כרמים, מטעי נשירים, גבעות רכות ועצי אלון, שמסרבים להיכנע אפילו לצהוב של אוגוסט, מחלצים כמעט מכל מי שיורד בדרך אל יישובי אלונה את הקריאה "זו טוסקנה שלנו". בעיני ענת גפני, היוצרת שהובילה את סיור האמנות שאליו הצטרפנו, Toscana Art Tour, הדימוי הקלישאתי הזה אינו רק ביטוי לנוף, אלא גם סמל למרחב שמזמין יצירה.
● השף שעבר לגליל כדי למצוא שקט - ופתח ביסטרו מיוחד במינו
● כדי שכולם ירגישו רצויים: המסעדה הדרוזית בגליל שמגישה אוכל מסורתי חלומי - וכשר
גפני מצאה את עצמה בגיל 50, כמו רבות וטובות, במשבר זהות. אחרי שנים שבהן עסקה בעיצוב חזרה אל אהבתה הראשונה, האמנות. היא החלה להוביל סיורים בין נשים יוצרות במרחבי פרדס חנה, עיר מגוריה, ואף זלגה ליישובי אלונה.
Toscana Art Tour
10:00 | משהו לאכול: קפה ומאפי בריוש בין הקלפים
את הבוקר היא פותחת במעגל בבית הקפה גליקסון שבקיבוץ כפר גליקסון. עשר נשים, המשתתפות הסיור, מתיישבות סביב שולחן עץ, קלפים עוברים מיד ליד, הלבבות נפתחים בחסות הקפה המעולה ומאפי הבריוש הרכים ואנחנו לוכדות פיסת שלווה.
נריה פלדש, בעלת המקום, החליטה אחרי שנים של ניהול קייטרינג להאט את הקצב והיום היא מבשלת, אופה, קולה ומרכיבה כל מנה במטבח הפתוח הקטן.
על השולחן שלנו נחתו שני סוגים של פרעצל כוסמין שנריה אפתה בעצמה: האחד ממולא בסלט ביצים מתפקע מטוב, השני עם גבינת עיזים, סרדינים, עגבניות, זיתים ובצל, שעליהם מעט דבש לאיחוד הטעמים. איתם הגיע סלט המכונה "שמחת חיים", ששילב בטטות, נבטוטים על מצע טחינה וסילאן, פלחי סלק וארטישוק על צלחת לבנה.
אבל דווקא שתי עוגות השמרים השמנמנות - האחת קינמון ואגוזים והשנייה שוקולד - הן שהאטו את השיחה מסביב לשולחן. חתיכות בצק נתלשו בידיים חמדניות, והמתוק והמלוח שבעוגת הקינמון התערבבו בסיפורים האישיים שנפתחו בזה אחר זה.
קפה גליקסון, כפר גליקסון
11:00 | משהו לנשמה: כשהצמחים פולשים לתוך הבית
הבית של נירית אורן בגבעת עדה, האמנית הראשונה שפגשנו בסיור, מספר את סיפורה של האדמה. כבר בכניסה קשה להבחין היכן מסתיים הגן ומתחיל הבית. צמחים פולשים פנימה, ענפים הופכים לחפצים, ואבנים, זרעים ועלים מקבלים חיים חדשים. את ביתם עוצר הנשימה בנו בני הזוג מתוך תפיסה שהטבע אינו רק נחלת החוץ. כל תריס, גוף תאורה, שולחן או מסגרת נאספו לאורך השנים, שופצו וזכו לחיים חדשים.
בסטודיו שלה מפגינה נירית כישורי קוסמות עם חומרי הגלם שהעניק לה הטבע. עלה צבר הופך למפת ארץ ישראל, עלים יבשים ממוסגרים כמו תכשיטים, קוצים, זרעים ושמשוניות הופכים ליצירות אמנות. היא אינה מנסה לכפות על החומר צורה חדשה. היא רק מגלה את היופי שכבר היה טמון בו, ופתאום גם אנחנו מתחילים להסתכל אחרת על מה שמונח לנו מתחת לרגליים.
biobella nature whispers, גבעת עדה
12:00 | משהו לעשות: יצירת נרות בין סירים מבעבעים
אנחנו מגיעים אל גבעת ניל"י, שם מתחת לסככה, ששימשה פעם לאריזת פירות, מסתתרת סדנת "מקור המלאכה" של דולב וליאון אליצור. לפני שש שנים בשותפות עם בן זוגה התחילה דולב להכין נרות להנאתה. התחביב הפך למפעל קטן, שמייצר נרות משעוות דבורים טבעית בלבד.
בבית המלאכה על הכיריים מונחים סירי שעווה מבעבעים, פתילי כותנה תלויים לייבוש וריח דונג עדין שממלא את החלל. מלבד מכירת נרות דולב מקיימת סדנה בשיטת טבילה מסורתית. אנחנו טובלות שוב ושוב את הפתיל בשעווה החמה, וכל שכבה מוסיפה לו עובי וצורה.
מקור המלאכה, גבעת ניל"י
13:00 | משהו לראות: סופגניות וקרמבו שרק נראים אמיתיים
יערית בוקנט מקבלת את פנינו בתלבושת של בת הוואי וכוס רוזה צונן עם עוגה שאפתה בעצמה, ומיד אחר כך פותחת דלת לעולם שנראה כמו קופסת אוצר: עשרות מיניאטורות, חולצות, תכשיטים ועוד פריטים שאת כולם היא יוצרת במו ידיה. אבל גולת הכותרת היא: הצלחות הצבעוניות שעליהן מונחות סופגניות, קרמבו, ארטיקים ושוקולדים מפימו, שנראים כל כך אמיתיים עד שמתחשק לנגוס.
מאחורי סיפור ההצלחה הצבעוני מסתתר סיפור כאוב: במשך שנים היא שמעה שוב ושוב שלא יצא ממנה דבר, עד שיום אחד החליטה להפסיק להאמין לזה. מאז היא יוצרת בקדחתנות, מציגה את עבודותיה במלונות ובגלריות, וממשיכה להמציא לעצמה עוד ועוד עולמות. אחת המשתתפות בקבוצה מביטה סביבה ואומרת בשקט: "היא פשוט מביאה שמחה". נדמה שאין דרך מדויקת יותר לתאר את המקום הזה.
יערית בוקנט מלכת הצבעים, גבעת ניל"י
