בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע החודש בזכויות בנחלה במושב בצפון: הבן טען כי הנחלה הועברה לו בהסכם מתנה מאמו לפיה הוא "בן ממשיך" לפני 30 שנה - ואילו שלוש אחיותיו טענו כי יש לקיים את צוואת האם שהלכה לעולמה בשנת 2022 והורישה את המשק לארבעת ילדיה, כאשר הבן יקבל את בית המגורים שבנה בנחלה.
● האם נישלה את בנה מנחלה במושב. בית המשפט לא אהב את זה
● שלושה עשורים של סכסוך: הקרב על הנחלה שהגיע עד העליון
השופטת אספרנצה אלון קבעה כי הזכויות בנחלה יימסרו לארבעת הילדים, ובית המגורים בנחלה יימסר לבן. נקבע כי הסכם הבן ממשיך נועד לאפשר לבן לבנות בית נוסף בנחלה, ולא להעניק לו את הזכויות בכל המשק. בכך נדחתה בקשת רשות ערעור על בית המשפט לענייני משפחה.
השאלה למה התכוונה האם בהסכם המתנה
המנוחה ובעלה המנוח היו בעלי זכויות "בר־רשות" במשק חקלאי במושב. בשנת 1991 נחתם הסכם בין המנוחה לבנה ולאשתו, לפיו הוא יהיה "בן ממשיך" במשק. האגודה קיבלה את בקשתם להתקבל כבנים ממשיכים. שנה לאחר מכן חתמה המנוחה הסכם עם האגודה ומינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) להקמת יחידת מגורים נוספת עבור הבן. בנותיה של המנוחה לא מתגוררות במשק.
לאחר מותה האם הורישה לכל ילדיה את עיזבונה, ובית המשפט נדרש לקבוע האם המשק הוא חלק מהעיזבון. לעמדת רמ"י, הזכויות במשק רשומות על האם המנוחה, ולא ניתן למנות "בן ממשיך".
הבן טען כי הסכם המתנה משנת 1991 תקף ומחייב, ונועד להקנות לבני הזוג את הזכויות בנחלה וקיבל אישור מהאגודה - ולא רק לאפשר להם לבנות את ביתם. שלושת הבנות טענו כי המנוחה התכוונה לאפשר לאחיהן באמצעות ההסכם לבנות את הבית הנוסף, ולא להעניק לו את מלוא הזכויות בנחלה; וכי צוואת האם מחייבת ומבטאת את רצונה.
השופטת חיפשה אמירה ברורה בהסכם
השופטת קבעה כי בהסכם עם הבן אין אמירה ברורה כי האם התכוונה להעביר לו את כלל הזכויות במשק עוד בחייה. עוד נקבע כי טענת הבן ואשתו בדבר הסתמכותם על הסכם המתנה, שכן השקיעו את כל הונם בבניית ביתם בנחלה, מקבלת מענה הולם בצוואת המנוחה - הם יקבלו את הבית שבנו.
נקבע כי לא הוכח שהמנוחה הבינה שהיא מעבירה את המשק כולו לידי הבן לתמיד, אלא שמטרת ההסכם הייתה לאפשר לבן לבנות בית מגורים נוסף, ולא להעביר את זכויותיה הקנייניות עוד בחייה.
לפי פסק הדין, הזכויות במשקים בצפון מוסדרות מכוח חוזה, לפיו רמ"י העניקה לאגודה רשות שימוש בקרקע. מי שקיבל את הזכות רשאי לערוך שינויים בזכותו בכפוף למגבלות על חברי האגודה. לא מדובר במושב עובדים אלא בכפר שיתופי שבו לא חל מוסד "הבן הממשיך". "הסכם המשבצת הדו־צדדי" שחל על היישוב לא כולל את הביטוי "בן ממשיך". לכן השימוש במונח לא הקנה זכויות קנייניות.
"המנוחה לא יכולה הייתה להעביר זכויותיה במשק למערערים עוד בחייה, ללא אישור המינהל מראש ובכתב. אישור זה לא הוצג. בנוסף, הסכם המשבצת הדו־צדדי אינו כולל כלל את הביטוי 'בן ממשיך', ותקנון האגודה של צפון אינו כולל הוראות או תנאים כלשהם לגבי קבלת 'בן ממשיך' כחבר אגודה", נכתב בפסק הדין.
27766-02-25
