אם תסתכלו על גרף המניה של אנבידיה מאז הנפקתה ב־1999 תגלו את הסיפור הבא: במשך 24 שנה היא דשדשה, ואז ברגע אחד, בשנת 2023, מעט אחרי שהגיח לעולם צ'ט GPT - היא החלה לזנק. בשנת 2024 כבר הפכה אנבידיה לחברה עם שווי השוק הגדול בעולם, ובקיץ שעבר גם קטפה את התואר החברה הראשונה בעולם שחצתה את רף 4 טריליון הדולר. כיום אנבידיה שווה כ־4.7 טריליון דולר, והיא ספקית התשתית הבלעדית כמעט של מהפכת הבינה המלאכותית.
● ראיון | עם שבע חברות והכנסות של 700 מיליון בשנה: הקיבוץ שמתנהל כמו קרן פרייבט אקוויטי
● פופקורן | אשת הנדל"ן שמצאה את הפתרון לבעיית העובדים בענף הבנייה
● הריטריט היוקרתי שבו ילדי עשירים לומדים איך לא לשרוף את הירושה
איך הפכה אנבידיה מחברת גיימינג עם ביצועים סבירים לכוכבת הבלתי מעורערת של תעשיית השבבים? אם תשאלו את העיתונאי טאי קים, שחיבר את הספר "דרכה של אנבידיה" (The Nvidia way) בהזמנת הוצאת נורטון, מדובר בעיקר בסיפור של איש אחד - המייסד המשותף ומנכ"ל החברה ג'נסן הואנג.
בספר, שיוצא כעת לאור בעברית בהוצאת מטר (בתרגום ענבל שגיב נקדימון ובעריכת הלית ינאי־לויזון), ראיין קים את הואנג עצמו, שני המייסדים הנוספים של אנבידיה, קרטיס פרים וכריס מלקווסקי, ויותר מ־100 אנשים, בהם עובדים בהווה ובעבר ושותפים עסקיים.
ואם אכן מדובר בסיפור של איש אחד, אז עולה השאלה: מה יקרה ביום שבו הואנג, בן ה־63, כבר לא יהיה בסביבה? "אין לג'נסן יורש מיועד, וזה הולך להיות בעייתי מאוד", חורץ קים בראיון לגלובס מביתו שבניו יורק. "החדשות הטובות הן שג'נסן כל כך אוהב את העבודה, שהוא אמר שיעבוד עד שנות ה-80 שלו, אבל אם תהיה התפתחות לא צפויה שתמנע זאת ממנו, יהיה קשה להחליף אותו".
קים מתאר את מייסד אנבידיה כפנומן: כזה שמשלב ידע טכני עמוק, עם חושים עסקיים חדים ויצר תחרותי עז. הוא מקביל בינו לבין גאוני טכנולוגיה אחרים, כמו מנכ"ל אפל המנוח סטיב ג'ובס ומייסד SpaceX אילון מאסק, ומסביר: "הסטנדרטים הגבוהים, היכולת לגייס כישרונות חכמים במיוחד ולאמן אותם, יוצרים קווי דמיון ביניהם. אבל מה שהופך את ג'נסן למיוחד באמת היא הגאונות העסקית שלו, לצד היכולת לראות לאן הטכנולוגיה הולכת עוד לפני שהיא מגיעה לשם".
"אין בעולם מישהו שסוגר עסקאות טוב יותר מג'נסן", מצוטט בספר קרטיס פרים, מי שנמנה על אחד ממייסדי החברה, אבל עזב אותה ב־2003, בעקבות מחלוקת עם ג'נסן. בעוד פרים נטה להיות רכושני ביחס לתכנוניו, הואנג התעקש על תרבות שיתופית ופרים עזב. בראיון לספר הודה ג'נסן בדיעבד: "הלוואי שקרטיס לא היה עוזב".
אתה חושב שהואנג ידע מראש שאנבידיה תהפוך לחברה הגדולה בעולם מבחינת שווי שוק? הוא שאף לכך?
"אני לא יודע אם הוא שאף לזה. הוא פשוט רוצה לנצח. מה שמניע אותו הוא הרדיפה אחר מצוינות ויצירת המוצרים הטובים והחדשניים ביותר. הוא אוהב את המשחק של טכנולוגיה ועסקים".
אלא שלא נדמה שזו הייתה סתם יריה באפלה שמכוונת למעלה. עוד ב־1999, כשאנבידיה הייתה חברת גיימינג, הואנג כיוון לשבבים. "הוא היה דוחק באנשי השיווק: בואו לא נדבר רק על משחקי וידאו, בואו נדבר על איך השבבים שלנו יכולים להאיץ עיבוד נתונים ויישומים נוספים", מספר קים. "זה לא באמת היה ישים בשלהי שנות התשעים, אבל הוא תמיד רצה 'במחשוב מואץ' (שהיה אז הבסיס לכרטיסי המסך לגיימינג בלבד - ה"ו), כדי שיתרום גם לתחומים נוספים.
"רוב האנשים היו מוותרים, כי באותה התקופה הניסיון לפרוץ עם המחשוב המואץ לתחומים אחרים לא באמת המריא מבחינת הכנסות. אבל הוא עשה את ההפך: השקיע בכך יותר כסף".
הואנג, כך משרטט קים בספרו, הוא בעל יכולת מופלאה לראות את הנולד לפני כולם. אחת הדוגמאות המרכזיות לכך היא הרכישה של מלאנוקס הישראלית ב־2020 תמורת כ־7 מיליארד דולר.
"בהודעת העיתונות שבישרה על הרכישה אפשר לראות שג'נסן כתב שבזכות הרכישה יש לאנבידיה את הטכנולוגיה שמאפשרת 'לקדם מרכזי נתונים מהדור הבא'. הוא דיבר כבר אז על אלפי שרתי AI המחוברים יחד ברשת. כמה שנים אחר כך ראינו בדיוק את זה: אנבידיה חיברה את כל שרתי ה־AI עם שבבי ה־GPU באמצעות טכנולוגיית הרישות של מלאנוקס, מה שאפשר ביצועים מהירים פי כמה וכמה. זו אחת הרכישות הטובות בהיסטוריה של הטכנולוגיה".
ההכרזה הזאת מגובה במספרים. "הכנסות הרישות של אנבידיה הסתכמו ב־15 מיליארד דולר ברבעון האחרון, ובהכפלה לשנה מלאה מדובר בכ־60 מיליארד דולר", אומר קים. "כלומר, כמה שנים אחרי שאנבידיה קנתה את מלאנוקס, היא מכניסה פי עשרה מהסכום שהשקיעה - רק מהרישות.
"באופן כללי אנבידיה הכניסה כ־80 מיליארד דולר ברבעון האחרון, שהם כ־320 מיליארד דולר בהסתכלות שנתית, ומאחורי ההישגים הללו עומדת מלאנוקס. חברות מודלי ה־AI לא היו יכולות לאמן את המודלים שלהן, עם מאות אלפי מעבדים גרפיים מחוברים, ללא הטכנולוגיה שאנבידיה קיבלה ברכישה הזאת. או במילים אחרות: בלעדיה כל מהפכת ה־AI שאנו עדים לה כיום לא הייתה מתרוממת".
הניצוץ שהצית מהפכה
רכישת מלאנוקס לא הייתה נקודת המפנה היחידה בסיפורה של אנבידיה, וההסתכלות אחורה, אל הנקודות הקריטיות בסיפור צמיחתה, מלמדת משהו גם על דמותו של המייסד הואנג.
הנקודה הראשונה הייתה ב־1999, כשאנבידיה המציאה ומסחרה את המושג GPU (graphics processing unit) - המעבד הגרפי שפיתחה. בניגוד ל־CPU, המעבד המרכזי שקיים במחשבים ובטלפונים שלנו ומבצע חישובים באופן טורי (זה אחרי זה), GPU כולל אלפי ליבות קטנות שיכולות לבצע חישובים רבים בו־זמנית. זו הסיבה שהוא מסוגל להתמודד עם עומסי עבודה כבדים במיוחד, כמו עיבוד גרפי בזמן אמת במשחקי מחשב.
לדברי קים, המושג GPU הומצא ב"סיעור מוחות של חצי שעה" בצוות השיווק, שחיפש דרך לבדל שבב חדש למשחקי מחשב בשם GeForce 256 מהמתחרים - ולהצדיק תמחור גבוה יותר.
כעבור שבע שנים, ב־2006, הגיעה לעולם שכבה נוספת למעבד: תוכנה בשם CUDA, המאפשרת לפתוח את ה־GPU לשימושים רחבים בהרבה מגרפיקה למשחקי מחשב, כמו חישובים מדעיים ופיננסיים. "האמנתי בפוטנציאל של המחשוב המואץ, שהוא יפתור בעיות שמחשבים רגילים אינם מסוגלים", סיפר הואנג לקים בראיון איתו.
כעבור שש שנים נוספות התרחשו שני אירועים מכוננים בסיפורה של אנבידיה. הראשון קרה בקיץ 2012, כאשר ביחידת Google Brain עבדו על מה שכונה "פרויקט החתול" - ניסיון ללמד אלגוריתמים לזהות לבד אלמנטים שונים ברשת, כמו חתולים, מבלי שמבקשים זאת מהם במפורש. במסגרת הפרויקט החוקרים הזינו את הרשת ב־10 מיליון פריימים אקראיים מסרטוני יוטיוב, אימנו את המערכת וראו כיצד היא מצליחה לזהות חתול גם מבלי שהתבקשה לעשות זאת.
אבל הייתה בעיה: החישוב. כדי להריץ את הניסוי הפעילה גוגל כ־16 אלף ליבות מעבד (בסדר גודל של כ־2,000 מחשבים) - פתרון יקר ומסורבל. מנהל Google Brain, אנדרו אינג, הבין שהוא ניצב מול אתגר של כוח חישוב, ופנה למדען הראשי של אנבידיה, ביל דאלי, אותו הכיר משנותיהם המשותפות באוניברסיטת סטנפורד. דאלי הוכיח לאינג שבמקום 2,000 מעבדי CPU מספיקים 12 מעבדי GPU בלבד. "זה היה הניצוץ שהצית את מהפכת הבינה המלאכותית", סיפר דאלי בראיון לספר.
בסתיו של אותה השנה נחשפה שוב עוצמתה של אנבידיה, כשצוות חוקרים מאוניברסיטת טורונטו הצליח לזכות בתחרות אקדמית לזיהוי ממוחשב של תמונות בשם ImageNet - בזכות שימוש בשני מעבדי GPU בלבד. הצוות הציג בתחרות הישגים מסחררים לאותה תקופה באמצעות המערכת שפיתח, AlexNet, שזיהתה 85% מהאלמנטים, לעומת 75% דיוק בלבד אצל המתחרים.
בקבוצה הזוכה היו שני מוחות מבריקים, שהפכו לימים למייסדי תחום הבינה המלאכותית היוצרת (GenAI): פרופ' ג'פרי הינטון, חוקר זוכה פרס נובל, שעבד גם בגוגל עד 2023, והישראלי־קנדי איליה סוצקבר, ממייסדי OpenAI והמדען הראשי בחברה. לאחר הניצחון הסוחף של AlexNet הורה הואנג לכל החברה לשנות מיקוד לכיוון הבינה המלאכותית, חרף קולות שטענו שמדובר באופנה חולפת. "למידה עמוקה תהיה גדולה מאוד. אנחנו צריכים להיכנס לזה בכל הכוח", התעקש.
ואז, בנובמבר 2022, הגיעה נקודת המפנה המשמעותית מכולן: צ'ט GPT. "אנבידיה הייתה מוצלחת בתחום ה־AI עוד קודם", אומר קים, "אבל זה היה אחוז קטן מאוד מהרווחים. היא המריאה באמת רק בשלוש־ארבע השנים האחרונות, עם המהפכה".
"מקום שני זה הפסד"
כששואלים את הואנג מה הסוד להצלחה, תשובתו עקבית זה שנים: "מנות גדושות של כאב וסבל". מייסד אנבידיה פשוט מאמין כי הסיבה המרכזית להישגיו היא עבודה קשה. "אולי יש אנשים חכמים ממני", צוטט כאומר בספר, "אבל אף אחד לא יעבוד קשה יותר ממני". עוד אמירה מעניינת שלו היא כי "גדולה איננה תוצאה של אינטליגנציה. גדולה נובעת מאופי, ואופי הוא תוצאה של התגברות על מכשולים וקשיים".
הואנג לא נולד עם כפית של זהב בפיו. הוא גדל בטייוואן, ובעקבות נדודי הוריו אחר פרנסה עבר בגיל צעיר עם משפחתו לתאילנד. כשהיה בן 9 החליטו הוריו לשלוח אותו ואת אחיו הבכור להתגורר עם דודיהם בוושינגטון. אלא שלדודים היה קשה מאוד להתמודד עם שני הבנים, "שלא היו מסוגלים לשבת בשקט", וההורים שלחו אותם לפנימייה בקנטקי. הם האמינו שהיא יוקרתית - אך הייתה למעשה מוסד שיקומי לנוער בסיכון. הואנג סבל שם מהתנכלויות, ובהקשר זה אמר לקים: "לעולם לא אזום עימות, אבל אם מישהו מתכוון להציק לי, כדאי לו לחשוב טוב־טוב".
"זה סיפור אמריקאי טיפוסי", אומר קים. "המשפחה לא הייתה מבוססת, אפילו מחשב לא היה לו כילד. כנער הוא עבד בדיינר דני'ס, והוא אוהב לומר שקרצף יותר אסלות מכל מנכ"ל אחר בהיסטוריה. לדבריו, העבודה שם העניקה לו מוסר עבודה גבוה וכישורים חברתיים. אני חושב שחלק מזה גם מולד - תמיד הייתה בו שאפתנות ותחרותיות. הוא היה אובססיבי לפינג פונג, והיה חייב לנצח בכל מחיר".
את התחרותיות הזאת ממחיש קים בסיפור: בימיה הראשונים של אנבידיה גילה הואנג שמנהל הכספים שלו הוא גאון שחמט. הוא למד את כל ספרי השחמט כדי לנצח אותו, והפסיד בכל פעם - עד שהיה הופך את הלוח מרוב עצבים. "פעם אחת הוא היה חייב לגבור על מנהל הכספים במשהו", מספר קים, "אז הוא אמר לו: בוא נשחק פינג פונג עכשיו. זו מנטליות של ניצחון".
בפעם אחרת, כששבב של אנבידיה משנות התשעים בשם RIVA 128 קיבל מקום שני מתוך חמישה בסקירת ביקורת שערך מגזין מחשבים, הואנג התפוצץ. "מקום שני זה לא טוב, כי הוא המפסיד הראשון (Second place is the first loser)", אמר למנהל השיווק המסכן שזומן לחדרו.
תרבות עבודה של 25/8
הסבל שחווה ג'נסן לא פסח גם על ימיה המוקדמים של אנבידיה, כשהחברה עמדה בפני פשיטת רגל. שני השבבים הראשונים שלה, NV1 ו־NV2, היו במילותיו "כישלונות שכמעט חיסלו את אנבידיה". הקופה התרוקנה, וב־1996 המנכ"ל נאלץ לפטר את רוב העובדים, כך שנותרו רק 12 מתוך 100.
גם אחרי שהשבב השלישי של אנבידיה הצליח, המייסד המשיך לדגול במנטרה: "אנחנו במרחק 30 יום מפשיטת רגל". על אינטל, שהייתה מתחרה בסוף שנות התשעים, נהג לומר: "אינטל מנסה לחסל אותנו ותפקידנו להשמיד אותה".
ג'נסן עדיין מנהל את החברה כאילו היא על סף פשיטת רגל?
קים: "עכשיו זה שונה, כי אנבידיה מרוויחה כל כך הרבה כסף. אבל אני חושב שסוג כזה של מנטליות עדיין קיים, כי זו תעשיית טכנולוגיה, וג'נסן הוא תלמיד של ההיסטוריה. ההיסטוריה מראה שחברות רבות חשבו שהן על גג העולם, ואז דעכו כשהגיע הדבר הבא".
אמירה נוספת שלו, המעידה על תפיסת הקושי כחלק מההצלחה הארגונית, היא "מעולם לא הכרתי מישהו מצליח מאוד שלא היה אובססיבי לעבודה". את הסטנדרטים הגבוהים שהואנג מציב לעצמו הוא דורש גם מעובדיו. כך למשל, מנהלת תפעול בכירה, שראיין קים לספר, סיפרה לו שקצב העבודה הוא לא 24/7, אלא 25/8. "אני לא צוחקת", אמרה לו. "אני מתעוררת ב־4:30 בבוקר, ואני על הטלפון עד 22:00".
קים מספר שהגישה הזאת חלחלה לעומק אל תרבות העבודה בחברה: "אחרי שראיינתי את חמשת העובדים הראשונים קיבלתי את אותו מסר מכולם - הזמן שלהם באנבידיה היה שונה לגמרי מכל מקום אחר".
תאר את התרבות הזאת. איך נראה סגנון הניהול של הואנג?
"יש לו 60 עובדים הכפופים אליו ישירות, והוא ממטיר עליהם מיילים: תעשה את זה! בדקת את זה? מה המתחרים עושים? הראש שלו, הידיים והאצבעות נמצאים בכל דבר שקורה באנבידיה. הוא מקבל מיילים מכל החברה, קורא כ־100 מהם ביום ומקבל עדכונים ישירות מהעובדים בדרג הנמוך. בכל פגישה הוא מתחיל ב'מה הבעיה הכי גדולה, בואו נתקן אותה, ונישאר כאן עד שתהיה לנו תוכנית'".
הוא מנהל באופן ריכוזי או נותן לעובדים אוטונומיה?
"הוא מוכן להעצים אנשים ולתת להם לרוץ, אם הם עובדים היטב והוא סומך עליהם. אבל אם הדברים לא הולכים טוב, הוא נכנס לעניינים. תביני, מבחינת ג'נסן העבודה היא כיף - לכן הוא עובד יום־יום. אפילו כשהוא הולך לסרטים הוא אומר שאינו זוכר אותם, כי הוא כל הזמן חושב על עבודה. גם בחופשות הוא עובד".
למרות התובענות העובדים אוהבים אותו?
"כן, זה עניין של בחירה. מי שנשאר באנבידיה מוכן לשעות הארוכות, שואף למצוינות ובעל מוסר עבודה משוגע. עסקי המוליכים למחצה תנודתיים, הרבה חברות נופלות, ואנבידיה מצליחה כבר 30 שנה. אנשים רוצים להצליח כלכלית ולשלוח ילדים לקולג', והיא מאפשרת להם את זה. זו הייתה אחת המניות עם הביצועים הטובים ביותר בתקופת קיומה. אנשים אוהבים לנצח, להרוויח כסף ולעבוד במקום עם פחות ביורוקרטיה ופוליטיקה".
הסיבה שאנבידיה סובלת פחות מביורוקרטיה היא שהואנג מעדיף מבנה ארגוני שטוח. בתפיסתו, שכבות ניהול רבות יוצרות תהליכים מסורבלים וגם מעודדות עובדים להתמקד בקידום אישי במקום בחדשנות.
התמיכה בעובד שנחטף
הואנג נוהג להתייחס אל עובדיו כאילו הם משפחה, ולא כקלישאה. "היה עובד בחברה שאשתו חלתה בסרטן, והגישה של ג'נסן הייתה 'קח חופש, קח את הזמן. המשרה שלך מחכה לך'. רוב החברות אינן כאלה", מספר קים.
הוא גם הפגין תמיכה גלויה בעובדי אנבידיה ישראל, אחד ממרכזי הפיתוח הגדולים של החברה, בזמן המלחמה, ובמשך שנתיים נתן גב למשפחתו של אבינתן אור, עובד החברה שנחטף לעזה ב־7 באוקטובר עם בת זוגו נועה ארגמני. הואנג אף נפגש עם השניים לאחר שחרורם משבי חמאס.
"ג'נסן נאמן מאוד, והוא רואה בישראל חלק ממשפחת אנבידיה", אומר קים. "העובדה שהחברה בונה קמפוס חדש (בקריית טבעון - ה"ו) שצפוי לאכלס 10,000 עובדים, לעומת יותר מ־5,000 שמעסיקה החברה כיום, אומרת הכול על מחויבותו לישראל. חלק ממהנדסי המו"פ הטובים בעולם נמצאים כאן, וחברות כמו אנבידיה ואינטל יודעות זאת. לאינטל יש היסטוריה שבה מהנדסים בישראל הצילו אותה כמה פעמים. גם התרומה האדירה של מלאנוקס לאנבידיה - היא אחת הסיבות שהוא אוהב את ישראל".
ננסה להתבונן על העתיד. אנבידיה שולטת כמעט לבדה כיום בשוק ה־GPU, אך אמזון, גוגל ומיקרוסופט מפתחות שבבים משלהן. זה עלול לכרסם בהכנסותיה?
"אמזון וגוגל מייצרות שבבים כאלה כבר יותר מעשר שנים, זה לא חדש. אנבידיה חולשת כיום על 90% מהשוק, וג'נסן כל הזמן מסתכל מעבר לכתף. הוא מוכן לשנות בכל רגע אסטרטגיה אם משהו חדש יקרה. מכיוון שהוא כל כך בעניינים, לעיתים קרובות הוא רואה מה עומד לקרות לפני שזה קורה.
"כשפורסם ב־2017 המאמר Attention Is All You Need של חוקרי גוגל, שהציג את ארכיטקטורת ה־Transformer - הבסיס שעליו נבנו בהמשך מודלים כמו צ'ט ChatGPT - ג'נסן מיד הבין עד כמה מדובר בפריצת דרך".
יש לא מעט שטוענים שהשווי של חברות AI, ובהן אנבידיה, מנותק מהמציאות. אנחנו בעיצומה של בועה?
"אני לא מאמין בכך, כי הבעיה כרגע היא שאין מספיק קיבולת ייצור שבבים כדי למלא את הביקוש. TSMC (יצרנית השבבים הגדולה בעולם - ה"ו) מוסיפה רק כ־30% בשנה, ואין מספיק מפעלי שבבים בעולם. המחסור בהיצע מונע בועה".
אם נחזור להואנג - הוא בן 63, והיה יכול לפרוש לאיזו יאכטה וליהנות מהחיים. אבל הוא ממשיך לעבוד בטורבו. מה ההסבר לכך?
"זה מה שהוא אוהב לעשות. אילון מאסק מחזיק בטסלה וב־SpaceX כ־20%-40%, לארי אליסון מחזיק כ־40% מאורקל, ואילו האחזקה של ג'נסן באנבידיה קטנה בהרבה. הוא היה יכול להחזיק יותר, או לבקש מהדירקטוריון לשלם לו יותר. הוא לא עשה זאת, ומבחינתי זה אומר שהכסף הוא לא מה שמניע אותו".
מהמצגת הגרועה, הסכסוך ועד ההצלחה: כך נולדה אנבידיה
הרעיון להקים את אנבידיה נולד בסוף 1992, בפגישה שקיימו שלושת המייסדים בסניף של רשת הדיינרים דני'ס במזרח סן חוזה - אותה רשת שבה עבד ג'נסן הואנג כנער. באותה עת שימש הואנג כמנהל ביצרנית השבבים LSI Logic, בעוד כריס מלקווסקי וקרטיס פרים היו מהנדסים ב-Sun Microsystems.
השניים, שהיו מתוסכלים מכך שהחברה לא אפשרה להם לפתח שבבים גרפיים חדשניים, ביקשו להיוועץ בהואנג לקראת עסקה עם סמסונג לייצור אבטיפוס של שבב. הואנג השיב בשאלה: "למה אנחנו עושים את זה בשבילם?" - והרעיון להקים חברה נולד.
אלא שהואנג לא מיהר לעזוב את עבודתו והציב תנאי שרק אם יצליחו להוכיח שהסטארט-אפ יוכל להגיע למכירות שנתיות של 50 מיליון דולר - יצטרף. לבסוף, השתכנע וב-5 באפריל 1993 אנבידיה נוסדה רשמית. פרים פינה את הרהיטים לחניה והמשרד הראשון נפתח בביתו.
השם Nvidia נגזר מהמילה הלטינית Invidia ("קנאה"). המייסדים השמיטו את האות הראשונה כדי לשמר את ראשי התיבות NV (Next Version), ובתקווה שיום אחד המתחרים יקנאו בהצלחתם.
המימון הראשוני, שני מיליון דולר, הגיע מקרנות סקויה קפיטל ו-Sutter Hill Ventures. וילפרד קוריגן, מנהלו של הואנג ב-LSI Logic, המליץ עליו לדון ולנטיין, ממייסדי סקויה, שהחליט להשקיע על אף מצגת מקרטעת. לאחר ההחלטה אמר למייסדים: "אם תפסידו את הכסף, אהרוג אתכם".
מבין המייסדים היה זה דווקא פרים שעזב ראשון, ב־2003, בעקבות מחלוקת עם ג'נסן - בעוד פרים נטה להיות רכושני ביחס לתכנוניו, הואנג התעקש על תרבות שיתופית. פרים קיבל אולטימטום והחליט לעזוב. בראיון לספר הודה הואנג: "הלוואי שקרטיס לא היה עוזב".
