"זה כמו ישראלי שיוצא לרילוקיישן", מספר יוקי מושונוב, מנכ"ל חברת עובדלי, המספקת שירותים לעובדים זרים בישראל. "הם מקבלים כאן פי חמישה ושישה יותר מהשכר הממוצע במדינה שלהם, ומגיעים לישראל במטרה אחת: לעשות לביתם. הם שולחים 80% מהשכר למשפחות, לא עושים צרות ונחשבים לעובדים מצטיינים. מעסיקים שאני עובד איתם אומרים לי: הם לא מוציאים ימי מחלה, לא מעשנים, לא מאחרים - מה הבאת לי? לא דמיינתי שהרמה תהיה כל כך גבוהה".
● מנכ״ל גט מדבר על ההתרחבות לחו״ל, התור למוניות בנתב״ג והחלום - להזמין מסוק באפליקציה
● אפליקציית הקניות בלייב שאנשים מתרוששים בה
כ־250 אלף עובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים, ישנם בישראל היום, המספר הגבוה אי פעם, כך לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, והיד עוד נטויה.
זאת לאחר שהחליטה המדינה אחרי 7 באוקטובר לסגור את מעברי הגבול מהרשות הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון - ועצרה את כניסתם של פועלים פלסטינים לישראל. ההערכות מדברות על כ־150 אלף פועלים פלסטינים שהיו נכנסים באופן קבוע לישראל לפני המלחמה, כ־92 אלף מהם עבדו כאן באופן חוקי, רבים בענף הבנייה. כיום עובדים בישראל רק כ־20 אלף פועלים פלסטינים, בהיתר, בעיקר במפעלים חיוניים וביישובים מעבר לקו הירוק.
במצב כזה נדרש מהלך למילוי הפער. כדי לתת מענה למחסור החלה המדינה להביא עובדים זרים בכמות גדולה מאי פעם, תחילה דרך הסכמים בילטראליים (הסכמים בין ישראל למדינות אחרות, שבמסגרתם מובאים עובדים זרים לארץ) ובהמשך גם ב"הבאה פרטית", ישירות מהמדינה הזרה באמצעות חברות המוסמכות לכך.
ואז, במאי 2024, התקבלה החלטת ממשלה חדשה שקבעה לראשונה מכסה של עובדים זרים למשק הישראלי: עד 3.3% מהיקף האוכלוסייה בישראל. במושגים של היום מדובר במעט יותר מ־330 אלף עובדים זרים.
יש לזכור כי תקופת השהות של כל עובד זר בישראל היא 63 חודשים, קרי חמש שנים ושלושה חודשים, ורבים מהם הגיעו רק בשנתיים האחרונות. לכך יש להוסיף את המכסה שנותרה וטרם מוצתה, ואת המהלך שמוביל שר הכלכלה ניר ברקת להבאת עוד 50 אלף עובדים זרים לענף המסחר והשירותים.
לפי נתוני רשות האוכלוסין, כ־26.5% מהעובדים הזרים, החוקיים והלא חוקיים, מגיעים כיום מתאילנד, 21.7% מהודו, 11.8% מסין ו־11.2% מסרי לנקה. ישנם עוד אלפי עובדים זרים מהפיליפינים (9.5%), מאוזבקיסטן (8.9%), ממולדובה (4.4%) ומנפאל (1.7%).
כל הסימנים מעידים שהממשלה הנוכחית אינה מתכוונת להשיב את הפועלים הפלסטינים לעבודה בישראל, ודאי לא בכמויות שהיו, ומתכוונת להסתמך בעיקר על עובדים זרים ממדינות אחרות.
אלא שבניגוד לעובדים הפלסטינים, שרבים מהם היו חוזרים לבתיהם בכל יום, הזרים מגיעים לכאן לשהייה ממושכת וזקוקים לכל השירותים, ככל אדם: מגורים נאותים, שירותי בריאות, שירותי רווחה ועוד. מאחר שהמדינה היא שפועלת להבאתם, היא גם שנדרשת לדאוג לתנאי מחייתם - ובראש ובראשונה לדיור.
אלא שבמציאות שבה, בין היתר, היא מתמודדת עם משבר דיור חריף - נוצר מלכוד. כיצד תדאג ישראל לייצר פתרונות נדל"ן ושירותים לכל 330 אלף העובדים שצפויים לחיות כאן?
"כ-15 אנשים ישנים בשתי מיטות"
כבר עכשיו המצב מורכב. תקנות העובדים הזרים מגדירות במפורש מהו מקום מגורים הולם לעובד זר: אלה צריכים לכלול שטח לינה של 4 מ"ר לפחות לכל עובד, כלי מיטה, ארון בגדים או תא נפרד בארון בגדים עם מנגנון נעילה, הסקה חשמלית ואוורור, כלי אוכל, מקרר, שירותים ומקלחת, מים, חשמל, סידורים לכביסה ואמצעי לכיבוי שריפות. לפי החוק, זוהי חובתו של המעסיק לדאוג למגורים כאלו לכל עובד זר, למשך כל תקופת ההעסקה וכן למשך שבעה ימים לאחר שסיים את עבודתו.
אבל בשטח המצב אינו תמיד כך. "בביקורות אנחנו מוצאים הפרות בכל ענף וענף", מספר שמעון זיגזג, מנהל אגף בכיר חקירות ומודיעין ברשות האוכלוסין וההגירה. "יש מקרים חמורים למשל של עובדים שמלינים אותם במקרר מסחרי, מגורים באתר פסולת, עובדים שמדליקים מדורה בתוך הבית כי אין להם חשמל או גז, או הלנה באתר בנייה או בתחומי מפעל ללא אישור".
זיגזג מציין כי לצערו הוא אינו רואה שיפור במצב לאורך השנים. "צריך לומר: רוב המעסיקים פועלים לפי הכללים, אבל מי שלא - לא מבין שמגורים הוא עניין בסיסי. בחלק מהמקרים המעסיקים כל כך עסוקים בעסק שלהם שעומד לקרוס, מתמודדים עם חובות והלוואות, והדבר האחרון שמעניין אותם זה ידית של דלת שבורה או אסלה שלא עובדת. לאט־לאט זה מצטבר, והופך למצב נוראי".
גם העובדים עצמם מתארים מציאות לא פשוטה. "החוויה שלי בישראל היא שונה מאוד ממה שציפיתי. לעתים קרובות יש פער משמעותי בין מה שהובטח לבין התנאים בפועל", משתף עובד זר מהודו. "הבטחות שניתנו בנוגע לתעסוקה ולדיור לא קוימו. במגורים הנוכחיים אין אפילו דלת לחדר האמבטיה, משאיות כבדות פורקות אדמה בקרבת מקום ואבק חודר לאזור הבישול, שבו אין אפילו ברז מים. ארבעה אנשים גרים בחדר דמוי מסדרון עם מעט אוורור. אני לא מבקש מגורים יוקרתיים, אבל גם בלי הוצאות גדולות, אפשר היה להפוך את המבנים הקיימים למתאימים יותר למגורים".
עובד אחר מספר: "אנחנו ישנים בשתי מיטות זוגיות הממוקמות בחדר קטן, 12-15 אנשים בדירה. יש שני חדרי אמבטיה. הבעיה העיקרית היא החלפות החדרים התכופות עקב העבודה הלא רציפה. מבקשים שנחליף דירה כל שבוע. קשה לי לשאת את זה שוב ושוב, ואני לא מקבל תשובות ברורות כשאני מתלונן. מי שמתלונן - על כל דבר - לא יקבל יותר עבודה, או שיחליף חדר לעיתים קרובות".
"קצב ההגעה של העובדים הזרים הוא חסר תקדים, אבל הכול מתבצע על בסיס אותו מספר תקנים שהיה במנהל עובדים זרים ובמנהל האכיפה לפני כן", מלין זיגזג על הקושי להילחם באמצעים הנוכחיים בתופעה. "המספר הזה לא גדל בהלימה לגידול במספר העובדים הזרים, למרות שהחלטת הממשלה כן קבעה תוספת תקנים. כבר יותר משנתיים וחצי אנחנו מדברים על זה ומבקשים להגדיל את התקינה, ונכון להיום אנחנו באותו מספר, 160 או 170 תקנים. אם היו יותר תקנים היינו יכולים לעשות יותר".
לדברי יונתן פרימו, מנכ"ל הלשכה המרכזית לעובדים זרים, המציאות לא כל כך עגומה. "מדינת ישראל, באופן יחסי, היא מדינה טובה מאוד לעובדים זרים. החוקים טובים מבחינת ההגדרה המחייבת למגורים הולמים. יצא לי לפגוש עובדים זרים שאומרים שהבית הפרטי שלהם, במדינת המקור, פחות טוב מהדירה שקיבלו כאן".
"השוק הולך להיות גדול ומורכב יותר"
בחברות הפרטיות עושים מאמצים כבירים כדי להתמודד עם סוגיית הדיור, במטרה לשמור את העובדים בישראל. "המעסיק עושה מיפוי - איפה הוא צריך עובדים זרים, וכמה בכל סניף ואנחנו מקבלים את הטבלה ובהתאם מתחילים בחיפוש אחר מגורים עבור העובדים הללו, כדי שיהיו מוכנים עבורם עוד לפני שהם מגיעים לארץ", מסביר את השיטה פרימו.
"אנחנו יודעים מראש מאיזו מדינה העובדים מגיעים, ולכן משתדלים שבכל דירה יהיו עובדים מאותו מוצא וגם מאותו מקום עבודה", מוסיף פרימו עוד נתון לשיקולי הדיור. "חשוב שהתרבות תהיה משותפת וגם אופי העבודה עצמה. החוק לא דורש משהו כזה, אבל עם הזמן גילינו שזה משמעותי מאוד. כשהעובדים לא דוברים אותה שפה נוצרות אי הבנות בין השותפים לחדר, ואם הם גם לא עובדים באותו מקום עבודה הפערים במשכורת יכולים לייצר חיכוכים".
נטלי שמעון ויינשטיין, מנכ"לית תאגיד כוח האדם ל.מ.ד גלובל, המעסיק עובדים זרים בענף הבנייה והשיפוצים, מוסיפה: "כל עובד זה עולם ומלואו, וברגע שהוא מגיע לארץ צריך לתת לו כמה ימי חסד כדי להתרגל לסביבה, לאנשים, לאוכל, לתרבות. זה לא פשוט להגיע למדינה זרה".
באשר למגורים מסבירה שמעון וינשטיין כי "אלה נבחרים בהתאם לשיקול אחד בעיקר - איפה העובדים יעבדו. אנחנו משתדלים לשכן אותם סמוך כמה שאפשר למקום העבודה".
"הקרבה לבית העסק היא הדבר החשוב באמת", מצטרף מושונוב, "בטח בתחום המסחר והשירותים: יש מסעדות שסוגרות בשלוש לפנות בוקר, שעובדות בסוף השבוע כשאין תחבורה ציבורית - מקום המגורים צריך להיות במרחק של 15 דקות, מקסימום 20, ממקום העבודה, ברכיבה על אופניים או לכל הפחות באזור שיש בו תחבורה ציבורית סבירה".
אלירן אהרונוב, מנכ"ל חברת Living לעובדים זרים, מספר כי המתחמים שהחברה שלו מפעילה הם בדרך כלל אכסניות, או בנייני מגורים אותם הם מסבים למגורי עובדים זרים. "מדובר במתחם אחד, המרכז יחד כמה דירות, ומאפשר פתרון מגורים מרוכז. במקרים רבים חברות גדולות מגדירות מראש את הצרכים שלהן - כמה עובדים יהיו, איך הדירות צריכות להיראות, מה צריך להיות בכל דירה ואילו שירותים נדרשים במתחם - ואנחנו מתאימים את הפתרון לצרכים האלה, כשאנחנו עובדים בהתאם לתקנים".
"אצלנו יש כל מיני אופציות מגורים", מספר מושונוב. "יש למשל יש בניין שאנחנו שוכרים בפתח תקווה, שיש בו כמעט 200 עובדים זרים - שהיה בעבר בית אבות ועבר הסבה. זה מתאים לנו מאוד מבחינת אופי החדרים והמבנה הכללי, יש מטבח מרכזי, חדר אוכל, אישורי כבאות, יציאות חירום וכו'. מאתגר מאוד למצוא בניינים כאלו, וביתר המקרים אנחנו משכנים את העובדים בדירות רגילות. יש לנו מערך שלם של עובדי תפעול שמחפשים דירות, דרך מתווכים וגם דרך פלטפורמות חיפוש כמו יד2".
"התחום הזה היה במשך שנים מאוד מבוזר", מוסיף אהרונוב. "חיפוש עובדים, דירות, שירותים וספקים - הכול התנהל דרך טלפונים, קבוצות וואטסאפ, לוחות ומאגרי מידע שונים, ודרש המון זמן ומשאבים. השוק הזה הולך להיות גדול יותר ומורכב יותר - וכבר אי אפשר להתנהל ככה. צריך תשתית שמחברת בין העובד, המעסיק, חברת כוח האדם, הדירה והשירותים שהוא צריך. ישנן היום יוזמות פרטיות כאלו, כדוגמת פורטל 'עובדים זרים בקליק', המרכז במקום אחד את כל השירותים הנדרשים".
הפתרונות שהמדינה מקדמת - והסטטוס
אבל בעוד השטח עושה מאמצים כדי לספק פתרונות פרטיים, נראה שהמדינה גוררת רגליים ביצירת התשתיות החוקתיות והפיזיות. רעיונות ותוכניות יש בשפע, אבל בינתיים חסר פתרון מהותי שקורם עור וגידים בשטח.
במאי 2024 הוקמה ועדת מנכ"לים מיוחדת לטיפול בנושא העובדים הזרים בישראל, על רקע הכמות הגדולה של עובדים זרים שנכנסה ועוד צפויה להגיע לארץ. אולם הוועדה אינה עוסקת בנושא המגורים לעובדים הזרים, אלא יותר בקביעת מכסות, ענפים שבהם אפשר להעסיק עובדים זרים ועוד. סוגיית ההלנה מבחינת המדינה נמצאת באחריות המעסיק.
בינתיים משרד הבינוי והשיכון מקדם היערכות לקליטת עובדים זרים במבנים קיימים, בדגש על דיור להשכרה, ורשות מקרקעי ישראל מתכננת סקר לאיתור מתחמים רלוונטיים למגורים זמניים לעובדים זרים. במנהל התכנון ערכו גם בחינה בנוגע למנגנון תכנוני, שיאפשר מענה לצורכי דיור זמני לעובדים זרים שעתידים להגיע למדינה. אולם לפי שעה מדובר ברעיונות שהם על הנייר בלבד.
בכנסת נידונה בכמה הזדמנויות יוזמה שקידם מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, מוטי גמיש, להקמת מתחמי ענק למגורי עובדים זרים - שיכילו כמה אלפי עובדים יחד. גמיש אף הציע לקיים פיילוט שבמסגרתו יוקם מתחם כזה עבור כ־5,000 עובדים זרים, במועצה המקומית התעשייתי נאות חובב. אלא שמאז הדיון האחרון בנושא, באפריל השנה, לא הושגה התקדמות ממשית - ובשל הבחירות המתקרבות נראה כי חקיקה בנושא תקודם רק בכנסת הבאה.
אהרונוב, אחד ממקדמי הרעיון, מדגיש כי לא יהיה מנוס מהקמת מתחמי מגורים גדולים לעובדים זרים. "ככל שמספר העובדים הזרים בישראל גדל, צריך לאפשר להם פתרונות מגורים מסודרים ומוגדרים, והמדינה תצטרך לקחת חלק בקידום ובהקמה של מתחמים כאלה", הוא אומר.
מושונוב מסביר כי למרות כל הרעיונות חקיקה בתחום עוד רחוקה. "גם אם היה חוק מאושר עכשיו - הוא יתממש בפועל רק בעוד שלוש־ארבע שנים במקרה הטוב. עד אז השוק יוצף בעובדים זרים, ואין כיום פתרון מצד גוף ממשלתי שדואג לזה. המדינה חוקקה חוקים ותקנות כדי לכסות על המחסור בכוח אדם, אבל לא מצאה פתרונות מגורים נאותים, ובוחרת שלא להשקיע בזה משאבים, הן בעבר והן כיום".
מהלך אחד שכן קיבל כבר אישור ממשלתי, כחלק מתמ"א 35 המגדירה את עקרונות הבנייה, הפיתוח והשימור בישראל, הוא הסדרת נושא המגורים לעובדים זרים בחקלאות. לפי תיקון 5א לתמ"א מגורים לעובדים זרים בענף "ראוי שיהיו חלק מהמרקם היישובי ומהמרקם החברתי". התיקון אמור לזרז הקמת מתחמים כאלו לעובדים זרים - אך לפי שעה רק בענף החקלאות.
ומה באשר לשירותים הנלווים למחיה עבור העובדים הזרים? כל עובד שמגיע לארץ זכאי לביטוח בריאות, שיעניק לו מענה במקרים של צורך רפואי, אך במשרד הבריאות מציינים כי המערכת לא נדרשה להיערכות מיוחדת לטובת קליטתם של העובדים הזרים הרבים, שאת הבאתם קידמה המדינה.
"על פי הנתונים שבידי משרד הבריאות, אין אינדיקציה לכך שהעסקת עובדים זרים בישראל יוצרת עומס חריג על מערכות הבריאות והרווחה", מסר מדוברות משרד הבריאות. "יש לציין כי כבר כיום ישנם מאות אלפי עובדים זרים בישראל. בהתאם לחוק, מעסיק של עובד זר מחויב להסדיר עבורו ביטוח בריאות רפואי למשך תקופת העסקתו עוד טרם אישור הכניסה לארץ".
