על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● איך איראן הצליחה להפוך את הטילים שלה למדויקים וקטלניים יותר
● הולנד העבירה חוק נגד סחר עם ישראל, והחריגה חברת ענק
1הסעיף שנעדר מהסכם הגרעין האמריקאי-סעודי
טור דעה של פרופ' מוחמד אלמסרי מהמכון הבינלאומי בדוחא לתארים מתקדמים, טוען ב־Middle East Eye כי "מלחמת ארה"ב־ישראל נגד איראן דחפה את מדינות האזור למרוץ חמושים גרעיני - ועסקת הגרעין האזרחית בין וושינגטון לריאד עלולה להיות הזרז המרכזי לכך".
הידיעה על העסקה עוררה זעם בישראל, כשגורמים פוליטיים חששו שהיא תפתח לסעודים "מסלול מהיר" לנשק גרעיני. "פוסט מאוחר יותר של דונלד טראמפ ב־Truth Social, שטען כי העסקה תאסור העשרת אורניום ותחייב נורמליזציה סעודית־ישראלית, הרגיע חלקית את החששות בישראל" - אך אלמסרי מטיל ספק בכך. לדבריו, "סביר יותר שטראמפ ניסה בדיעבד לשנות את תנאי עסקה שכבר נחתמה".
עוד נכתב כי "מה שבאמת חשוב הוא מה שחסר בעסקה: לפי הדיווחים, היא עשויה לאפשר לסעודיה בעתיד העשרת אורניום מקומית, ללא דרישת פיקוח מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) - שילוב שמעורר חשש הן בתל אביב והן בטהרן".
אלמסרי מזהיר שאם וושינגטון תעניק לריאד גמישות בנושאי העשרה ופיקוח, איראן תדרוש יחס דומה במשא־ומתן עתידי - ושמצרים, טורקיה ואחרות עלולות להצטרף למרוץ. כך, לטענתו, המלחמה שהייתה אמורה לבלום התפשטות גרעינית עלולה דווקא להאיץ אותה.
מתוך Middle East Eye, מאת פרופ' מוחמד אלמסרי. לקריאת הכתבה המלאה.
2התקיפה האוקראינית שמפלגת את טהרן
"תקיפה אוקראינית על ספינת משא איראנית בים הכספי, שהרגה מלח אחד ופצעה שלושה נוספים, עוררה דווקא בטהרן ויכוח סוער סביב שאלת התגובה - האם תקיפת נגד תשקם הרתעה, או תגרור את איראן לעימות רחב יותר מול אירופה ונאט"ו?", כך נפתח מאמר באיראן אינטרנשיונל, ערוץ חדשות איראני המבקר את המשטר וממוקם מחוץ לאיראן.
"בטהרן ראו בהתקפה חלק ממאמץ מערבי־ישראלי מתואם", נכתב. "חלק מהעיתונים כינו את התקיפה 'אזהרה אסטרטגית' שנועדה למשוך את איראן לחזית חדשה, והזהירו שכניסת אוקראינה לזירה עלולה להצית מלחמת עולם נוספת". עוד נטען כי נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי לא היה מאשר את הפעולה בלי גיבוי אירופי, ושטהרן יודעת "שקייב היא רק שלוחה של אירופה ונאט"ו".
לא כולם תומכים בתגובה צבאית. "פעיל שמרני המקורב ליו"ר הפרלמט מוחמד באקר קאליבאף הזהיר שעל איראן להימנע מתגובה שתגייס את כל אירופה לצד ארה"ב נגדה", נכתב בכתבה, ומומחים צבאיים שהתראיינו בה ציינו גם מכשולים מעשיים. בין השאר, הם אמרו שתקיפה מהים הכספי תדרוש שיתוף־פעולה רוסי, וטילים מצפון־מערב איראן עלולים לחייב חדירה למרחב האווירי הטורקי.
מתוך איראן אינטרנשיונל, מאת מרים סינאי. לקריאת הכתבה המלאה.
3הדרך הנסתרת להחלפת המשטר באיראן
טהרן עדיין מתאבלת על מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי, בעוד המזרח התיכון עוצר נשימה בעקבות חשש מחידוש כולל של המלחמה מול ארה"ב וישראל. מאמר חדש בפורן אפיירס, מאת נאדר האשמי, פרופסור חבר לפוליטיקה בבית הספר לשירות החוץ באוניברסיטת ג'ורג'טאון, טוען טענה שנשמעת כמעט פרדוקסלית: הדרך לשינוי משטר באיראן - אם היא בכלל קיימת - עוברת דווקא דרך סיום המלחמה, לא דרך המשך שלה.
לאחר מזכר ההבנות שנחתם בין וושינגטון לטהרן ב־17 ביוני, ההסלמה חזרה במלוא עוצמתה. שני הצדדים פתחו בתקיפות נרחבות, והנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן הודיע כי איראן שוב נמצאת במלחמה כוללת.
לפי המאמר, איראן לא צפויה לרכך את עמדתה במשא־ומתן בעקבות התקיפות האמריקאיות, ולכן "ארה"ב ובעלות בריתה כנראה לא יצליחו להפיל את הרפובליקה האסלאמית בכוח", נכתב.
בהמשך, המאמר מפרק את ההנחה המערבית שלפיה לחץ צבאי מוביל להתקוממות: "הבטחות של בנימין נתניהו ודולנד טראמפ ל'חירות קרובה' לאזרחים האיראנים לא התממשו במלחמה האחרונה - להפך, ההפצצות על מוסדות אזרחיים הציתו גל פטריוטיזם, ולא מרד. הלוויית חמינאי התקיימה בהשתתפות קהלי ענק של תומכים - מה מחזק את הטענה שמבצעים צבאיים כמעט תמיד נכשלים".
אז מה כן עשוי לעבוד? האשמי מציג רשימה של שישה תנאים שחוקרים מסכימים שהם מגבירים את סיכויי הדמוקרטיזציה במדינה, או לכל הפחות להחלפת השלטון: רמת השכלה גבוהה, אורבניזציה, מעמד ביניים חזק, מדינה מנהלית מתפקדת, חברה אזרחית פעילה ואחדות לאומית ללא פילוגים אתניים חריפים. "איראן כבר עומדת בחמישה מתוך השישה האלה", נכתב. "התנאי היחיד שחסר הוא כלכלה מגוונת - איראן עדיין תלויה מאוד בנפט - אבל גם בעניין זה משתנה בהדרגה, כי הסנקציות דחפו אותה לפתח יצוא של מתכות תעשייתיות, פטרוכימיה ומוצרים חקלאיים".
מעבר לתנאים הפנימיים, האשמי מדגיש גורם נוסף - היציבות הבינלאומית. כאן הוא נותן דוגמה היסטורית קונקרטית - הסכם הגרעין מ־2015 בין איראן למערב. "כשההסכם נחתם, איום המלחמה הוסר וחלק מהסנקציות בוטלו - מה שיצר לראשונה לאחר שנים רבות, מרחב שבו נפתח פער אמיתי בתוך האליטה השלטת עצמה, בין מי שרצה להתקרב למערב לבין אלו שמחזיקים בקו מיליטנטי. אבל ב־2018 טראמפ קרע את ההסכם וחידש את הסנקציות הכבדות - וזה לא רק פגע ברפורמיסטים באיראן, אלא גם סלל בפועל את הדרך למלחמה שפרצה מאוחר יותר".
מתוך פורן אפיירס, מאת נאדר האשמי. לקריאת הכתבה המלאה.
