על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● בעלת הברית של ישראל שמתקרבת מחדש לאיראן
● דוחות חברות הנפט חושפות את הרווח העצום שלהן מהמלחמה
1לא מלחמה כוללת - התשה: ההימור האסטרטגי החדש של איראן
בניתוח של סוכנות הידיעות רויטרס פורסם כי איראן מנהלת אסטרטגיה של הסלמה מבוקרת שנועדה להרחיב את הסכסוך במזרח התיכון מבלי להצית מלחמה כוללת.
פקידים ואנליסטים ששוחחו עם רויטרס מסבירים כי "איראן מהמרת כי תוכל לשרוד במאבק התשה על ידי הפיכת נתיבי המסחר, נתיבי השיט ותשתיות האנרגיה במזרח התיכון לנקודות לחץ שמעלות בהתמדה את מחיר העימות". להערכתם, "המאמץ האיראני נועד לשכנע את ארה"ב ואת בעלות בריתה כי הניסיון להכיל את המשבר עולה ביוקר רב יותר מאשר היענות לדרישותיה של איראן בנוגע למצרי הורמוז".
מייקל נייטס, חוקר ממכון וושינגטון, הסביר בשיחה עם רויטרס כי "איראן, מהתחלה, ניסתה לגבור על ארה"ב על ידי הרחבת אפשרויות ההסלמה, כך שלרשותה עומד משהו חדש להציע מדי שבוע - גאוגרפיה חדשה, סוג חדש של נשק, סוג חדש של יעד". לדבריו, "היתרון הגדול יותר של איראן הוא לא היכולת לפגוע באמריקה או בישראל, אלא היכולת לפגוע במדינות האזור ובכלכלה העולמית".
מאחורי המהלכים הללו עומד גם חישוב פוליטי. גורם במפרץ ציין כי מפקדי משמרות המהפכה מאמינים כי "הם יכולים להשיג יותר", תוך שהם מזהים הזדמנות במה שהם תופסים כ"רתיעה של הנשיא דונלד טראמפ מלהסתבך בעימות נוסף במזרח התיכון לקראת בחירות האמצע בנובמבר".
"האיראנים מאמינים שעל ידי הרחבת זירת הלחימה והגברת הלחץ, טראמפ בסופו של דבר יתרצה", הוסיף הגורם. "טראמפ חושב שהוא יכול להכות באיראנים בעוצמה ולהביא אותם לשולחן המשא-ומתן, אבל הם לא יתכופפו".
תפיסה זו עומדת בבסיס אסטרטגיית המיקוח של טהרן. מקור איראני בכיר הסביר לרויטרס כי הנהגת המדינה הגיעה למסקנה כי ניסיונות קודמים להפגין גמישות הניבו רק לחץ מוגבר מצד וושינגטון. הדבר חיזק את ההבנה כי יש לייצר מינוף עוד לפני תחילת המגעים, מתוך הנחה שטראמפ מפרש ויתורים כחולשה ומגיב ללחץ בלבד.
מתוך סוכנות הידיעות רויטרס, מאת סמיה נאחול. לקריאת הכתבה המלאה.
2החיים החדשים של המגזר הפיננסי בדובאי
"פקקי התנועה חזרו לדובאי, והמטרו דחוס בשעות השיא. ערבים בלבוש 'גנדורה' מסורתי ממהרים לצד סיקים חובשי טורבן ואירופאים עונדי עניבות - סצנה קוסמופוליטית שוקקת, המרשימה אף יותר מזו של סינגפור או ניו יורק. מדי פעם מפלחות את האוויר התראות קולניות מהמכשירים הסלולריים, שמזהירות מפני 'איום טילים' ודוחקות בתושבים לתפוס מחסה". כך נפתחת כתבה שפורסמה בעיתון הצרפתי לה מונד, המתארת את המציאות החדשה של המגזר הפיננסי בדובאי בצל אזעקות ואיומי טילים. "בנקאים חשבו שהם עברו לגור בשווייץ, ופתאום הם מצאו את עצמם בתל אביב", סיכם זאת איש כספים מקומי.
חוסנה של דובאי כמרכז פיננסי נשען כולו על תדמיתה ועל האמון שהיא משרה. העיר, שאוכלוסייתה גדלה פי ארבעה מאז ראשית שנות ה-2000, "ביססה את מעמדה כאי של ביטחון בלב ים של מתיחויות אזוריות". מעמד זה הפך קשה לשימור ככל שהעימותים הפכו מתמשכים ותקדימיים, בעיקר על רקע הצהרותיו הבלתי צפויות של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ.
עם זאת, לפי הדיווח, תושבי המדינה - ואנשי העסקים הרבים השוהים בה - אינם מייחסים חשיבות רבה להתראות טילים. גם הממשל באיחוד האמירויות מיישר קו עם מדיניות של "חשיבה חיובית", וחברות וארגונים נדרשים להמשיך בשגרה כאילו לא אירע דבר. הממשל אף קנס בנקים זרים שהפגינו הססנות. בנק אמריקאי אחד, שצמצם את היקף האשראי המקומי שלו, איבד בעקבות זאת חוזים ציבוריים שהועברו לבנק הצרפתי Natixis.
לפי הכתבה, המצטטת את חוסיין נאצר אד-דין, מנהל חברת האבטחה Crownox הפועלת באזור, השלטונות בדובאי גיבשו הסכמה שבשתיקה עם האוכלוסייה הלא-מקומית, המהווה למעלה מ-90% מתוך כ-4 מיליון תושבי העיר-מדינה. "אפשר להרוויח הרבה מאוד כסף בדובאי, אבל אין לך זכות להביע את הרגשות שלך. זה לא החוג לפילוסופיה", הוא מוסיף.
דבריו של אזרח צרפתי, המלווה את הטרנספורמציה הדיגיטלית של בנקים באזור זה כ-20 שנה, ונוכח כעת בהקפאת פרויקטים, מהדהדים מסר שונה. "אי-הוודאות גרועה כמעט כמו מלחמה. אני לא יודע אם לפטר עובדים או לגייס, להישאר או לעזוב".
בכתבה מצוין עוד כי הסיוע הפיננסי שהוענק לעסקים כדי לצלוח את המלחמה נותר סלקטיבי במיוחד. "אין כאן מדיניות של Whatever it takes", מסכם כלכלן היושב באבו דאבי. הנימוק לכך כפול - ראשית, המודל החברתי נשען על מיסוי מינימלי ולפיכך גם על סיוע מינימלי; שנית, העדרן של בחירות מפחית את התמריץ של השלטון להפגין נדיבות. "הממשלה אינה מסייעת למי שנמצא כאן שנים", מסביר אותו כלכלן.
מתוך לה מונד, מאת לוסי רובקאן. לקריאת הכתבה המלאה.
3הפרדוקס הגדול ביותר בעולם היהודי: הכירו את הרב הראשי של איראן
בוול סטריט ג'ורנל פורסמה כתבת פרופיל מקיפה על דמותו המורכבת של הרב יהודה גראמי, רבה הראשי של איראן הפועל תחת משטר האייתולות.
גראמי, אזרח איראני המחזיק גם באזרחות אמריקאית, סיפר לוול סטריט ג'ורנל כי "כל מה שהקהילה היהודית צריכה, קיים באיראן", והזכיר כי במדינה פועלים ישיבה ללימודי דת ו-24 מקוואות הפזורים ברחביה. מדי שבוע הוא מוביל את המתפללים בבית הכנסת "אברישמי" ששופץ לאחרונה - חלק ממתחם רחב ידיים בלב טהרן הכולל בתי ספר יהודיים, מסעדה כשרה ומקווה. להערכת גראמי, באיראן חיים כיום כ-20 אלף יהודים, אף שיש המעריכים כי המספר האמיתי נמוך בהרבה.
מדובר באחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שעברה טלטלה עמוקה עם המהפכה האסלאמית ב-1979 ומנוסת רבים מבניה. המפנה הכואב הגיע כאשר ההנהגה החדשה עצרה והוציאה להורג את חביב אלקאניאן, מבכירי אנשי העסקים במדינה ויהודי, באשמת "ריגול ציוני" - אחת ממאות הוצאות להורג של מקורבים למשטר השאה באותה שנה.
הרב גראמי, אב לשלושה, נולד בטהרן כשבע שנים לאחר המהפכה. בהמשך התגורר ולמד לימודי דת בירושלים ובבולטימור, ומאז 2011 הוא מכהן כרב הראשי של איראן. סאם כרמאניאן, יועץ בכיר בפדרציה של יהודי איראן בארה"ב המכיר את גראמי שנים רבות, סיפר כי לא הייתה לו שום מחויבות לעזוב את ארה"ב, אך הוא בחר לחזור לאיראן מתוך מסירות עמוקה לקהילתו.
גראמי והקהילה שהוא מנהיג נמנעים לחלוטין מעיסוק בפוליטיקה. כפי שנכתב בכתבה, מדובר בעסקה בלתי כתובה - כל עוד הקהילה שומרת על נאמנות לאיראן ומתרחקת מישראל, מותר לה לקיים את מסורותיה. הימנעותו של גראמי מביקורת על המשטר, שמדיניות החוץ שלו מכוונת נגד יהודים וישראל, מעוררת נגדו האשמות כי הוא משמש כסנגור של השלטון הנוקשה.
"כן, לפעמים אני קורא שאנשים אומרים עליי את זה, אבל המטרה שלי היא לא מה שאנשים אחרים אומרים", אמר גראמי במהלך כינוס של ברית הרבנים במדינות אסלאמיות בבריסל. "אני לא שליח של אף אחד בעולם. אני השליח של הקהילה שלי".
לדבריו, השגרה בטהרן שונה מהתדמית הרווחת. "באופן מעניין, באיראן תמיד חיינו בשלום עם המוסלמים", ציין, והוסיף כי בתי הכנסת במדינה אינם זקוקים לאבטחה, בשונה מהמצב במדינות רבות אחרות.
במסעותיו בעולם נתקל גראמי לא פעם בתמיהה על החלטת היהודים להישאר באיראן. "השאלה הזו מבוססת על טעות", הוא מסביר, ומציין כי הם נשארים משום שזה המקום שבו נולדו הם והוריהם. "אנחנו מכירים את התרבות וגאים בה", אמר.
עוד עולה מהכתבה כי הקהילה היהודית הנותרת באיראן הפכה בהדרגה לאורתודוקסית יותר. גורמים המכירים אותה מציינים כי מגמת ההתחזקות הדתית אף זיכתה אותה במידה מסוימת של כבוד מצד המשטר התיאוקרטי - תהליך שבמסגרתו, בין היתר, שופץ בית הכנסת של גראמי בשנים האחרונות.
מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת דניאל מייקלס ולורנס נורמן. לקריאת הכתבה המלאה.
