלי היו כמה פרויקטים יישומיים בתחום הזה.
"עדיין יש. הם לא נעלמו, אלא שהדברים הללו לוקחים המון המון זמן, וזה מאוד יקר".
האם יש מוצרים מהמעבדה שלכם שכבר נמצאים בפיתוח?
"רשות החדשנות הקימה מאגד של חברות בתעשייה, כולל אלביט, מרק הגרמנית ו־Ceva, שפועל לבניית המחשב הנוירו־מורפי המלא הראשון. אנחנו מתכננים את האלגוריתמים שיעבדו על מחשב כזה. אני מאמין שזה יקרה בתוך שנתיים או שלוש".
יש לו גם שת"פ עם אינטל. "הם היו הראשונים שבנו שבב נוירו־מורפי. הוא עובד כמו המוח אבל עדיין צ'יפ דיגיטלי. הם הקימו קונסורציום ואנחנו היינו המעבדה הראשונה בארץ שקיבלה מהם צ'יפים ותמיכה תקציבית. כך בנינו את הרובוט עם כיסא הגלגלים.
האוניברסיטה רשמה על זה פטנט ונמצאת בשלבי מסחור, אבל בשלב הזה אני כבר פחות מתעניין. אני המהנדס של האירוע. אני מאמין שזה יקרה בסוף".
הסיבה למשבר הג'וניורים
בשנה הקרובה ייפתח תואר חדש באוניברסיטה הפתוחה, שעזרא־צור רואה בו את הבייבי שלו. קוראים לו "תואר ראשון ביישומי מערכות נבונות". "התואר מניח עולם שבו הבינה המלאכותית מגיעה אל העולם הפיזי ושהמהנדס של העולם החדש צריך להבין גם את המציאות הפיזית ורובוטיקה, וגם לדעת משהו על כלכלת AI, על ניהול ויזמות.
"הרי זו הסיבה למשבר הג'וניורים: הסיפור של אדם אחד מול מכונה אחת נגמר, והיום כל מתכנת הוא מנהל של אוסף מכונות בינה מלאכותית. לכן הוא צריך פרספקטיבה רחבה יותר, שתאפשר לו להבין לאיזו מכונה כדאי לו לפנות עבור כל משימה ומה היתרונות והחסרונות שלהן, לנטר אותן בעודן מבצעות את המשימה ולדעת איפה יש צווארי בקבוק ומה אפשר לשפר.
"זאת במידה מסוימת העבודה של מנהל, ולכן בתואר החדש אנחנו נלמד גם עקרונות של ניהול, יזמות וכלכלה, כדי לאפשר למהנדסים שלנו את הראייה הכוללת של המערכת".
עזרא־צור מדגיש שהתואר הוא לא על חשבון מדעי המחשב הקיימים, אם כי גם התחום הזה יצטרך להשתנות. "אמנם קורות החיים שלי לא מעידים על כך, אבל אני בבסיס שלי איש מדעי המחשב, ואני מאמין שתואר במדעי המחשב הוא נהדר. בעתיד, אנשי המחשבים יתמחו במקומות התיאורטיים והפורמליים, ואילו מהנדסים ואנשי AI יוכשרו לעבוד עם המוצר עצמו. אנחנו מתכוונים ללמד את AI כשכבה על גבי מדעי המחשב, אבל גם כתחום נפרד ממנו. כמו שהביולוגיה יושבת על כימיה ופיזיקה, אבל היא גם מקצוע אחר מהן. לא ראיתי עדיין תארים אחרים שמתייחסים כך לבינה המלאכותית".
רובוט לכביסה, לא לריקוד
מה להערכתך בני אדם תמיד יוכלו לעשות טוב יותר ממכונות?
"כשאני רואה גבר רוקד בלט, זה דבר מדהים. אני לא יכול לדמיין איך בטכנולוגיה שאנחנו מכירים היום רובוט יגיע לרמה כזו. לא שזה בלתי אפשרי, אבל זה מורכב מאוד, והאמת? זה לא יהיה מעניין. מי רוצה לראות רובוטים רוקדים? אנחנו צריכים אותם בשביל כביסה, בשביל להוציא את הזבל. לא כדי ליצור אמנות".
