הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה
תביעה כספית חריגה שהגיש גבר נגד בת זוגו לשעבר הסתיימה בחיובה להשיב לו 3.2 מיליון שקל, סכום שלטענתו שיקף את שווי היהלומים שנעלמו מביתם המשותף לאחר הפרידה.
● האישה בגדה, הבעל הסכים לשלום בית אם תעביר לו זכויות בדירה. מה קבע בית המשפט?
● עברתם לחו"ל עם הילדים והתגרשתם? זה פסק הדין שאתם צריכים להכיר
בני הזוג ניהלו קשר במשך 18 שנה, והיחסים הסתיימו לאחר שהאישה ביקשה צו הגנה, שהרחיק את האיש מהבית. כעבור כארבעה חודשים עזבה האישה את הדירה, והאיש שב להתגורר בה. אז, לדבריו, הוא גילה כי נעלמה שקית בד שחורה ובה יהלומים יקרי-ערך, ובהם גם יהלום כחול גדול ונדיר.
לטענתו, האישה הייתה היחידה שיכולה הייתה ליטול את היהלומים, ובדיקת פוליגרף שנערכה בהנחיית בית המשפט תמכה בגרסתו, בעוד שגרסת האישה נמצאה בלתי אמינה.
האישה העלתה שורה של טענות הגנה, ובהן טענה עקרונית, שלפיה אין לפצות את האיש, משום שבעלותו ביהלומים נגועה באי-חוקיות, וזאת לאור העיקרון המשפטי לפיו "מעילה בת-עוולה לא תצמח תרופה".
לדבריה, האיש הוא עבריין המוכר כמלך ההימורים האזורי, החזיק מספר בתי קזינו בארץ ובעולם, ובמהלך השנים רכש יהלומים בחו"ל בסכומי עתק, שמקורם בכספי הימורים, והבריח אותם לארץ.
בנוסף טענה האישה כי האיש הודה כי ביצע עבירות מס שונות בקשר ליהלומים, לא דיווח על הבאתם למכס, ולא דיווח עליהם בהצהרות הון. עוד עלו טענות בדבר הלבנת הון וקבלת דבר במרמה בהליכי הוצאה לפועל שנוהלו נגדו.
האיש מצידו טען כי לעברו בתחום ההימורים אין רלוונטיות ישירה להכרעה בסכסוך; כי הוא שילם את חובו לחברה; וכי מזה למעלה מ-20 שנה הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי כאיש עסקים.
הלכה משפטית משנת 1956
בית המשפט לא התעלם מכך שהמשיב ביצע עבירות הנוגעות ליהלומים, אולם פסק כי בכך בלבד אין כדי לשלול ממנו סעד אזרחי. בית המשפט הסתמך על הלכה משפטית משנת 1956, שלפיה כאשר אדם תובע סעד בגין פגיעה ברכושו, אין לשלול ממנו את זכות התביעה, רק משום שהרכוש הגיע לידיו בדרכים בלתי כשרות.
לפיכך, גם במקרה זה פסק בית המשפט כי גם אם הכספים ששימשו לרכישת היהלומים הושגו שלא כדין, וגם אם הכנסת היהלומים לישראל נעשתה באופן בלתי חוקי - אין בכך כשלעצמו כדי לפגוע בזכותו הקניינית של האיש.
כדי לשלול פיצוי כספי המגיע לאיש, נקבע, נדרש קשר סיבתי משפטי ישיר בין המעשה הבלתי חוקי לבין הנזק הנתבע. במקרה זה, עבירות המס וההסתרה הנטענות לא היו קשורות ישירות להיעלמות היהלומים, ולכן לא הצדיקו שלילת פיצוי.
בנוסף ציין בית המשפט כי האישה עצמה שיתפה פעולה עם פעולותיו המפוקפקות של האיש, והודתה כי עבדה בתור דילרית בעסקי ההימורים הלא חוקיים של האיש - ולכן אינה יכולה להסתתר מאחורי טענה מוסרית שלפיה אין לתגמל את מי שחטא.
לצד זאת, בית המשפט הבהיר כי אם נעברו עבירות בקשר לרכישת היהלומים, להחזקתם או להסתרתם, לרבות בהיבטים שעשויים להשפיע על הליכי הוצאה לפועל - כל גורם מוסמך יהיה רשאי לפעול נגד האיש עצמאית בנושא לפי הדין.
פסק הדין מעורר את השאלה עד כמה הלכה משנת 1956 מתאימה למציאות המשפטית של 2026 בנוגע לתגמול עקיף של פשיעה. בעשורים האחרונים התחזק מאוד המאבק בהלבנת הון בישראל ובעולם, מתוך תפיסה שלפיה הדרך היעילה להילחם בפשיעה חמורה אינה רק באמצעות ענישה, אלא גם באמצעות פגיעה בתמריץ הכלכלי וביכולת ליהנות מפירות העבירה. על הרקע הזה, הכרעת בית המשפט עשויה לעורר אי-נוחות, שכן ניתן לטעון שהיא מעניקה, בעקיפין, הגנה משפטית לנכס שמקורו הנטען פסול.
