על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● המדינה המוסלמית שמשדרגת את חיל האוויר בסיוע ישראלי
● מחשש לסחבת בגיבוש הסכם הסיוע, משלחת בראשות מנכ"ל משרד הביטחון תצא לוושינגטון
1חמאס כבר הובס. השאלה היא מי ישלוט בעזה
במאמר שפורסם בכתב העת פוריין אפיירס נטען כי חמאס כבר אינו מהווה את הכוח שהיה לפני המלחמה. לטענת הכתבה, מרבית הנהגת חמאס חוסלה, יכולותיו הצבאיות של הארגון נשחקו משמעותית, מקורות המימון שלו הצטמצמו, והוא מתקשה לשמור על אחיזה שלטונית ברצועת עזה. ישראל הצליחה לפגוע כמעט בכל מוקדי הכוח המרכזיים של הארגון, החל ממערך המנהרות ועד שרשרת הפיקוד והייצור הצבאי. במקביל, גם יחסיו של חמאס עם פטרוניו האזוריים נחלשו, מצבו הכלכלי הידרדר והתמיכה הציבורית בו ברצועה נשחקה בעקבות ההרס העצום והמחיר הכבד ששילמו תושבי עזה מאז פרוץ המלחמה.
עוד נכתב כי למרות השינוי הדרמטי במצבו של חמאס, גם הארגון וגם ממשלת ישראל ממשיכים לטפח את התפיסה שהוא עדיין האיום המרכזי ברצועה. חמאס זקוק לנרטיב הזה כדי לשמר את מעמדו, ואילו ישראל משתמשת בו כדי להצדיק את המשך הלחימה ולהימנע מהכרעה בשאלת היום שאחרי. לכן, נטען במאמר, הסוגיה המרכזית כבר אינה אם חמאס יובס, אלא מי יוכל למלא את הוואקום השלטוני שייווצר לאחריו.
הכותב סבור כי ללא חלופה שלטונית אמינה, הכוללת גורמים פלסטיניים מתונים ובתמיכה של מדינות ערב, קיים סיכון שהרצועה תידרדר לאנרכיה או שתאפשר לארגון קיצוני אחר להשתלט, או אולי חמאס לשקם בהדרגה את כוחו.
מתוך פוריין אפיירס, מאת ג'אסר אבו מוסא. לקריאת הכתבה המלאה.
2האיש שהפך את משבר הורמוז למכרה זהב
בעוד מרבית חברות הספנות ניסו להתרחק ממצר הורמוז במהלך המלחמה, איש עסקים דרום קוריאני אחד דווקא הגדיל את פעילותו והפך לאחד המרוויחים הגדולים מהמשבר. תחקיר של בלומברג חושף כיצד קבוצת הספנות סינוקור, שבשליטת גה היון צ'ונג, ניצלה את הכאוס באזור כדי להוביל נפט מאיחוד האמירויות גם בתקופה שבה רוב המתחרות העדיפו להישאר מחוץ למפרץ.
לפי הדיווח, האמירויות הקימו מערך לוגיסטי יוצא דופן שבמסגרתו מכליות הפליגו לעיתים ללא משדרי זיהוי, העבירו מטעני נפט בלב ים למכליות אחרות ושבו לאסוף מטען נוסף. סינוקור סיפקה חלק משמעותי מהמכליות שהשתתפו במבצע הזה, ובענף מעריכים כי החברה הפכה בתוך חודשים ספורים לשחקנית מרכזית בנתיב השיט הרגיש בעולם. לפי הערכות שצוטטו בכתבה, שלוש מכליות בלבד שפעלו במסלול הזה יכלו להניב הכנסות של בין 60 מיליון דולר ל-120 מיליון דולר. בלומברג מציינים כי גם לאחר הפסקת האש החברה אינה מאטה את פעילותה, אלא ממשיכה לשלוח מכליות נוספות למפרץ הפרסי.
צ'ונג הוא אחד מאנשי העסקים המסתוריים בענף הספנות העולמי. עד לאחרונה הוא כמעט שלא היה מוכר מחוץ לענף, ממעט להתראיין ונמנע מחשיפה ציבורית. תחת הנהגתו יצאה סינוקור, שבסיסה בסיאול, למסע רכישות חסר תקדים של מכליות ענק, שהפך אותה בתוך חודשים לאחת מבעלות צי המכליות הגדולות בעולם ולשחקנית מרכזית בשוק הובלת הנפט.
לפי בלומברג, סינוקור הייתה עד לאחרונה חברת ספנות דרום קוריאנית שהתמקדה בעיקר בהובלת מכולות, אך בתוך חודשים ספורים הרחיבה החברה את צי האוניות שלה עד לשליטה בכ־150 מכליות ענק, כמעט 40% מצי המכליות הפנויות בעולם. המהלך שנתמך גם על ידי MSC, חברת הספנות הגדולה בעולם, שרכשה מחצית מפעילות סינוקור.
מתוך בלומברג, מאת ויילון סון, אלכס לונגלי ואנתוני די פאולה. לקריאת הכתבה המלאה.
3מאחורי הלוויית חמינאי מסתתרת איראן שמנסה להתחיל מחדש
הלווייתו של המנהיג העליון עלי חמינאי הפכה בימים האחרונים לאחד האירועים הציבוריים הגדולים בתולדות הרפובליקה האסלאמית, אך לפי הניו יורק טיימס היא הרבה יותר מטקס פרידה. כתבי העיתון, שהורשו להיכנס לאיראן לראשונה מאז המלחמה, מתארים בירה שמנסה להפגין עוצמה והמשכיות דווקא ברגע שבו היא מתמודדת עם אחת מתקופות אי הוודאות הגדולות בתולדותיה.
לפי הדיווח, רחובות טהרן התמלאו בדיוקנאות ענק של חמינאי ושל בנו ויורשו מוג'תבא, אלפי בני אדם הגיעו מכל רחבי המדינה לטקסי האבל, והמשטר הקים מערך אבטחה ולוגיסטיקה חסר תקדים כדי להפוך את ההלוויה למפגן כוח. במקביל, העיתון מתאר עיר שנושאת עדיין את צלקות המלחמה: מבנים שנפגעו בתקיפות, מחסור במים, הפסקות חשמל ותושבים החוששים לדבר בגלוי עם עיתונאים זרים. אחת המרואיינות סיכמה את התחושה כשאמרה כי היא "מפחדת לומר את מה שבלב".
לדברי הכתבים, דווקא הסתירות ברחובות טהרן ממחישות את מצבה של איראן כיום. נשים צעירות ללא כיסוי ראש מלא חולפות לצד נשים בצ'אדור, צעירים חילונים לצד אנשי דת ומיליציות, וחיי היומיום נמשכים מתחת לשלטי האבל העצומים. בעיני העיתון, ההלוויה אינה רק סיומה של תקופה אלא גם ניסיון של המשטר לעצב את סיפורו של העידן החדש, בזמן שרבים במדינה עדיין אינם יודעים כיצד הוא ייראה.
מתוך ניו יורק טיימס, מאת עבדי לטיף דאהיר ואמיל דוקה. לקריאת הכתבה המלאה.
