המושג
ועדת הריכוזיות: ועדה שמייעצת לממשלה לגבי פעולות שעשויות להשליך על רמת הריכוזיות במשק
ההקשר האקטואלי
לאחרונה פורסם שהעסקה להשתלטות חברת שפיר הנדסה על בית הזיקוק באשדוד (בז"א) נתקלה במכשול, לאחר שוועדת הריכוזיות המליצה שלא לאשר את הרכישה. כעת הכדור עובר לרשות החברות הממשלתיות אשר תקבל את ההחלטה הסופית בעניין. אבל מהי ועדת הריכוזיות, ועל סמך מה היא יכולה להמליץ לפסול עסקאות במשק הישראלי?
מהי ועדת הריכוזיות?
כבר בשנת 2009, מחקר של בנק ישראל הצביע על כך שרמת הריכוזיות בישראל גבוהה מרמת הריכוזיות השכיחה במדינות מפותחות, וכי ריכוזיות זו עשויה להוות סיכון ליציבות הפיננסית בישראל בשל גודלן ומורכבותו.
במטרה לבחון את הסוגיה, הוקמה באוקטובר 2010 הוועדה להגברת התחרות במשק. באפריל 2012 הוחלט בהחלטת ממשלה לאמץ את המלצות הוועדה, שמצאה כי המשק בישראל מתאפיין בריכוזיות על־ענפית גבוהה בהשוואה לשווקים אחרים. כמו כן, מצאה הוועדה כי מבנה ריכוזי זה מעורר חשש לפגיעה במערכת הפיננסית, בתחרות העסקית ואף בציבור החוסכים. בדצמבר 2013 נחקק החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, שם הוחלט על הקמת הוועדה לצמצום הריכוזיות.
הוועדה מורכבת משלושה חברים: הממונה על התחרות, שממלא גם את תפקיד יושב הראש (כיום עו"ד מיכל כהן); מנכ"ל משרד האוצר או ראש אגף במשרד האוצר (כיום ישראל מלאכי); וראש המועצה הלאומית לכלכלה, או אחד מסגניו (כיום פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה).
על הוועדה הוטלו, בין היתר, גיבוש ופרסום של רשימת הגורמים הריכוזיים; פרסום רשימת הגורמים הפיננסיים המשמעותיים והגורמים הריאליים המשמעותיים; ודיווח שנתי לממשלה ולוועדת הכספים על הליכים שהתקיימו בעניין שיקולי ריכוזיות כלל־משקית בהקצאת זכויות בהתייעצות עם הוועדה, וכן על שיקולים ששקלה לשם גיבוש חוות דעת.
החוק מחייב את הגופים הרגולטוריים לשקול שיקולי ריכוזיות כלל־משקית, בהתייעצות עם ועדת הריכוזיות, בטרם יקצו נכסים ציבוריים לגורמים ריכוזיים במשק.
המלצות הוועדה מתייחסות לשלושה מישורי פעולה: הראשון, החובה לשקול שיקולי ריכוזיות כלל־משקית ושיקולי תחרותיות ענפית בהקצאת זכויות; השני, הגבלת השליטה בחברות במבנה פירמידלי; והשלישי, הפרדה בין תאגידים ריאליים משמעותיים ובין גופים פיננסיים משמעותיים.
כיצד בוחנים ריכוזיות?
במסמך המתודולוגי של העבודת הוועדה (מ־2019), ריכוזיות כלל־משקית מוגדרת כתופעה שבה נכסים רבים ומשמעותיים מוחזקים בידי מספר קטן של שחקנים. כך, שיקולי ריכוזיות כלל־משקית בוחנים את יכולת המיקוח וההשפעה העודפת שתיווצר לגורם מרכזי אל מול קובעי המדיניות, כתוצאה מהרחבת פעילותו בתחומי תשתית חיונית. זאת משום שהשפעה עודפת על קובעי מדיניות עלולה לגרום לכך שיתקבלו החלטות המטיבות עם שחקן מסוים, על חשבון האינטרס הציבורי.
הפרמטרים המוצגים במסמך מחולקים לשלוש קבוצות של משתנים שמאפשרים להעריך את מידת כוח המיקוח וההשפעה הנתונים לגורם ריכוזי המועמד להקצאת זכות: מידת החיונית של תחומי הפעילות שלו, נתוני הפעילות המאקרו־כלכלית שלו, ומאפיינים נוספים שעשויים להצביע על השפעה רגולטורית־פוליטית, כגון החזקה בכלי תקשורת או תלות של קובע המדיניות באותו גורם.
לקריאה נוספת :
● הוועדה לצמצום הריכוזיות
● מתודולוגיה לבחינת ריכוזיות כלל-משקית
● תיאור וניתוח של יישום חוק הריכוזיות והשפעותיו הכלכליות על המשק
● חוות דעת הוועדה לצמצום הריכוזיות בעניין בקשת רכישת השליטה בבז"א על ידי קבוצת שפיר
