העיסוק במערכת היחסים הביטחונית בין ישראל להודו מתמקד לרוב בהיקף היצוא הישראלי. אולם, דוח חדש של ארגון אמנסטי חושף תמונה חדשה ומלמד כי לא פחות מ־2,596 משלוחי אמצעי לחימה, תחמושת, חלקים ורכיבים הועברו מהודו לישראל מאז 7 באוקטובר 2023 ועד 30 בנובמבר 2025.
● אירופה אומרת לא למהגרים. המדינה שזלזלה וחטפה התקפה מבית
● המשבר הקשה של סעודיה והמדינה שפחדה יותר מכולם: האינטרסים שעצרו תקיפה באיראן
שורשי האספקה הללו נעוצים בפעילותן של חברות הביטחון הישראליות, ובראשן אלביט מערכות , התעשייה האווירית ורפאל, שהתאימו את עצמן למדיניות "Make in India" של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי. מדיניות זו נועדה להגביר את העצמאות המקומית, כאשר בשנים האחרונות אף החמירו בניו דלהי את דרישות ההסתמכות העצמית והציבו רף של 50% ייצור מקומי לפחות.
מעמד זה לא פגע במיקומה של הודו כלקוחה הבולטת ביותר של התעשיות הביטחוניות הישראליות. מנתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום עולה כי כ־29% מהיצוא הביטחוני ב־2021-2025 יצא אל ההודים, שהותירו לעצמם את הבכורה על אף עסקת הענק למכירת מערכת חץ 3 לגרמניה תמורת כ־3.5 מיליארד דולר שהביאה את ברלין לנתח של כ־21%.
נתוני סיבט, האגף ליצוא ביטחוני במשרד הביטחון, מלמדים כי סך היצוא הביטחוני הישראלי באותן שנים הסתכם בכ־71 מיליארד דולר. מבחינה מעשית, הודו ייבאה מישראל סחורות ביטחוניות בסך של כ־20.6 מיליארד דולר בחמש שנים, בעוד שגרמניה הסתפקה בכ־14.9 מיליארד דולר וארה"ב בכ־5.5 מיליארד דולר המהווים 7.8% מהסך הכללי. הדוח שופך
אור על ההדדיות במערכת היחסים, שבה העברת הידע, הטכנולוגיות וכושר הייצור מישראל משמשות לביזור ולהרחבת סיכונים עבורה.
מהודו ועד הים התיכון
מי שמזוהה כדמות המרכזית המובילה את מערכת היחסים הזו הוא מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר ברעם. ביוני האחרון הוא ערך ביקור עבודה בהודו, שבו נועד עם שר ההגנה, מזכיר ההגנה ובכירים נוספים. כעבור כשבוע, במסגרת כנס הרצליה, הסביר כי "המלחמה חידדה לכל הצדדים באזור את מחיר ההתעצמות האיראנית. היא יצרה זהות אינטרסים לגיבוש ברית רחבה יותר - מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין".
המשותף למדינות שמנה ברעם היא מערכת יחסים ביטחונית אדוקה עם ישראל. כך, בין היתר, בשאגת הארי שלחה ישראל מערכות כיפת ברזל לאיחוד האמירויות; קפריסין מפעילה מערכות מתוצרת ישראלית דוגמת ברק MX של התעשייה האווירית; ויוון החליטה לאחרונה לרכוש מישראל שלוש מערכות הגנה אווירית שונות תמורת כ־3.5 מיליארד אירו.
המשלוחים ממשיכים
בכל הנוגע לצד ההודי, ניתוח שערכו באמנסטי על בסיס רשומות רשמיות של ניו דלהי מעלה כי הועברו לישראל 390,516 חלקי נשק קל, 564,970 רכיבי תחמושת נפיצה - כדוגמת ראשי נפץ לכטב"מים ותרמילי פגזי ארטילריה - וכן 298 חלקי רכבים צבאיים. יצוין כי במסגרת ניתוח הנתונים לא נכללו משלוחים שיועדו לשימוש אזרחי, או רכיבים ותחמושת ייעודיים למערכות הגנה אווירית.
הארגון הבינלאומי זיהה את יצוא הנשקים והתחמושת ההודיים לישראל, כולל חלקים ואביזרים, באמצעות סיווגי פריטים בינלאומיים המוכרים כקוד HS 93 ו־8710. קוד 93 כולל מגוון רחב של נשקים ותחמושות, ואילו קוד 8710 כולל רכבים משוריינים, רכבים זחליים וחלקים נלווים. לצד הנימה הביקורתית המוכרת של אמנסטי כלפי ישראל, בדוח החדש מוצאים בארגון לנכון להאשים את הודו בכך שנמצאו בה "כשלים מבניים קריטיים" בעמידתה בתקנים הבינלאומיים, ובהם "היעדר דרישה מפורשת לבדיקת נאותות של זכויות אדם".
בארגון ציינו כי הודו נמנעה בהצבעה על אימוץ אמנת הסחר בנשק ב־2013, ומאז לא הצטרפה אליה. המניע ההודי נעוץ בשאיפה לשמור על ורסאטיליות, כפי שמשתקף גם מנתוני SIPRI. הודו מדורגת במקום השני בטבלת היבואניות הביטחוניות בעולם לאחר אוקראינה, ופילוח היבוא ההודי ב־2021-2025 ממחיש את גיוון האינטרסים שלה, כאשר בראש הספקיות עומדות רוסיה עם 40%, צרפת עם 29% וישראל עם 15%.
עוד מציינים באמנסטי כי למרות צעדי אמברגו שנקטו מדינות שונות נגד ישראל, היא המשיכה ליהנות מהזרמות אמל"ח ממדינות כמו ארה"ב וגרמניה. במפתיע, משלוחי נשק עברו בחלק מהמקרים גם דרך מדינות כמו סלובניה או צרפת, אף שנשיאה עמנואל מקרון מנהל מדיניות אגרסיבית נגד התעשיות הביטחוניות הישראליות.
