ד"ר רועי צזנה, המקצוע שלך הוא עתידנות. כמה פעמים אמרו לך בשנים האחרונות "הנבואה ניתנה לשוטים"?
"בדרך כלל אני מקדים את כולם ואומר זאת בעצמי. השאלה היא כמה פעמים שאלו אותי אם יש לי כדור בדולח. אני מכיר את כל הבדיחות".
● פרק ראשון בסדרה | בכיר ההייטק שמצהיר: זה אחד התחומים הראשונים שיתייתרו בחסות ה־AI
והתשובה שלך?
"התשובה שלי היא שאני לא מספק ייעוץ פיננסי. אני לא אומר לאף אחד במה להשקיע בבורסה. כמו שאמר הפילוסוף מישל פוקו, אני כאן כדי לעזור לאנשים להבין שבמקום שבו יש קיר אפשר לפתוח חלון לרעיון חדש. בני אדם נוטים להיות מחוברים, אפילו כבולים להווה. לכן הרבה פעמים צריך להביא אליהם את העתידן המשוגע, שיגרום להם להגיד 'זה מטורף' ואז אחרי כמה דקות הם יחשבו לעצמם: אבל בעצם, למה לא?".
כשאתה מסתכל לאחור על התרחישים והתחזיות שנתת - כמה מהם התממשו?
"אני בהלם שהרבה מהדברים שדיברתי עליהם וכתבתי עליהם אכן התממשו".
תן דוגמה.
"בספר הראשון שלי, 'המדריך לעתיד' מ־2012, כתבתי על בינה מלאכותית שתדבר כמו בני אדם, שנוכל לאמן אותה, שנוכל להגיד לה 'תכתבי כמו אפרים קישון' ושתיכנס לנעליהם של מנהלים. הייתי בהלם. הכוונה מעולם לא הייתה להיות צודק, אלא לפתוח את המחשבה. כתבתי הכול בחצי חיוך".
מנכ"ל למונייד דניאל שרייבר, שהתראיין למדור בשבוע שעבר, הביע חשש מפני גל אבטלה אדיר שעלול לשטוף את כולנו. דעתך?
"זה עלול לקרות, אבל בואי נתעכב על העובדה שמדובר בגל - יש עלייה באבטלה ואז ירידה בחזרה. אני מעריך שהתמתנות הגל תגיע כעבור כמה שנים. לכאורה זה מעט, אבל אלה שנים גורליות. מספיק שהמשבר יימשך חמש שנים שבהן חלק מהאנשים יחוו עוני, עד כדי שהדבר יותיר חותם עמוק לא רק אצלם, אלא אפילו אצלם ילדיהם 50 שנים אחר כך. ראינו אימפקט כזה אחרי תקופת השפל הגדול בארה"ב, בשנות השלושים של המאה הקודמת. לא היינו רוצים חמש־שבע שנים רעות כאלה. עדיף להגיע אליהן מוכנים עד כמה שאפשר".
מתי השנים הללו עלולות להגיע?
"יש כאלה שטוענים שהן כבר התחילו. מאז ספטמבר 2025 אנחנו עדים לגלי פיטורים בהייטק, כולל בחברות גדולות כמו מטא, שקיצצה השנה 10% מהעובדים. הנתונים עדיין לא ברורים ונצטרך לחכות לסוף 2026 כדי לקבל תמונה ברורה יותר. בינתיים ההתרשמות שלי היא שהתחושה בענף לא טובה. אני מבקר בחברות שפיטרו 30% מהעובדים ומי שנשאר לוחש לי באוזן שזה בגלל AI. זה נראה כרגע כסוג של קונצנזוס בהייטק".
שרייבר גם סיפר שבשנה החולפת הוא הפסיק כליל בגיוס ג'וניורים. אחד המאזינים כתב לי בתגובה: אם אין ג'וניורים, מהיכן יגיעו הסיניורים של העתיד?
"זו שאלה טובה. יכול להיות שבעוד עשור־שניים, כשבינה מלאכותית תעשה חלק גדול מהעבודות, נזדקק רק למספר חד־ספרתי של סיניורים. זה נשמע דיסטופי, אבל אפשר גם לקרוא לזה אוטופיה: אם חברה יכולה לספק לי שירותים רפואיים בעשירית מהעלות, זו למעשה אוטופיה. אז גם נשאלת השאלה למה בכלל צריך כסף, אם השירותים עצמם עולים כמעט אפס. כבר היום כ־67% מבני הנוער משתמשים ב־AI ללימודים, וכ־28% החליפו בה את המורה הפרטי. יכול להיות שגם אם ההכנסה שלנו תרד, אם העלויות יורדות באותה המידה - נמצא איזון חדש".
כרגע כולם עוד מבולבלים
בוא נלך כמה צעדים לאחור. איך נראים הדוחות והמחקרים שמנסים לנתח את שוק העבודה העתידי ואת האופן שבו הוא מושפע ויעוצב בידי הבינה המלאכותית?
"הם נראים מבולבלים מאוד - מבולבלים מדוח לדוח, ולפעמים מבולבלים באותו הדוח. דוח מעניין מאוד, של האיחוד האירופי, בשם 'להתכונן ל־2040', מפרט ארבעה תרחישים לעתיד העבודה. הם נעים על ספקטרום - יש את התרחיש השמרני ביותר, שאומר: חבר'ה, חשבנו שבינה מלאכותית תשנה הכול, כמה טעינו, היא לא יכולה לעשות כלום חוץ מהזיות, זה היה הייפ ראשוני וחזרנו למצב הרגיל".
מה אומר תרחיש הקיצון?
"בתרחיש הזה ב־2040 הבינה מלאכותית יכולה לעשות למעשה הכול".
הכול?
"הכול. אקח אותך לעוד מחקר שהתפרסם ממש באחרונה, מרץ 2026. קבוצת מומחים נשאלה לגבי תרחיש הקיצון לעשור הבא, 2030. שם מדובר על מצב שבו בינה מלאכותית יכולה לכתוב ספרים ברמת פרס פוליצר, להלחין ולשיר ברמת גראמי, ואף לנהל משא ומתן מול הוליווד ומו"לים כדי להפוך אותם לסרטים ולחתום על החוזים בעצמה. היא הפסיכולוגית, הדיאטנית, מאמנת הכושר והחברה הכי טובה שלך - ועוד לא דיברתי על רובוטים. זה עולם שבו יש רכבים ומוניות אוטונומיים בכל מקום ורובוטים דמויי אדם שמנקים, מבשלים, מטפלים בחיות ומתקנים בבית - כך שגם מקצועות הצווארון הכחול נמצאים במקום לא ברור. לזה אני מתכוון כשאני אומר 'הכול'.
"אגב, את המחקר הובילה קבוצת עלית של מומחים בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה והחיזוי, בהם הפסיכולוג הפוליטי והעתידן הנודע פרופ' פיליפ טטלוק".
מה הסיכוי שהיא נותנת לתרחיש הזה?
"14% - סיכוי לא עצום, אבל גם לא זניח. אגב, הדוח הכי חדש בנושא, AI-2040, שאותו כתבו קבוצת חוקרים עצמאיים, מעניין במיוחד כי התחזית הקודמת שלהם מלפני כשנה ל־2026 התממשה במלואה".
במה מדובר?
"למשל, הם חזו שממשלות כמו ארה"ב יתחילו להתייחס לחברות AI כאל יצרניות תשתיות קריטיות. כעת התרחיש הכי שמרני שהם מציגים אומר כך: כבר ב־2034, עוד שמונה שנים בלבד, רובוטים יבנו את עצמם ויתכננו את עצמם. אני חושב שהם מגזימים".
"הרובוטים לא יהיו מנוכרים"
בוא נדבר על מה שאתה מכנה Human Washing - פנים אנושיות שמספקות את השירות, ברפואה, משפטים או פסיכולוגיה, בעוד המידע והניתוחים מגיעים מהמכונה.
"בקיצור, AI עושה חלק ניכר מהעבודה שמאחורי הפנים האנושיות. אתן דוגמה: אם יהיה לך רובוט שמנקה את הבית וזה מה שהחברים שלך יראו כשיגיעו למסיבה, זה לא ירשים אותם. לכולם יהיה רובוט כזה. מה כן יהיה מרשים? מנקה אנושי, אדם. זה יהיה המצרך היקר יותר. אותו הסיפור יהיה עם פסיכולוגים: 90% מהזמן נדבר עם פסיכולוגים ממוחשבים. אבל כשנרצה להראות שאנחנו רציניים או אם תהיה לנו האפשרות הכלכלית, ניגש לדבר עם פסיכולוג אנושי".
מלבד זאת, אולי פשוט נרצה אדם שיחזיק לנו את היד, יסתכל לנו בעיניים, מגע אנושי, ועל זה נצטרך לשלם. אגב, בתרחיש הקיצון של דוח ה־EU הם אכן אומרים: מקצועות המגע האנושי הם שיישארו.
"כן, ומעבר לזה אני חושב שגם במקצועות היצירתיים יותר נראה סוג של Human Washing, אנשים שיגידו 'אני יצירתי, אני משורר', ומאחורי הקלעים ילכו לבינה המלאכותית. לא שהיא תכתוב להם את השירים, אלא שהיא תיתן להם רעיונות, והם יבנו על מה שהיא נותנת".
בואו ננסה למפות מקצועות: מה ייכחד, מה יישאר, מה ישתנה מאוד?
"התשובה תלויה באופק הזמן שאנחנו מדברים עליו. אם מסתכלים על השנים הקרובות, הייתי אומר שכמעט שום מקצוע לא ייכחד, אבל בחלק מהמקצועות יצטרכו פחות עובדים וזה ישתנה דרמטית. מה שקורה היום למקצוע התרגום, כאשר מאחורי הקלעים נעשה ברובו בידי המכונה, יקרה גם לרופאים, ואנחנו כבר מתחילים לראות את זה היום. אני קורא לזה תרחיש העיכוב הגדול".
למה הכוונה?
"הכוונה היא למצב שבו אנחנו עוקפים את הרופאים: כשכואב לי הראש אני פונה קודם לבינה המלאכותית, וזו כבר היום נותנת ייעוץ רפואי שמתחרה ברופאים כלליים ואף מומחים ב־90% מהמקרים הפשוטים, ורק עם הבעיות הגדולות ביותר נלך בפועל לרופא. אותו הדבר צפוי לקרות עם עורכי דין, סוכני ביטוח ורואי חשבון. לא בטוח שמספרם של אנשי המקצוע הללו ירד; ייתכן שהוא דווקא יעלה, בשל הפרדוקס של ג'בונס - כשהשירות נעשה זול וזמין יותר, נזדקק לו יותר, ונפנה לרופא מוקדם ומהר יותר משהיינו פונים בעבר.
"יש גם תרחיש הפוך, שבו הבינה המלאכותית תטפל בעצמה ברוב הבעיות, ואת הרופא האנושי נפגוש רק לאישור קצר של מה שכבר קבעה - ואם וכאשר תגיע לרמת בינה מלאכותית כללית (AGI) שמתחרה ברופא ואף עולה עליו, ייתכן שהרגולציה תשתנה כך שהיא תרשום מרשמים בעצמה, בלי רופא אנושי בתמונה כלל".
מה עם המקצועות הטיפוליים? לפי דוח האינטרנט של בזק מסוף 2025, כמעט שליש מהישראלים הבוגרים וכ־60% מהנוער - בני 18-13 - כבר נעזרים ב־AI לתמיכה נפשית.
"אני מוכן לשים כסף טוב על כך שעד סוף 2026 המספר יכפיל את עצמו שוב ונגיע ל־75% מהאוכלוסייה ששאלו את הבינה המלאכותית שאלה רפואית, קיבלו תשובה ופעלו לפיה. אני חושב שזה מסביר לנו חלק ממה שיקרה במקצועות הטיפוליים. אבל יש מקצועות שקשה הרבה יותר להחליף בצ'ט GPT או בבינה מלאכותית נטולת גוף. למשל סיעוד: מישהו שיעזור לך לקום מהמיטה, שיחבר קטטר, שייקח אותך לשירותים. נמשיך להיות זקוקים לבני אדם שיעשו את העבודות האלה, לפחות בחמש עד עשר השנים הקרובות, אולי אפילו יותר.
"במקביל, עם הכניסה של רובוטים דמויי אדם - ידיים, רגליים, ראש - הם יוכלו לעשות הרבה יותר מהעבודות האלה: לנקות את החדר בבית החולים, להחליף את המיטה, להחליף חיתול. אבל אני חושב שגם אז, בהרבה מקומות, נעדיף אדם שיטפל בנו - כדי להרגיש שלמישהו אכפת מאיתנו".
"גדלנו עם המחשבה על רובוטים כקרים ומנוכרים. אבל הרובוטים שיגדלו לצד הילדים שלי כבר יספרו בדיחות יותר טובות משלי. כבר עכשיו יש כאלה שצוחקים עם ילדים ונותנים להם עצות. יש בית ספר במיאמי שבו כל השיעורים מצולמים ומתומללים, ואז התוכן הזה מועבר לקלוד, שמנתח את הנעשה בכיתה, למשל כדי לזהות פערים בין הכיתות.
"הבינה המלאכותית הופכת לחלק מהחיים שלנו. לכן בשלב זה או אחר כולנו נתחיל להתייחס אליה כאילו יש בה שאר רוח. ואז, כשיהיה לה גוף, בהתחלה הוא יהיה קר ומתכתי, שבועיים אחר כך נוסיף לו ביגוד, ושנתיים אחר כך כבר תהיה לו פרווה של דובון אכפת־לי. תאמיני לי, זה יהיה נחמד יותר מעור מיוזע של סניטר בחדר המיון".
"נתגאה בחשמלאי האנושי"
הזכרנו מקצועות צווארון כחול - בנאים, רתכים, שרברבי ם וכן הלאה. מה יעלה בגורלם? קרנם תעלה, או להפך?
"אני חושב שיקרה להם אותו הדבר שיקרה למפתחי תוכנה ברגע שרובוטים ייכנסו לשוק ויוכלו לעשות את אותם דברים. אנחנו רואים שלושה דברים שקורים למפתחים : הראשון - התפוקה גדולה פי עשרה, לפעמים פי 20 ויותר; השני - האחריות שמוטלת על כתפיו גדלה, הוא לא רק כותב קוד, אלא צריך לחשוב איך לפתח את התוכנה, איך למכור אותה ואיך לשווק אותה; והשלישי - דמוקרטיזציה. פתאום כל אחד יכול לכתוב קוד ולבנות פלטפורמות, ואז יש תחרות ממקומות רבים ושונים. אני מאמין שאותו הדבר יקרה לבעלי מקצועות הצווארון הכחול, ברגע שהרובוטים ייכנסו".
במילים אחרות, אתה מדבר על בוט־אינסטלטור. מתי זה יקרה?
"אני מאמין שייקח לפחות עוד חמש שנים עד ל'רגע הצ'ט GPT של הרובוטים' - כשנבין שרובוט יכול לעשות מה שחשמלאי עושה, בדיוק כמו שקרה עם הכתיבה. אולי בעוד עשר שנים נראה רובוטים באמת מתחילים לעשות עבודות של אינסטלטורים, זגגים, רצפים וגננים, ואז יקרה דפוס דומה: בעל המקצוע יוכל לעשות פי עשרה יותר עבודות בעזרת רובוטים במקום עוזר אנושי, יהיה לו יותר זמן לנהל ולשווק את העסק, ותהיה גם דמוקרטיזציה - אנשים ישתמשו ברובוט הביתי כדי להחליף חלון בעצמם. ומתי בכל זאת יזמינו זגג אנושי? בסוף השבוע שבו החברים מגיעים לביקור".
עד שהרובוט־חשמלאי ייכנס לחיינו, מקצועות הצווארון הכחול יהיו חסינים יותר להחלפה. המשמעות היא שההייטקיסט יצטרך לעבור למקצועות אלה או להוראה וסיעוד למשל?
"יש סיכוי ממשי שזה יקרה. אני חושב שהרבה אנשים שמוצאים את עצמם מפוטרים היום ימצאו עבודות חדשות - חלקן עדיין במקצועות הידע, בצווארון הלבן, אבל יהיו גם הרבה שיבינו שאין להם ברירה וילכו לצווארון הכחול. למה אני אומר אין ברירה? כי למקצועות האלה יש הרבה פעמים סטיגמה שזו פחיתות כבוד. לכאורה, זה פחות מכובד להיות נהג מונית מלהיות רופא, עורך דין או אנליסט".
כלומר, תהיה לנו עבודה, רק אולי לא העבודה שאנחנו רוצים.
"אני חושש ממה שראינו בחגורת החלודה בארה"ב בשנות השבעים: כשמפעלים נסגרו וגברים פוטרו, נאמר להם 'תהיה אח, תטפל בקשישים'. חלקם סירבו כי זה נתפס כמקצוע נשי. הם ישבו בבית והאישה המשיכה לכלכל אותם בזמן שלילדים לא היה מספיק אוכל. זה תרחיש רע שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. לכן הממשלה צריכה גם לעזור לאנשים לרכוש מיומנויות חדשות, וגם להתמקד בפן הפסיכולוגי של המעבר - כי זה לא מעבר מעבודה לעבודה, אלא מעבר מזהות לזהות: מהייטקיסט או רופא לנהג מונית או מטפל בקשישים. איום של משבר זהות, לאורך זמן.
"כשאני מדבר על הנושא הזה עם קובעי מדיניות אני מדגיש שדווקא השכבות המבוססות יותר - לא החלשות - הן שעלולות להיפגע הכי קשה מהשינוי. יש להן מעמד, יש להן גאווה: ארכיטקט המערכת, סמנכ"ל הכספים. וכשהאלטרנטיבה היא לטפל בקשישים, הגאווה הזאת הופכת לנטל - הנפילה שלהן, מזהות למשבר זהות, קשה בהרבה יותר".
מה לגבי דרג המנהלים? הוא צפוי לשרוד או שגם זמנו קצוב?
"שאלה כל כך טובה. לפני עשר שנים הסברה הייתה שאחד המקצועות הראשונים שיוחלפו בידי המכונה הוא נהג מונית, כי כבר אז ראינו מוניות אוטונומיות. אבל זה לקח יותר זמן מהצפוי, ויותר מזה - מה שהתברר הוא שהמקצועות שהולכים ומתייתרים ראשונים הם דווקא הצווארון הלבן. אני חושב שאותו שינוי חשיבה עלול לקרות גם לגבי ניהול: אומרים שזה המקצוע הבטוח ביותר, אבל כשמחליפים עובד אחר עובד ברובוטים ו־AI, בשלב מסוים הארגון כולו הופך לאוטונומי.
"זו חברה שרק בינות מלאכותיות עובדות בה, בלי הצורך במנהלת או מנהל כפי שאנחנו מכירים היום. לכן היום אני פחות בטוח לגבי עתידם של המנהלים. בטווח הנראה לעין מנהלי הביניים בסכנה. במטא למשל, גל הפיטורים כלל גם את מנהלי הביניים. הדרישה שנראה כלפי אותם מנהלים היא שיהיו כמו עובדים, שיעשו גם פרויקטים בעצמם. כבר לא יהיה מקום בארגונים רק למי שמפקח על צוותים. לגבי המנהלים הכי בכירים,
C-level, מקומם בטוח. לפחות בינתיים".
