1ישראל מכוונת לנקודת התורפה של חיזבאללה
"כשישראל פתחה במלחמתה האחרונה נגד חיזבאללה במרץ, המטרות הראשונות שהצבא הזהיר שיתקוף לא היו מחסני נשק או מרכזי פיקוד תת־קרקעיים. הן היו בנקים", כך נפתחת כתבה מקיפה שפרסם ניו יורק טיימס.
לפי הכתבה, מטוסי הקרב הישראליים "פוצצו יותר מתריסר סניפים של מוסד פיננסי בשם אל־קרד אל־חסן, שנחשד זה מכבר כבנק של חיזבאללה בלבנון". תקיפות נוספות פגעו בחנויות חליפין ששימשו את איראן להעברת כספים לחיזבאללה, ובתחנות דלק שהניבו הכנסות לארגון.
הכתבה מתארת קמפיין רחב יותר: "עם ההפצצות הללו, ישראל שלחה מסר ברור - כספי חיזבאללה, לא רק הארסנל שלו, נמצאים בכוונת". לפי הדיווח, ישראל וממשלת לבנון פעלו יחד "לחנוק את חיזבאללה כלכלית על ידי שיבוש ערוצי המימון שלו, בפרט מאיראן".
על פי מסמכים שנסקרו על ידי הטיימס וראיונות עם גורמים לבנוניים, אמריקאים וישראלים, "חיזבאללה מתמודד כעת עם הלחץ הכלכלי החמור ביותר שלו מזה שנים". בנוסף, יוסף אל־זין, דובר חיזבאללה, אמר לטיימס במאי שהארגון "השעה את תשלומי הפיצויים" שהתחייב עליהם לתומכיו, נוכח הקושי לספק את צורכי מאות אלפי אנשים שנעקרו מבתיהם עקב המלחמה.
הכתבה עקבה גם אחר ההיסטוריה: לאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה בסוף 2024, "חיזבאללה איבד נתיב הברחה קריטי בדיוק ברגע שהוא היה זקוק לכסף כדי לשקם ולקיים את פעילותו". איראן ניסתה למצוא נתיבים חלופיים - בהם שדה התעופה של ביירות, ששימש להעברת מזומנים וכספים איראניים.
כחלק מכך, חיזבאללה המשיך להסתמך על רשת פחות מוסדרת של בתי חליפין. לפי הכתבה, הכספים זורמים "מאיראן דרך איחוד האמירויות, טורקיה ועיראק באמצעות חוואלה" - מערכת בלתי פורמלית של העברות בין מתווכים.
חסן מוקאלד, סוחר חליפין שהוטלו עליו סנקציות אמריקאיות ותואר כ"יועץ פיננסי מרכזי של חיזבאללה", אמר לטיימס כי הלחץ הבינלאומי הקשה על העברת כספים, אך שחיזבאללה מסתגל: "במדינה כמו לבנון, שבה יש כמות גדולה של מזומן, תמיד יש אפשרויות".
מתוך ניו יורק טיימס, מאת אואן וורד, אריק שמיט, רונן ברגמן וחוידה סעד. לקריאת הכתבה המלאה.
2מה גורם לעוד מדינה להכיר בגולן הישראלי דווקא עכשיו
"קולומביה הכירה ביום שני בריבונות ישראלית על רמת הגולן. זוהי רק המדינה השנייה החברה באו"ם שעושה זאת, אחרי שארה"ב הכירה רשמית בתביעת ישראל ב־2019" - כך נפתחת הכתבה שפרסם אתר Arab News.
לפי הכתבה, ההכרזה הייתה אחת ההחלטות המדיניות הראשונות של נשיא קולומביה החדש, אבלרדו דה לה אספריאלה, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד. ההחלטה "זכתה לשבחים מישראל ועוררה גינוי מצד סוריה, ערב הסעודית, מצרים וקטאר", צוין.
הכתבה מצטטת את סמי אקיל, יועץ בכיר באתר החדשות "The Syria Report", שהעריך כי להכרזת קולומביה יש בעיקר ערך סימבולי, עם השלכות מעשיות מוגבלות בשטח בטווח הקצר. עם זאת, הוא ציין כי בטווח הארוך המהלך עשוי להיות משמעותי, מכיוון שהוא יכול לשמש דוגמה למדינות נוספות - בייחוד מדינות קטנות שנוהגות לשנות עמדותיהן בנושאי המזרח התיכון, כמו פלאו, מיקרונזיה או נאורו.
גם ננאר חוואש', אנליסטית בכירה לענייני סוריה בקבוצה הבינלאומית למשברים, מצוטטת בכתבה ואומרת שההחלטה לא משנה את המעמד המשפטי של הגולן, אך היא עשויה להקל על ממשלות אחרות שישקלו צעד דומה בעתיד.
הכתבה מציגה גם דעות ביקורתיות יותר כלפי המהלך. חוסיין שוכר, מומחה מדיניות מביירות, הביע חשש שהכרה בשינויי גבולות שהתקבלו באמצעים צבאיים עלולה להחליש בטווח הארוך את העקרונות של שלמות טריטוריאלית שמנחים את הסדר הבינלאומי הקיים.
בהיבט המשפטי, הכתבה מביאה גם את עמדתו של הארוט אקמניאן, עורך דין בינלאומי מניו־יורק, שהזכיר כי לפי סעיף 2(4) של אמנת האו"ם קיים איסור עקרוני על רכישת שטח באמצעות כוח, וכי רזולוציות מועצת הביטחון מ־1967 ומ־1981 ממשיכות להגדיר את הגולן כשטח סורי בעיני הקהילה הבינלאומית. עמדה שישראל, מצדה, שוללת מטעמים ביטחוניים ואסטרטגיים הקשורים למלחמת ששת הימים ולאיום המתמשך מצד סוריה.
מתוך Arab News, מאת אנאן תלו. לקריאת הכתבה המלאה.
3הסכנה הגדולה לטראמפ כבר לא נמצאת באיראן
"כשמלחמת איראן החלה בפברואר, ההערכה הרווחת הייתה שהצבא הבינוני והמשטר המוחלש של המדינה חשופים במיוחד למלחמה טכנולוגית מהסוג שארה"ב מעדיפה לנהל" - כך נפתחה הכתבה בפייננשל טיימס.
לפי הכתבה, מבחינה מבצעית, ארה"ב הייתה הגורם הדומיננטי והחזק במערכה בששת החודשים הראשונים: "היא ביצעה למעלה מ־13 אלף תקיפות, חיסלה את חיל האוויר האיראני ורוב הצי האיראני, התנקשה במנהיג העליון ובחלק גדול ממנהיגות משמרות המהפכה, והטילה מצור על נמלים". עוד צוין כי המלחמה גם פגעה קשות בכלכלה האיראנית, עם השלכות מיידיות על אינפלציה ומחסור במשאבים.
עם זאת, צוין כי ארה"ב "לא הצליחה להכריע את המערכה: הכוחות הניצים נותרו בשלטון באיראן, עתיד התוכנית הגרעינית לא ברור, והמשא ומתן לסיום הלחימה נתקע. איראן המשיכה לשגר טילים לעבר כוחות אמריקאים ותומכיהם באזור, וכי השיט במצר הורמוז ובים האדום נותר בסיכון. המבחן האמיתי יהיה כנראה בנובמבר, בבחירות לקונגרס, כאשר יתברר אם הציבור יעניש את הרפובליקאים על יזום הסכסוך".
הכתבה עוברת לעסוק בשאלה האם ארה"ב צפויה לשנות את האסטרטגיה שלה באיראן. בפועל, נכתב, עדיין קשה לזהות שינוי אסטרטגי אמיתי מצד הממשל - שיגיע, "רק עם הציבור האמריקאי יעניש את הממשל". השינוי האמיתי, אם יגיע, לא יבוא מלמעלה אלא מלמטה - מהחיילים עצמם, בדיוק כפי שקרה בעבר בווייטנאם.
לפי הכתבה, ותיקי וייטנאם הצליחו בזמנו לחולל שינוי משמעותי בצבא האמריקאי: "הם הובילו למעבר לצבא מתנדבים (All-Volunteer Force) ולגיבוש תפיסת ניצחון חדשה לגמרי". זה קרה, כך נטען, כי הם האמינו שהציבור האמריקאי מוכן לדרוש מהמנהיגים לתת דין וחשבון על תוצאות המלחמה.
השאלה שמעלה הכתבה לגבי המצב היום היא האם תנאי בסיס דומה מתקיים כעת, כלומר האם הציבור האמריקאי בכלל מתעניין ומוכן להטיל אחריות. הכתבה מסתיימת בספקנות: "לא ברור כיום אם לאזרח האמריקאי הממוצע בכלל אכפת".
מתוך Financial Times, מאת ג'קלין שניידר. לקריאת הכתבה המלאה.
