אמברגו הסחר שהטיל נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, על ישראל - שנחשף לפני כשנתיים בגלובס - טלטל את היחסים הכלכליים בין המדינות. בצל הצעד האגרסיבי, קשה לדמיין שאנשי עסקים טורקים בכירים, ובפרט כאלה המקורבים לארדואן, יבקשו להקים חברות בישראל. אלא שהמציאות יכולה להפתיע. אחד מטייקוני הטקסטיל הבולטים בטורקיה, מוסטפא דניזר, פתח בפברואר 2024, רגע לפני האמברגו, חברה רשמית בישראל תחת השם AE DKT TEL AVIV LTD.ww.
● על חשבון ישראל: טורקיה וערב הסעודית מקדמות נתיב סחר חדש
● טורקיה ומצרים מהדקות את שיתוף־הפעולה הביטחוני ביניהן
נתוני רשות התאגידים חושפים כי דניזר מחזיק ב־990 מניות רגילות בחברה, ואילו שותפו, אזרח ישראלי, מחזיק ב־10 מניות בלבד. עד כאן הכול סביר לגבי החברה שרשומה בכתובת בתל אביב, גם אם מפתיע - אבל ההתפתחויות מאז יותר חריגות.
התעלומה סביב הפעילות העמיקה. בינואר האחרון הודיעה רשות המסים על חשד שלפיו חברות טקסטיל ישראליות ניצלו לרעה את הסכם ה־QIZ המשולש שנחתם ב־2004 בין ישראל, ארה"ב ומצרים, כדי להבריח סחורות בפטור ממכס.
משמעות הסכם ה־QIZ
הסכם ה־QIZ מעניק הקלות מכס בארה"ב למוצרים מצריים, בתנאי שחלק מערכם מיוצר בישראל. בפועל, תעשיין מצרי זכאי לפטור מלא ממכס בארה"ב בכפוף לשילוב תשומות ישראליות בשיעור של 10.5% לפחות.
אלעד ברשאן, מומחה למכס ושילוח בינלאומי, מסביר כי ההסכם נועד לחזק את הקשרים הכלכליים בין ישראל, מצרים וארה"ב באמצעות סחר משולש. "ההסכם פועל באמצעות ועדה משותפת לישראל ולמצרים, אשר בוחנת אם היצואן עומד בתנאים לקבלת פטור ממכס בארה"ב. המוצר נדרש להכיל לפחות 35% מערכו על־מנת לעמוד בהסכם, כאשר ישראל ומצרים תורמות כל אחת לפחות 10.5% ממנו".
לדבריו, ההסכם מאפשר גם מסלול חלופי: אם כל אחד מהיצרנים, הישראלי והמצרי, נושא בלפחות 20% מעלות הייצור הכוללת של המוצר, ניתן להכיר במוצר כזכאי להטבה גם כאשר חלק מהעלויות אינן נספרות בתוך אותו רף של 35%. "העלויות יכולות לכלול חומרי גלם, שכר עבודה, תכנון, מחקר ופיתוח, ציוד, הוצאות תפעול ואפילו שיווק. הפטור נועד למוצרים שנוצרו באמצעות שיתוף־פעולה תעשייתי אמיתי בין ישראל למצרים, ולא למוצרים שעברו ביניהן על הנייר בלבד".
חשדות רשות המסים
מרשות המסים נמסר לפני כחצי שנה כי נפתחה חקירה משמעותית, מבלי לציין כלל את המעורבות הטורקית, והוסיפה כי היא ניהלה במשך כמה חודשים חקירה סמויה בפרשה שבמרכזה עומדות כמה חברות טקסטיל - AEDKT מתל אביב ושלוש חברות אחרות השוכנות כולן באותה הכתובת באזור התעשייה ברקן: IL פבריקס, CNR טקסטיל ו־MLA רוכסנים. כל אחת מהחברות מנויה על מכסת היצוא במסגרת ה־QIZ.
על־פי החשד, החברות הישראליות שימשו כתחנת מעבר בלבד והעבירו למצרים עשרות משלוחים של בדים וחוטים מבלי שחל בהם כל שינוי או עיבוד בישראל. כדי לנצל את הטבות המס של ההסכם, החברות הגישו לכאורה הצהרות יצוא כוזבות לרשויות המס והציגו את הסחורה הזרה כאילו יוצרה בארץ - על־מנת שזו תוכר כרכיב ישראלי רשמי ותעניק למוצרים המוגמרים במצרים פטור מלא ממכס בכניסה לשוק האמריקאי.
היקף החשדות המצטבר לכל החברות נאמד ב־27 מיליון שקל, והן מעלות חשד לביצוע עבירות על פקודת המכס, פקודת היבוא והיצוא, חוק המע"מ, חוק איסור הלבנת הון וחוק העונשין. ב־6 בינואר הפכה החקירה לגלויה, עם עיכובם לחקירה של בעלי החברות האחרות. במקביל נערכו חיפושים במפעלי החברות ובאתרים נוספים, שבהם נתפס חומר רב.
בדיון שהתקיים החודש בבית משפט השלום בירושלים, מסרה מחלקת חקירות מכס ומע"מ לבית המשפט כי "מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, כאשר צפויים להיחקר מספר רב של עדים. העבירות מהוות פגיעה חמורה בחוסנה של מדינת ישראל אשר עלולה להעיב על יחסיה הבינלאומיים וכן פגיעה קשה בתחרות בתעשייה בישראל ומחוצה לה".
מרשות המסים לא נמסרה תגובה.
מי אתה, מוסטפא דניזר?
מוסטפא דניזר, הדמות הטורקית המרכזית בפרשה, הוא נשיא חברת דיקטאש - חברת טקסטיל המעסיקה כ־2,500 עובדים, בסיסה באיסטנבול, והיא עוסקת בייצור חוטי תפירה וחוטי סריגה.
הקשר של דיקטאש ושל דניזר למצרים הוא מובהק. מאז 2005, החברה מחזיקה במפעל בעיר סאדאת שבמצרים, המתפרס על שטח של כ־50 אלף מ"ר ומתגאה בשימוש בכותנה מצרית. דניזר רשום גם כמנכ"ל חברת גלוב ספינינג במצרים.
דניזר (51), נשוי ואב לשניים, הוא בן הדור השלישי של נשיאי ומנכ"לי קבוצת דיקטאש שהוקמה ב־1945. את השכלתו האקדמית רכש בארה"ב, שם השלים תואר ראשון במכללת בנטלי ותואר שני באוניברסיטת מיאמי. מאז 2014 הוא מכהן כחבר דירקטוריון באיגוד מעסיקי הטקסטיל בטורקיה, ומאז 2020 הוא משמש גם כחבר דירקטוריון בהתאחדות יצרני הטקסטיל העולמית.
בתקופת הפעילות בישראל השתתף דניזר בפאנל בתחום הטקסטיל שנערך במצרים. הבחירה בו אינה מפתיעה, שכן הוא מכהן כנשיא הטורקי של לשכת המסחר טורקיה־מצרים ונחשב ליצואן החוטים הגדול ביותר במצרים.
כחלק מתפקידו הוא התראיין ב־2024 לסוכנות הידיעות הממשלתית של טורקיה "אנאדולו" בנושא היחסים הכלכליים בין אנקרה לקהיר. הוא ציין באותה הזדמנות כי היקף הסחר בין המדינות החל לצמוח מאז הסכם הסחר החופשי שכונן ב־2007, והסתכם בכ־10 מיליארד דולר. לדבריו, קהיר היא שותפת הסחר האפריקאית הבולטת ביותר של טורקיה. חברות טורקיות מספקות תעסוקה ישירה לכ־70 אלף מצרים ותעסוקה עקיפה לכ־100 אלף נוספים. אותן חברות, לפי דניזר, משיגות מחזור שנתי של 1.5 מיליארד דולר בזכות ההשקעות הללו.
"מוצר העומד בכללי ההסכם יכול להיכנס לשוק האמריקאי וליהנות מהנחה משמעותית בגובה מסי היבוא, שיכולה להגיע עד לכדי פער של 90% בהשוואה למוצר שלא עומד בתנאי ההסכם", מסכם ברשאן. "בהתחשב בפער הגדול, ישנה אפשרות כי עלות ההובלה הנוספת (מטורקיה לישראל, ממנה למצרים ומשם לארה"ב), שנועדה לכאורה לטשטש את מקור הסחורה, עדיין תהיה זולה יותר".
ממוסטפא דניזר נמסר בתגובה: "אלה בדים סיניים, ותהליך תוספת הערך התבצע בהתאם ל-QIZ בישראל ב־100%. כשיגיע הזמן, אנחנו נגיע לבית המשפט, אם נידרש".
*** חזקת החפות: יודגש כי האישים והחברות המוזכרים הם בגדר חשודים בלבד, לא הואשמו ולא הורשעו, ועומדת להם חזקת החפות
