העיתונאי חיים יבין, "מר טלוויזיה", הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 93. "בצער עמוק אנו נפרדים מבעלי, אבא, סבא, שהגיע לשיבה טובה", נמסר מבני משפחתו. הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי בשעה 11:00.
יבין היה ממקימי רשות השידור ומחלוצי הטלוויזיה הישראלית, ובמשך שנים רבות פניו היו המזוהות ביותר איתה ועם שידוריה. יבין הגיש את מהדורת "מבט לחדשות" במשך ארבעים שנה - מ-1968 ועד לפרישתו ב-2008. בנוסף, יבין היה במאי טלוויזיה שאחראי למספר סדרות דוקומנטריות, הגיש תכניות רדיו והקליט אלבומי סיפורים לילדים.
"גבירותיי ורבותיי, מהפך"
הוא נולד בגרמניה ב-1932. ב-1933 עלה עם משפחתו לישראל, שם השתקעו בקרית אתא (אז קריית בנימין). יבין נשר מהתיכון כדי לעבוד במסגרייה, אבל השלים את לימודיו במהלך שירותו הצבאי בחיל הים ובנח"ל, אחריו למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל ללימודיו, שיחק כדורגל בקבוצת הפועל ירושלים. אחרי שאחד מחבריו של יבין הציג בפניו מכשיר הקלטה חדש שרכש, חבריו שכנעו אותו להתפרנס באמצעות קולו הרדיופוני והוא הפך למגיש רדיו בקול ישראל. עם השנים, יבין התקדם והיה גם לעורך ומפיק. כעשר שנים לאחר מכן, יבין נבחר להשתתף בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית.
אחרי שניגש לאודישן, יבין התקבל לתפקיד מגיש מהדורת "מבט לחדשות", התפקיד שהגדיר את הקריירה שלו. יבין עמד עשרות שנים במוקד "מבט לחדשות" (לא כולל שנים ספורות בהן היה שליח רשות השידור בארה"ב, ושנה אחת בה היה חלק משידורי קשת), מה שזיכה אותו בכינוי "מר טלוויזיה".
אחד מרגעיו הבלתי נשכחים של יבין בתקשורת היה ב-1977, אז הגיש את משדר הבחירות לכנסת התשיעית, הפעם הראשונה בה תוצאות מדגם הבחירות הועברו בשידור חי בטלוויזיה הישראלית. אחרי שהכריז שמפלגת הליכוד הגיעה ל-44 מנדטים ושהאיש העומד בראשה, מנחם בגין, עתיד להיות ראש ממשלה, אמר: "מדובר, אם כן, כנראה לא פחות מאשר מהפך" (עם השנים, לציטוט נהיו חיים משל עצמו, ועד היום רבים מאמינים שיבין אמר "גבירותיי ורבותיי, מהפך").
התפנית הפוליטית הזאת הפתיעה, שימחה והפחידה רבים מאזרחי המדינה; פניו וקולו של יבין היו מה שנתן לה צורה. "איש לא היה מוכן למה שאנחנו קוראים היום 'המהפך'", הסביר יבין שנים מאוחר יותר בראיון לכתב אילן לוקאץ'. כשסיפר איך הרגיש כששמע שבגין יהיה לראש ממשלה, אמר: "אני חשבתי שתוקף אותי השבץ. זה (היה) הרבה יותר חזק ממהפכה. ואז המצאתי את המילה 'מהפך'". הרגע הזה זכה לאינספור ניתוחים, חיקויים ופארודיות עם השנים.
סיקור רצח רה"מ יצחק רבין
עשר שנים לאחר מכן, יבין סיקר את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. "לא הייתי בעבודה", סיפר ל-mako שנים לאחר מכן. "ישבתי בבית. בתי אמרה לי: 'ירו ברבין'. אני חשבתי, מה, את רבין הרי אי אפשר להרוג. רצתי לאולפן ובאוזנייה אמר לי העורך: 'הוא מת, אבל אסור לך עוד להודיע את זה'. אני חשבתי באותו הרגע שאני מתעלף. תפסתי את עצמי בידיים ואמרתי לעצמי, שמע, זה לא הזמן לאבל של עצמך. קח את עצמך בידיים, תמשיך בשידור". ההלם ניכר על פניו של יבין, שחזר על דבריו שוב ושוב באותו הרגע: "ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, נפטר כתוצאה מההתנקשות". לאחר מכן, הודה: "אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו קצת".
בשנת 1997 יבין זכה בפרס ישראל לתקשורת. שנה לאחר מכן, כשהיה חלק משידורי קשת, יבין הפיק תכנית בשם "היום החמישי", ובה צוותו של יבין נלווה לאיש משטרה בשעה שדיווח למשפחת עולים על פציעתו האנושה של אביהם. תגובת המשפחה הוקלטה ללא הסכמתם, ובשל כך האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל הגיש תלונה למועצת העיתונות. בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קבע ש"יבין פגע בכבודם של בני המשפחה בעת אסונם, חדר לצנעתם, פלש ללא כל זכות לביתם וניצל מצוקתם בחסות המשטרה לצורך הפקת תוכנית טלוויזיה". יבין הבהיר שקיבל מהמשפחה רשות לשדר את הקטעים בהשתתפותם, גם אם הכיר בדיעבד בכך שהיה צריך לערוך בקפידה את הקטעים הקשים יותר.
יבין המשיך לשדר עד לפרישתו הסופית ממהדורת מבט לחדשות בשנת 2008. בשידורו האחרון עלו לצדו בשידור חי עוד שניים מהקולגות שלו בערוצים המתחרים: מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון מחדשות ערוץ 10 ודני קושמרו מחדשות ערוץ 2, במיוחד כדי להיפרד ממנו כראוי. יבין לא פרש מעשייה טלוויזיונית מיד לאחר מכן: בנוסף לסרטים ולסדרות הדוקומנטריים שביים כשעוד היה מגיש חדשות, גם ביים את הסדרה "צבא העם" ואת הסרט "ירושלים - עיר של חלומות שבורים".
ב-2016, אמר חיים יבין בראיון ל"שבעה לילות" שבעבר השיח מסביב להטרדות מיניות היה חופשי יותר: "היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין". דבריו עוררו זעם ציבורי. בעקבותיהם, שתי נשים סיפרו שהטריד אותן מינית. אחת, קולגה לשעבר, סיפרה שנגע בחזה שלה בניגוד לרצונה; השנייה, מאפרת, סיפרה שהשתמש בהערות לא נאותות בזמן שאיפרה אותו. כשנה לאחר מכן העיתונאית נרי ליבנה סיפרה שהבהיר לה שכדאי להם להיות "חברים מאוד טובים" כדי שיוכל להציע לה עבודה "נהדרת", לטענתו. את כל הטענות הנ"ל יבין הכחיש בתוקף.
יבין היה נשו לאשתו, יוספה יבין, מאז 1967. השניים הביאו לעולם שלושה ילדים.
