בשנים האחרונות בוחרים עשרות אלפי ישראלים למחזר את המשכנתא, כלומר להחליף הלוואה ישנה בחדשה "טובה יותר". לא כדי להוזיל את החוב שהם סוחבים על הדירה שקנו, אלא רק כדי להקל על התשלום השוטף. לקנות זמן, ולא לחסוך כסף. לפי נתוני בנק ישראל, בשנת 2025 מעל ל-10,000 בעלי משכנתאות מיחזרו אותן תוך כדי הארכת תקופת המשכנתא ועליית הריבית, "מה שמעיד על שיקול תזרימי שמטרתו הקטנת ההחזר החודשי, גם במחיר של עלייה בעלות הכוללת של ההלוואה".
● הבחירות נותנות רוח גבית לתחזיות של ירידת מחירי הדיור - וגם להפך המוחלט
● המרוץ ללקוח: השנה שבה היטשטש הגבול בין אשראי לצרכנות
זו גם סיבה בולטת לכך שהמשכנתא הממוצעת, ללא הלוואות הגישור שלוקחים על עצמם הקבלנים עד להשלמת הבנייה, הגיעה לשיא של 27 שנות החזר. רק לחלק את החוב כמה שאפשר (המגבלה בחוק היא 30 שנה), בניסיון לקבל פרוסות חודשיות שיהיו איכשהו קלות לעיכול.
נתונים חדשים שאספה חברת מנורה ERN, חברה בת של מנורה מבטחים שמנהלת ומבטחת עבור עסקים עסקאות שנעשות בצ'קים ובהוראות קבע, מצביעים על כך שפריסת החובות הפכה לטרנד החם, הרבה מעבר לעולם הנדל"ן ולעסקאות שכרוכות ברכישת דירה או נטילת משכנתא יקרה. זה גם יכול להסביר במידה לא מבוטלת את חגיגת הצריכה שלנו בכרטיסי אשראי ובכלל. כיצד הצריכה הפרטית מחזיקה מעמד, למרות השחיקה בכוח הקנייה. אבל זה גם מצביע על בעיה עמוקה של חוב שהולך ותופח, גם אם מועד הפירעון כבר לא ממש מעבר לפינה.
"משכנתאות" קטנות
לפי נתוני החברה, שנחשפים פה לראשונה, גובה העסקה הממוצעת שהתבצעה בצ'קים בחודש יוני עלתה לכ־3,230 שקל, קפיצה של 23% לעומת יוני אשתקד ועלייה של יותר מ-7% מול מאי.
בהוראות קבע, אותן "משכנתאות" קטנות שמאפשרות לחלק את התשלום עבור הסלון או המטבח החדש, התמונה דומה: כמות העסקאות שביצעו ישראלים בפריסת תשלומים עלתה ב־64% לעומת יוני 2025 וב-4% לעומת מאי. סכום העסקאות הכולל עלה בכ־79% בתוך שנה וב-3% בחודש. גובה העסקה הממוצעת בהוראות קבע עמד ביוני על כ־12,900 שקל, עלייה של כ־9% לעומת מקבילו.
איפה זה פוגש את משקי הבית? לפי נתוני מנורה, התופעה הזו בולטת למשל בתשלומים במוסך, או במקרה של טיפולי שיניים. שתי ההוצאות הללו הגיעו בממוצע ביוני לסכום לא מבוטל של 15 אלף שקל (למי שנאלץ כמובן להגיע לטיפול). גובה עסקה ממוצעת בקניית ריהוט עמד ביוני על כ-10,800 שקל.
בחברה שמו לב שהנתון המבהיל באמת הוא לא גובה ההוצאה המטפס יחד עם האינפלציה, אלא השינוי במספר האנשים שבוחרים או נאלצים לשלם באמצעות הוראות קבע - שמאפשרות לדחות ולפרוס את התשלומים עד כמה שניתן. במוסכים נרשמה לפי החברה קפיצה של 250% בכמות הוראות הקבע, בטיפולי שיניים עלייה של 80% ובריהוט עלייה של 32%.
במקביל, בחברה מציינים שגם בצפון הארץ נרשמה ביוני חזרה לפעילות, אך במידה רבה דרך מנגנון פריסת התשלומים. הוראות הקבע בעסקאות בצפון הארץ קפצו לדבריהם ב־80% לעומת יוני אשתקד.
פריסת תשלומים כשלעצמה אינה בעייתית בהכרח. לא פעם מדובר בעיקר בגימיק שיווקי יעיל ("רק 250 שקל בחודש ויש לכם מיטה חדשה"). השאלה החשובה היא האם מדובר בניהול פיננסי מושכל, או בהעברת בעיות התזרים של היום לחודשים הבאים.
לשלם אחרת
במנורה, שמציגה היקפי עסקאות מול 16 אלף נקודות מכירה בכל הארץ, אומרים במפורש שיש סיבה לדאגה מ"מדד המינוף המשפחתי" שהם יצרו, "המבוסס על ניתוח מצרפי ואנונימי של עסקאות בפועל בצ'קים ובהוראות קבע".
ממה שהם רואים, מדובר בשילוב של שני תהליכים: מצד אחד, חלק מההוצאות הגדולות התייקרו. מצד שני, נשחקת היכולת של משקי בית לספוג הוצאה גדולה בתשלום אחד. לכן, כשמגיעה הוצאה כבדה כמו תיקון רכב, טיפול שיניים וריהוט, הצרכנים מחפשים דרך לפרוס אותה קדימה כדי להשאיר כסף פנוי לסופרמרקט, חשמל, דלק, חינוך ובריאות.
לדברי שי פרמינגר, מנכ"ל מנורה ERN, "כשהעסקה הממוצעת בצ'קים באזור המרכז מגיעה ליותר מ-4,500 שקל, וכשטיפול במוסך או טיפול שיניים מגיעים לאזורי 15 אלף שקל, זו כבר לא רק שאלה של צריכה או של יוקר מחיה, אלא אסטרטגיית הישרדות תזרימית. לא בהכרח לצרוך יותר, אלא לשלם אחרת כדי לצלוח את החודש".
אם בעבר פריסת תשלומים שימשה בעיקר לרכישות גדולות ומתוכננות, כיום היא הופכת אצל יותר ויותר משפחות לכלי לניהול תזרים שוטף. גלגול כסף ודחיית תשלומים, בתקווה שמחר יהיה יותר טוב. הלוואי.
כוכבי השבוע
מצוין: הרגולטור יוצא לנו מהקרביים
הרפורמה החשובה עליה הכריז השבוע משרד הבריאות, שכללה הפחתה דרסטית ברגולציה על מסעדות, בעיקר הוכיחה עד כמה הרגולציה התנפחה ללא שום היגיון, עם אוסף עצום של הוראות ותקנות שיצאו משליטה. בשם הדאגה לציבור הרחב כמובן, ובלי שאף אחד עצר לרגע להבין עד כמה הן תרמו לסטטיסטיקה הכואבת והעגומה של סגירת מסעדות ובתי אוכל בישראל.
למשל: שטחי המינימום הנדרשים להקמת מזנונים ובתי קפה עמדו על 35 מ"ר ו-45 מ"ר בהתאמה (והם כעת ירדו ל-8 מ"ר בלבד). או שהייתה חובה גורפת להחזקת מחסן ושירותים בכל בית קפה. ואפילו חובה לצבוע או לחפות קירות ואריחים בגוונים בהירים ספציפיים, לבישת בגדים בהירים בלבד במטבח ואפילו חובה גורפת להחזקת מלאי קוביות קרח.
כן, עד כדי כך הרגולטור נכנס לנו לקרביים (תרתי משמע). ושאפו שהבינו שם סוף סוף שזה כבר לא נורמלי.
בלתי מספיק: היטל ההשבחה לא הולך לשום מקום
הרציונל מאחורי היטל ההשבחה פשוט וברור. אם החלטה של המדינה או העירייה בנוגע לתוכנית חדשה על קרקע פרטית משביחה את ערכה, יואיל בעל הנכס לשלם 50% מעליית הערך שנוצרה לקופה הציבורית.
הבעיה היא הפער בין אותו לרציונל לבין החיים עצמם. היטל שבעיקר ייצר אי ודאות, כי מי יכול לדעת כמה באמת שווה אותה השבחה, ובעיקר כי שני הצדדים למדו עם הזמן לזרוק מספרים דמיוניים לכאן או לכאן, כדי להתפשר על משהו באמצע.
ולכן האכזבה הגדולה ממסקנות הצוות הממשלתי, שישב על המדוכה. שלוש שנים עברו, ודוח הביניים רק ממליץ להמשיך לבחון חלופות. 95 עמודים שלא מעזים להמליץ על רפורמה עמוקה אחת. זאת, אף שהם מציינים במפורש כי "עולה תמונה של חוסר ודאות מובנה במנגנון, החורג מאי־בהירות נקודתית והופך לבעיה אסטרטגית המעכבת את פיתוח הנדל"ן בישראל".
